הלב מפרפר, הנשימה המתקצרת, העיניים נעצמות, מנסות לראות את שאין

אורי צוקר, ישיבת לב חדש, שילה יותר מדי הלוויות יש

התיאור הבא הוא בדיוני לחלוטין. ככה זה היה יכול להיראות

"יוני, אתה מגיע הביתה לשבת"? "לא נראה לי, יש שבת

המשימה היומית שלכם היא לקחת את האח הקטן והמציק בן

"לפני כשלוש מאות שנה הפליגה לעולם החדש אניה ושמה 'מייפלאואר',

מזיקים, ניסיתם פעם לראות אותם? שמתם אפר מסביב למיטה ומצאתם

"הרבה תורה למדתי מרבותי ומחברי יותר מהם ומתלמידי יותר מכולן".

כבר כמה פעמים ניסיתי נואשות לשכנע אתכם שאני אדם לא

נתוני הפתיחה של רחמים היו ממש גרועים. עוד לפני שהוא

אם רק הייתי יכולה לצאת מכאן. לא שלא מתנהגים אליי

זהירות! הוא מסתובב, מסתובב, מסתובב, ועף החוצה כמו טיל בליסטי!

הי! אתה שם! אפשר שאלה? מה החלומות שלך בעבודת ה'?

את הסיפור הזה לא שוכחים, מטלטל ברמות, סיפור לפנתיאון. *

לא לא לא! אל תזרקו אותו לפח! זה לא סתם

מטורף! מטורף מטורף מטורף!!! מטורף מטורף מטורף מטורף מטורף!!!!! מטורף

שמעתם פעם שבצבא לא מפעילים את השכל? זה לא נכון!

הוא פרא אדם, עושה מה שהוא רוצה, לא שולט בעצמו,

הוא מגיע! הוא מגיע! איזו התרגשות! איזה פחד! פעם ראשונה

שני רגעים. שתי מהויות. לבוש אחד. לבוש לאחד. * שקט.

סדר עולה של כאב: 4 – חתך עמוק. 3 –

אחי, אפשר שאלה? כמה ה' גדול? וואי, נפלתי עליך? לא

לחיות, לנשום את תמצית החיים, להיות מוכן למות. * "שומע

לא! אין מצב! זה לא יכול להיות! * לכל הקוראים

"לשם יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה ביחודא שלים בשם כל

פרפקציוניזם. הרצון להיות מושלם. מקור לא נגמר לתסכולים. * חידון

יואו! איזו פאדיחה! זה לא באמת קורה לי. * שתבינו,

רסיסי מחשבות הם מה שיש לי כרגע, מה שאני יכול