"הגיבור לנצח, והנורא בנוראותיך…".
בוקר ראש השנה, פסוקי דזמרה הסתיימו, בעוד רגע קט יגיע 'המלך'. בינתיים אני עוד עומד במקומי, עטוף בקיטל ובטלית, מושך את השניות האחרונות שעדיין נותרו לי.
בראש מחשבות מתרוצצות, מנסה להתרכז. תכף המנגינה תתחיל ואצטרך לגשת.
בכל שנה, הצעדים הקצרים והמדודים הללו, מהמקום שלי אל הבימה, נדמים בעיניי כנצח. המשא הכבד של ההמלכה האדירה, השאלה הנוקבת האם אני ממליך בכנות, והאם אני בכלל ראוי להמליך אחרי שנה שכזו, לא פשוט.
בפרט, כשאני נזכר בדרכי בסיפור הידוע על אותו אדמו"ר שהגיע לבימה, ולאחר שאמר את 'המלך' געה בבכייה ולא היה מסוגל להמשיך להתפלל כלל.
כאשר שאלו אותו חסידיו מדוע הוא כה בכה לאחר אמירת 'המלך', השיב להם האדמו"ר שהוא נזכר בדברי הגמרא בגיטין המתארת את המפגש שהיה בין רבן יוחנן בן זכאי לאספסיינוס, ערב החורבן. שם אומר אספסיינוס לרבן יוחנן את המשפט הבא: "…אי מלכא אנא, עד האידנא אמאי לא אתית לגבאי". כלומר, אם אני מלך, למה אתה נזכר להגיע אליי רק עכשיו?
כך גם אני, המשיך האדמו"ר, אם אתה באמת המלך, אז למה אני מגיע רק עכשיו. איפה היינו כל השנה, איפה היינו כל אלול, איפה היינו בימי הסליחות, עכשיו מגיעים?!…
ככה זה כל שנה, אבל השנה… השנה אני מרגיש שזה שונה.
השנה אנחנו מסתובבים עם המלך צמוד כבר משמחת תורה, בתפילות ובזעקות, במלחמות ובניצחונות, גם בעזה וגם בצפון, וגם בהלוויות וגם באזכרות ובבתי החולים. גם בשמחות ובגאווה וגם בדמעות ובצער, גם בשבטך וגם במשענתך, שהמה יחד ינחמוני. אנחנו בשדה, וגם המלך בשדה, נראה כאילו כל השנה האחרונה המלך היה בשדה.
אבל זה יותר מזה. השנה, כשאעמוד במקומי לפני המלך, לא אעמוד לבדי.
יחד איתי יעמדו להמליך אותך גם רואי ואריאל אחיו, ולירון, ותומר ומוטי. ואיתם אני בטוח, איתם אני מרגיש מוגן. חברים שמסרו את חייהם בנפש חפצה, בשביל בניך, בשביל ארצך, בשביל שמך.
כשאני עומד יחד איתם, זה אחרת. השנה זה אחרת. בלי מורא ופחד, ממליכים בכל הכוח, לא חוזרים עד הניצחון.
כשאני עומד השנה, אני לא לבד. אני עם כל היחידה שמלאה באנשים מופלאים שמוכנים למסור את נפשם, עם כל החטיבה החומה שמוכנה למסור את נפשה, עם צבא שלם שמוכן למסור את נפשו, בשביל יהודי אחד. קודש קודשים.
ומעל הכל אני מבין שאני עומד עִם עם שלם – עם שמאחורי כל המחלוקות וכל המריבות וכל הכעסים וההשמצות, עומד השנה זקוף, מכוון ומדויק, ואומר לך בורא עולם: "אנחנו העם, אתה המלך".
לחיים, יהודים, לחיים. לשנה טובה ומתוקה, בספרן של צדיקים, לאלתר לחיים ולשלום.
