כמו רוב התלמידים שעיצבו את תפיסת עולמם במערכת החינוך החילוני, גם אני לא האמנתי בעולם הבא.
חשבתי שלאחר המוות הכול נגמר ואין שום דבר אחר כך. השיח הדתי על עולם הבא נראה לי די פרימיטיבי, אנשים חלשים שמנסים להיאחז במשהו חזק ולכן מנחמים את עצמם באמונות תפלות כדי לתת לעצמם תקווה ונחמה בהתמודדות עם אובדן ושכול, וגם מוטיבציה לקיים את המצוות כי מי שעושה אותן מובטח לו גן עדן, כמו גם עונש למי שעושה עבירות.
האמונה ב'עולם הבא' נבנתה אצלי בהדרגה, תוך תהליך התבוננות עמוק בעולם וגם בתוכי פנימה. אחד הספרים שללא ספק שינו את כל תפיסת עולמי מהקצה אל הקצה הוא ספר 'קהלת' לשלמה המלך.
הספר הזה פקח את עיניי משום שהוא פנה אל תפיסת העולם הפילוסופית-חילונית שלי. שלמה המלך לא מזכיר את שם ה' ועם ישראל בספר, הוא מדבר על הטבע ועל המציאות של 'מתחת השמש'. עיקר הספר מדבר על החיפוש של שלמה המלך אחר האושר ומשמעות החיים ועל הייאוש שלו מהעולם החולף. שלמה המלך מתאר בספר את הניסיון למצוא את האושר בהנאות העולם ובהנאות אינטלקטואליות של חכמה, ובסוף תמיד מגיעה המסקנה שהכל הבל הבלים.
לא סתם אדם מספר לנו על מסקנותיו, אלא החכם מכל אדם, שהיה מלך עשיר מאוד, והמסקנה שלו בספר עלולה להביא לייאוש עמוק מהחיים. כזה הייתי גם אני, מחפש את האושר ומשמעות החיים בהנאות שונות וגם בחכמות, ולא מוצא, ושלמה המלך אומר: תקשיב לי, חיפשתי יותר ממך, אין תכלית ומשמעות בעולם הזה. אתה יכול לחפש, אבל אגלה לך מראש את האמת שגיליתי.
הרב קוק כותב במאמר על ספר קהלת "והלא כל הפסימיות נובעת היא רק מזה התוכן היחידי, של הספקנות (הספק) שמא החיים החומריים הם כל היש, כל החיים ועד כמה יוכל יסוד רעוע כזה שאין לו כל סמיכה מדעית ברורה, כי אם אמונה עקשנית לערער יסוד חיים מלאי דעת ואמונה עליונה". הוא מסביר שם שתפיסת העולם המטריאליסטית, הסוברת שרק העולם הזה היא התכלית, היא גם מביאה לפסימיות וייאוש וגם מוטעית.
הוא ממשיל זאת לתינוק שנמצא בגוף אימו וחושב ששם בתוך הבטן נמצאת התכלית שלו. דמיינו, אם לתינוק הייתה יכולת חשיבה, כמה זעם וכעס היו לו בתוך בטן אימו אם רק היה חושב ששם מסתיימת התכלית של חייו?! אבל האמת היא שהחיים העובריים הם הכנה יותר לעולם הזה, והרב קוק מוסיף שם "כן החיים הגמורים שבגוף, האמת היא האמונית, שהם רק התחלת החיים, פרוזדור של חיים. אמנם אם מהפרוזדור יתבע את כל התביעות הטרקליניות יהיה רוגז בלא נחת הגורל. אבל אם יערך הפרוזדור לפרוזדור, והטרקלין לטרקלין, ודאי יונח החפץ".
דבריו אלו של הרב קוק שבו את ליבי, והרגיעו את נפשי הסוערת. החיפוש אחר תכלית בעולם הזה מביא רק לכעס ומכאובים, האושר השלם לא נמצא כאן, אלא בהבנה שהעולם הזה הוא פרוזדור לטרקלין, עולם עליון יותר, והעולם הזה מקבל את המשמעות שלו מהעולם הבא. נכתבו לא מעט רעיונות בדבר מציאות עולם הבא, אך מה ששבה את ליבי הוא ההבנה השלמה שהתכלית לא נמצאת בעולם הזה, כי חוויתי את זה בעצמי.
יש מנהג בכל מיני סמינריונים, להביא בעל תשובה ש"ראה את העולם" והוא מספר לכולם איך הוא נהנה בחיים, אבל היה חסר לו משהו, את הנשמה. יש צד יפה בשיחות האלו כאשר מביאים אותן למגזר החילוני, אך כאשר בני נוער דתיים שומעים שיחות כאלו בלי לשמוע את כל מסע התשובה, הם עלולים לחשוב בטעות שגם הם יכולים לנסות את החוויות האלו 'לטעום מהנאות החיים' ואז לחזור בתשובה. זו טעות גדולה – בעל התשובה אינו מספר בסיפור את השנים הרבות שלקח לו להתנקות מהחטאים ועל הקושי הגדול בתהליך, אלא רק את מה שנראה כמו הסוף הטוב.
חיי טהרה וקדושה של שמירת מצוות יחד עם סיפוק צרכי הגוף בצורה מאוזנת הם האושר האמיתי. ככל שלמדתי תורה כך מצאתי גם עונג ועידון ברבדים אחרים בעצמי, הבנתי שאין לי רק גוף ונפש אלא גם נשמה, והנשמה זקוקה למזון הייחודי לה, התורה והמצוות, וכך אפשר להשיג גם מעין עולם הבא גם בתוך העולם הזה. כמו שכותב שם הרב קוק "ולאיחודם של הפרוזדור והטרקלין אין מתודה אחרת כי אם זאת: יראת אלוקים ושמירת מצוות אלוקים". וכך מסיים שלמה המלך את ספרו, אחרי שחיפש בכל תחום אפשרי את האושר הנצחי: "סוף דבר הכל נשמע את האלוקים ירא ואת מצוותיו שמור כי זה כל האדם". כמו רוב התלמידים שעיצבו את תפיסת עולמם במערכת החינוך החילוני, גם אני לא האמנתי בעולם הבא. חשבתי שלאחר המוות הכול נגמר ואין שום דבר אחר כך.
השיח הדתי על עולם הבא נראה לי די פרימיטיבי, אנשים חלשים שמנסים להיאחז במשהו חזק ולכן מנחמים את עצמם באמונות תפלות כדי לתת לעצמם תקווה ונחמה בהתמודדות עם אובדן ושכול, וגם מוטיבציה לקיים את המצוות כי מי שעושה אותן מובטח לו גן עדן, כמו גם עונש למי שעושה עבירות. האמונה ב'עולם הבא' נבנתה אצלי בהדרגה, תוך תהליך התבוננות עמוק בעולם וגם בתוכי פנימה. אחד הספרים שללא ספק שינו את כל תפיסת עולמי מהקצה אל הקצה הוא ספר 'קהלת' לשלמה המלך. הספר הזה פקח את עיניי משום שהוא פנה אל תפיסת העולם הפילוסופית-חילונית שלי.
שלמה המלך לא מזכיר את שם ה' ועם ישראל בספר, הוא מדבר על הטבע ועל המציאות של 'מתחת השמש'. עיקר הספר מדבר על החיפוש של שלמה המלך אחר האושר ומשמעות החיים ועל הייאוש שלו מהעולם החולף. שלמה המלך מתאר בספר את הניסיון למצוא את האושר בהנאות העולם ובהנאות אינטלקטואליות של חכמה, ובסוף תמיד מגיעה המסקנה שהכל הבל הבלים. לא סתם אדם מספר לנו על מסקנותיו, אלא החכם מכל אדם, שהיה מלך עשיר מאוד, והמסקנה שלו בספר עלולה להביא לייאוש עמוק מהחיים.
כזה הייתי גם אני, מחפש את האושר ומשמעות החיים בהנאות שונות וגם בחכמות, ולא מוצא, ושלמה המלך אומר: תקשיב לי, חיפשתי יותר ממך, אין תכלית ומשמעות בעולם הזה. אתה יכול לחפש, אבל אגלה לך מראש את האמת שגיליתי. הרב קוק כותב במאמר על ספר קהלת "והלא כל הפסימיות נובעת היא רק מזה התוכן היחידי, של הספקנות (הספק) שמא החיים החומריים הם כל היש, כל החיים ועד כמה יוכל יסוד רעוע כזה שאין לו כל סמיכה מדעית ברורה, כי אם אמונה עקשנית לערער יסוד חיים מלאי דעת ואמונה עליונה".
הוא מסביר שם שתפיסת העולם המטריאליסטית, הסוברת שרק העולם הזה היא התכלית, היא גם מביאה לפסימיות וייאוש וגם מוטעית. הוא ממשיל זאת לתינוק שנמצא בגוף אימו וחושב ששם בתוך הבטן נמצאת התכלית שלו.
דמיינו, אם לתינוק הייתה יכולת חשיבה, כמה זעם וכעס היו לו בתוך בטן אימו אם רק היה חושב ששם מסתיימת התכלית של חייו?! אבל האמת היא שהחיים העובריים הם הכנה יותר לעולם הזה, והרב קוק מוסיף שם "כן החיים הגמורים שבגוף, האמת היא האמונית, שהם רק התחלת החיים, פרוזדור של חיים. אמנם אם מהפרוזדור יתבע את כל התביעות הטרקליניות יהיה רוגז בלא נחת הגורל. אבל אם יערך הפרוזדור לפרוזדור, והטרקלין לטרקלין, ודאי יונח החפץ". דבריו אלו של הרב קוק שבו את ליבי, והרגיעו את נפשי הסוערת.
החיפוש אחר תכלית בעולם הזה מביא רק לכעס ומכאובים, האושר השלם לא נמצא כאן, אלא בהבנה שהעולם הזה הוא פרוזדור לטרקלין, עולם עליון יותר, והעולם הזה מקבל את המשמעות שלו מהעולם הבא. נכתבו לא מעט רעיונות בדבר מציאות עולם הבא, אך מה ששבה את ליבי הוא ההבנה השלמה שהתכלית לא נמצאת בעולם הזה, כי חוויתי את זה בעצמי. יש מנהג בכל מיני סמינריונים, להביא בעל תשובה ש"ראה את העולם" והוא מספר לכולם איך הוא נהנה בחיים, אבל היה חסר לו משהו, את הנשמה. יש צד יפה בשיחות האלו כאשר מביאים אותן למגזר החילוני, אך כאשר בני נוער דתיים שומעים שיחות כאלו בלי לשמוע את כל מסע התשובה, הם עלולים לחשוב בטעות שגם הם יכולים לנסות את החוויות האלו 'לטעום מהנאות החיים' ואז לחזור בתשובה.
זו טעות גדולה – בעל התשובה אינו מספר בסיפור את השנים הרבות שלקח לו להתנקות מהחטאים ועל הקושי הגדול בתהליך, אלא רק את מה שנראה כמו הסוף הטוב. חיי טהרה וקדושה של שמירת מצוות יחד עם סיפוק צרכי הגוף בצורה מאוזנת הם האושר האמיתי.
ככל שלמדתי תורה כך מצאתי גם עונג ועידון ברבדים אחרים בעצמי, הבנתי שאין לי רק גוף ונפש אלא גם נשמה, והנשמה זקוקה למזון הייחודי לה, התורה והמצוות, וכך אפשר להשיג גם מעין עולם הבא גם בתוך העולם הזה. כמו שכותב שם הרב קוק "ולאיחודם של הפרוזדור והטרקלין אין מתודה אחרת כי אם זאת: יראת אלוקים ושמירת מצוות אלוקים". וכך מסיים שלמה המלך את ספרו, אחרי
