רגע של הארה בשנות הנעורים, שמלווה אותי מאז כבר שני עשורים, היה אותה נקודה בזמן שבה פתאום נקשרו לי יחד כל הקצוות השונים, המנוגדים לפעמים, של יום ראש השנה מרובה התכנים והמסרים. פתאום הכל הסתדר במקום, ורסיסי הרעיונות התלכדו יחד לכדי דבר שלם ומגובש.
כמו לכל יהודי טוב הזדמן לי לקרוא ולשמוע הרבה וורטים, מאמרים ודרשות על מהותו של יום, אבל מאז אותו רגע, לא פעם התחושה היא שהדברים הנאמרים 'עוברים ליד', שהם לא נוגעים בנקודה. מתעמקים בפרטי הפרטים, אבל חסרה קרן האור האחת הזאת ששוטפת את הכל ויוצרת לנגד העיניים תמונה שלמה. כי מהו בעצם החג הזה – חגיגת התחלת השנה? יום הדין? יום הכתרת המלך? והשופר, מה הוא מבטא בדיוק: קול יבבה, או תרועת הכתרה?
איך אומרים במאמרי חסידות? "ולהבין זה, צריך להקדים תחילה"…
***
בגבול בלרוס־פולין שוכנת בריסק. עיר ואם הנקשרת בזיכרון היהודי בעיקר לשושלת לוויים אחת נכבדה, שענפיה משתרגים מירושלים ועד בוסטון. וכה אמרו בבית בריסק: השופר הוא תפילה. יש תפילה בפה, ויש תפילה בשופר. יש תפילה במילים, ויש תפילה בקול תרועה שאין בו מילים.
אם דימיתם לשמוע כאן רעיון רוחני או פילוסופי, כנראה טעיתם בכתובת. בבריסק מדובר בשאלה מושגית, קטגוריאלית: לאיזה עולם הלכתי פורמלי אנחנו משייכים את תקיעת השופר. "צריכה כוונה" או "אין צריכה כוונה"? מחייבת "גוף נקי" או אינה מחייבת "גוף נקי"? זו השאלה. אנו דנים בגדרו המדויק של דין התקיעה, הא ותו לא. בבריסק, יודעים הכל, עוסקים ב"מה" ולא ב"למה".
מי שיבקש למצוא פשר להגדרות עצמן, ייאלץ לנדוד כמה מאות קילומטרים מזרחה, אל מחוז ויטבסק הסמוך לגבול הרוסי. שם, בין ליוזנה לליאדי, חובר ה"סידור", ובו – "שער האלול", "שער ראש השנה" ו"שער התקיעות". ובין דפיו של הסידור, דרושיו של המחבר רבי שניאור זלמן מלבנים את היסודות ויורדים עד שורשי הדברים.
קול מתפצל
התפילה היא תקשורת בין אדם ואלוקים, ומשכך, עיקרה של התפילה הוא מילים. מילים נושאות את בקשותינו ותחינותינו אל על, והשפע האלוקי היורד מלמעלה אף הוא מגולם במילים, שכן את עולמו ברא ה' – במילים.
האותיות והמילים הם כלים, לתוכם יוצק הדובר תוכן מתוך נפשו, והן, המילים, נושאות את התוכן הזה הלאה. מילים נאמרות ומרחפות מעלה, והתפילה שנקלטה מביאה וממשיכה שפע עליון, שנוצק אף הוא אל תוך אותיות ומילים – אותיות דבר ה' ורוח פיו יתברך, הכוח הרוחני הפנימי הפועם בבריאה כולה.
איך מדברים? איך יוצרים מילים? נתבונן לרגע במנגנון המופלא: קול מופק מתוך מיתרי הקול בקצה קנה הנשימה. הקול נע על פני הגרון, החיך, השיניים, הלשון והשפתיים, ואלה מעצבים בו, בקול האחיד, צורות שונות. הקול העולה ובוקע מבפנים מתחלק ומתפצל לעשרים ושתיים אותיות, היוצרות מילים, המצטרפות למשפטים, ואלה נושאים בתוכם תכנים שונים ומגוונים. דיבור האדם, שנברא בצלם עליון, רק מדמה את השפע האלוקי, אשר יורד מטה באפיק אחד, "ומשם יפרד" – הוא מנוסר ומפוצל והופך למגוון העצום שמהווה את העולם המוכר לנו.
כל השנה – תפילה של מילים יוצקת שפע אל מילים. לא כן בראש השנה, היום שבו העולם כולו חוזר אל ראשיתו. בראש השנה הכל חוזר לנקודת ההתחלה ונבחן מחדש. זהו יום הדין לא של נברא פלוני או אלמוני, אלא של מערכת הבריאה והעולמות כולם. עתה מוטל עלינו לחדש את ההשפעה ממקורה, מן האפיק הראשוני שלמעלה־מעלה מן המילים שבהן נברא העולם. כאן נדרשת מאתנו תפילה אחרת – תפילה של קול אחיד ופשוט, שטרם התחלק והתפצל.
התקשורת מתחדשת
זוהי יבבת השופר. היא מדמה אולי את קולו 'הפרימיטיבי' של התינוק, שטרם למד לבקע ולפורר את קריאת הנפש, ולצקת אותה בזרזיפים זעירים, כמונו המבוגרים, אל כלי הגשה קטנים ומלאכותיים לעתים. קול בכיו הוא האפיק האחד המרכזי, שבו 'נשפכת' נפשו בעצמה. הצעקה הפנימית של השופר מביאה אור גדול ממקורו, ומקימה מחדש את כל מערכת צינורות השפע – לקראת שנה נוספת של חיים.
אז, עם המשכת אור חדש אל הכלים, נעשה ה' למלך. אז נבנית מחדש מידת המלכות, המידה שעניינה היחס האלוקי חוצה, אל העולמות כולם; שהרי אם ישנו מלך, משמע ישנה מדינה וישנו עם שעליהם חלה המלוכה. "מלכותך – מלכות כל עולמים".
המלכות – יודע כל בר־בי־רב־דחד־יומא בתורת הסוד – מזוהה עם הדיבור. "מלכות פה", יקרא חזן בית הכנסת בהטעמה את מילות "פתח אליהו", והדרשן יצטט את קוהלת: "באשר דבר מלך שלטון". דבר המלך שבאמצעותו שולט המלך על ממלכתו במלכותא דארעא, הוא הד לדבר ה' שבו מולך הבורא על העולמות במלכותא דרקיעא. יצירתו המחודשת של הדיבור האלוקי מכוח צעקת השופר, היא היא אפוא מעשה ההמלכה.
בכל השנה אנו משגרים מילים ונענים במילים. אולם בראש השנה אנו קוראים אל־על בקול פנימי, המעורר בעולם עליון קריאה פנימית כלפי מטה. אי שם, באמצע הדרך, בנקודת המפגש בין הקריאה לתתא לקריאה לעילא, מתהווה מחדש בניין המלכות ומתחדשת התקשורת בין עליונים לתחתונים. עכשיו כבר אפשר לדבר. שנה חדשה – יצאנו לדרך.
