שלום חברים יקרים. רציתי לשתף אתכם במשהו מיוחד שראיתי לאחרונה. ודאי שמעתם על הצדיק הירושלמי רבי אושר פריינד זצ"ל. אני זוכה לקרוא את המכתבים שלו, ומפעם לפעם אני זוכה גם ללכת לקבר שלו בהר המנוחות.

בגלל שמדובר בצדיק שכל כך הערכתי אותו עוד בחייו, אוסיף ואספר לכם שבערב יום חתונתי הלכתי לקבל ממנו ברכה. באותו זמן הוא כבר היה חולה ולא הכניסו אותי, אבל כיוון שאמרו לו שהגיע חתן ביום חופתו ואולי גם אמרו לו את השם שלי, הוא הורה לי לקרוא באותו יום מתוך התהילים – מהתחלת הספר עד פרק כ"ה.

לצערי לא הייתה לי מספיק אמונת חכמים, ובאותו יום קראתי את כל ספר התהילים ולא עד פרק כ"ה כמו שהוא אמר… אז השנה, לכבוד יום הנישואין שלי, הייתה לי התעוררות לתקן את זה ממרחק השנים והלכתי לציון שלו, והפעם אמרתי שם את התהילים מההתחלה עד פרק כ"ה. מסתבר שלפעמים אפשר לקיים הוראה של צדיק גם באיחור של שנים, ועל זה נאמר 'אין איחור בעולם כלל'… הכל בר תיקון. תהיתי בליבי אם אולי יש שם בפרק כ"ה רמזים עבורי למצבי, ואכן מצאתי. ובעצם אתם יודעים, כל מי שבא עם פתיחת הלב יכול למצוא בכל פרק תהילים רמזים להתפתחות, להתעלות ולהתקדמות.

בוקר במתנה

את כל זה אני מספר כרקע לכך שבכניסה הר המנוחות ראיתי שלט חדש שלא היה בעבר, ועליו נכתב: "בשבילי נברא העולם, ואנוכי עפר ועפר".

המקור לצירוף שתי האמירות הללו יחד הוא כנראה מרבי שמחה בונים מפשיסחא, שאמר שכל אדם צריך שיהיו לו שני פתקים בכיסיו – כאמירות מאזנות. פתק אחד בכיס אחד כדי לזכור ש"בשבילי נברא העולם", ופתק שני בכיס שני כדי לזכור שכשלעצמי "אנכי עפר ועפר".

בתחתית השלט הזה היה כתוב "לעילוי נשמת מוריה אור בת שרה סנדרה הי"ד – 7.10.23".

אחר כך חיפשתי ומצאתי שהנערה הזו, מוריה אור סוויסה הי"ד, נהרגה במסיבה ברעים, ובעצם המשפט שעל השלט היה המשפט שהיא בחרה לשים בווטסאפ ובכל הרשתות החברתיות שלה. בני משפחתה מספרים שהנערה הזו, שהייתה רק בת 24 בהירצחה, גילמה באישיותה את שני חלקי המשפט: "בשבילי נברא העולם" – היא אהבה את החיים ואת הטבע, טיילה וטיפלה בבעלי חיים, ותמיד הייתה מוקפת בחברה כשחיוך על פניה. "ואנכי עפר ואפר" – היא הייתה מסתפקת במועט, רחוקה מחומריות, התרחקה מלשון הרע, השכינה שלום בין אנשים, ובשנים האחרונות גם התחילה להתחזק ולשמוע שיעורי תורה.

חברים יקרים, ננסה מעט להסביר את הדברים – לעילוי נשמתה:

"בשבילי נברא העולם": תחשוב שהגעת למסיבת הפתעה שהכינו לכבוד יום ההולדת שלך. אתה נכנס הביתה, ופתאום אתה רואה את הידידים שהגיעו, את הכיבוד, את הבלונים, את המוזיקה הנהדרת. אתה אומר: וואו! כל זה בשבילי! כולכם באתם עבורי! זה כל כך מרגש…

באותה מידה בדיוק – כל אחד מאיתנו קיבל הזמנה להתעורר היום בבוקר (בלי לחכות לאותה מסיבה שבוא תבוא…) ולקיים את האמירה הזאת "בשבילי נברא העולם". להסתכל על השמיים, להקשיב לציוץ הציפורים, לראות את מנקה הרחובות ששלחה העירייה כדי שסביב הבית שלנו יהיה נקי יותר, לראות את נהג האוטובוס שמגיע בזמן, את הפריחה הנהדרת, את העצים והגינון הציבורי… זאת אומרת, יש כאן הזמנה לראות שהקדוש ברוך הוא ברא יקום שלם עבורי, ולהיות פתוח למתנת החיים, מתנת הבריאה, וממש לנשום את זה, להתבונן בזה, להודות על זה, לשמוח על זה ולומר "בשבילי נברא העולם".

דרך אגב, רבי נחמן אומר שגם אפשר להתפלל על העולם. כלומר, אם אני רואה איזה שהם חסרונות בעולם, עלי לדעת שיש לי כוח להתפלל ולבקש שהעניין הזה יושלם.

ולגבי האמירה השנייה, "ואנכי עפר ואפר": אני צריך לזכור תמיד שמעפר באתי ואל העפר אשוב. באותה שעה אי אפשר יהיה לאחוז בכלום, לא נוכל לקחת איתנו הלאה שום דבר מלבד עניינים רוחניים. ובכך החצי הזה של המשפט מאזן את החצי הראשון שטוען "בשבילי נברא העולם".

לפעמים עלול להיות אדם שייתקע כל כולו בחוויה הזו שהכל נעשה בשבילו, והוא ייקח אותה למקומות אגואיסטיים. לכן אומרים לו שלפני הכל ואחרי הכל מי אנחנו בכלל? "ואנכי עפר ואפר"! קיבלנו את כל השפע שלפנינו רק על תנאי שנזכור מי אנחנו, מהיכן באנו ולאן אנו הולכים, ומה המשימה שאנו צריכים לעשות בדרך. לעומת זאת, יש בן אדם שכל כולו שפל ומדוכא כי הוא נתקע בחצי של "אנכי אפר ואפר", ולכן באים ואומרים לו: זכור, בשבילך נברא העולם.

הסרת הסלידה

אני רוצה להודות לבני המשפחה של מוריה אור סוויסה, שטרחו לעשות את השלט היפה הזה ולהציב אותו בכניסה להר המנוחות, כדי להזכיר לנו את הטוב שיש לנו בעולם, וגם את הענווה שאיתה אנחנו רוצים לעבור את העולם.

אפשר להוסיף ולומר, שחלק מאותה ענווה זו גם היכולת לראות טוב בכל אחד, ללמוד ממנו ולשמוח בו. אולי שמעתם על רבי שריה דבליצקי – מכונה רֶבּ שרוֹיֶה – מצדיקי בני ברק, שהיה דמות מופת מעוררת השראה. באחד ממכתביו הוא מדבר על היכולת הזו ללמוד ולקבל מאחרים, במקום שתהיה שנאה כבושה בלב אל הזולת: "ומי שרוצה לחפש באמת להיות עבד השם, צריך לנקוט בשיטה לקבל על עצמו עד כמה שבאפשרותו את הדברים הטובים והמועילים שנמצאים בכל כיתה ובכל זרם וזרם של עובדי השם. אם ינקוט האדם בשיטה זו, ממילא לא תהיינה לו שום קושיות ותמיהות על אף אחד, ודבר זה יסיר ממנו גם את השנאה והסלידה החבויה בעמקי הלב, כידוע, לכיתה ולזרם אחר…".

חברים יקרים, הייתם מאמינים שיש עובדי השם שיש בליבם סלידה חבויה כלפי כיתות וזרמים אחרים של עובדי השם כמוהם? בכל אופן, כנראה שיש מציאות כזו… ולכן הוא ממשיך ואומר "בזמננו כמעט שאי אפשר לו לאדם המשתוקק לעלות בדרך העולה בית השם אלא לנקוט בשיטה זו". זאת אומרת, שעלינו להתבונן סביבנו וללמוד משהו טוב מכל זרם ושיטה. כמובן, זה לא אומר שאתה צריך לאמץ את כל ההתנהגויות של אחרים, אבל בהחלט כן ראוי ונדרש לראות אותם, למצוא איזו תכונה טובה שישנה בשיטה בזרם אחר ולחשוב לעצמי: אשריהם אלו שזכו לאחוז בה, ואשריי שאני זוכה ללכת בדרכי שלי ובמקביל ללמוד מאחרים.

לחיים, לחיים. הנה קיבלנו מרבי שריה תמיכה ועידוד לנהוג בענווה, כעפר ואפר, וללמוד משהו טוב מכל אחד, ובמקביל לא לשכוח שגם בשבילנו נברא העולם. לחיים!