לפני כמה שנים פגשתי את בעלי בסבב הדייטים השלישי שלנו, זה שהסתיים בחתונה. הפעם הייתי בטוחה שאני יודעת למה אני בוחרת בו. באותו זמן אבא שלי היה בניו זילנד, וכשהתקשרתי לבשר לו שמצאתי את שאהבה נפשי הוא שאל: "ולמה דווקא אותו בחרת בסוף?", והייתה לי משנה ברורה וסדורה.
חצי שנה אחרי, אני זוכרת ערב שתהיתי לעצמי מה הקשר בין אותה משנה למציאות. חששתי שלא קלטתי נכון את הבן אדם. אבל… מה אני עושה עכשיו?
ברבות השנים וההיכרות שלי עם עוד זוגות, הבנתי שאני לא היחידה, אבל את התיקוף היותר משמעותי קיבלתי ממקור לא צפוי.
השנה, אחרי שמחת תורה, חיפשתי תורה. תורה מנחמת. היא נמצאה על הספרייה שלנו בדמות ספר עב כרס שקניתי לבעלי באחד מכנסי לימוד התנ"ך האהובים עליי. הספר מסכם שיעורים של הרב אלי הורביץ הי"ד באורות ארץ ישראל. בדרך כלל לא העזתי לפתוח ספר כזה ארוך, אבל יום אחד הספר הזה כאילו קרא לי לפתוח אותו, ומכאן ואילך מצאתי את עצמי גונבת רגעים איתו בכל פעם שמתאפשר לי.
אז איך כל זה קשור למה שכתבתי בהתחלה?
כך כותב הרב אלי: "כמו בקשר שבין איש ואישה, לא תמיד יודע האדם להכיר את עומק האהבה… ועל כן סידר הקדוש ברוך הוא את הדברים באופן כזה שהקשר נוצר לרוב על בסיס קלוש, חיצוני. ולאחר החתונה יש לפתע 'התפכחות', מופיע תמיד שלב שבו מגלים האיש והאישה שהדברים אינם כפי שהם חשבו מתחילה".
לא יכולתי שלא לתהות על אופן החיבור שהקב"ה מייצר – מחבר על בסיס אחד ומגלה לך בהמשך שזה לא בדיוק מה שחשבת. מה הקטע לעשות עלינו 'טריק'? ויותר מכך, מה הקשר בין ספר על מהות ארץ ישראל להדרכה בענייני זוגיות?
לתהייה השנייה היה לי יותר קל למצוא הסבר. ארץ ישראל ועם ישראל, כידוע, משולים לאיש ואישה (או אולי זה אנחנו אלו שמשולים). ולמה? מסביר הרב אלי, שבשני המקרים האלו החיבור בניהם הוא חיבור מהותי ולא תכליתי.
וזה עונה על התהיה הראשונה. הקשר בין ארץ ישראל לעם ישראל לא מסתכם בפיסת אדמה, מקלט מדיני או אפילו מקום שבו אפשר להתקיים כקהילה רוחנית. הקשר הוא מהותי ועמוק, ועיקרו אינו מטרה שאותה הקשר משרת. המלחמה מעוררת ברובנו את בירור הקשר הזה: האם אנחנו נלחמים בעזה על ביטחון ושקט? או שאנחנו נלחמים כי אנחנו קשורים בכל חבל מחבלי הארץ שלנו, ואנחנו לא יכולים לשאת את המצב שבו זרים יושבים על אהובתנו היחידה. האם "את מקודשת לי מולדת"? או שאת מתאימה ונוחה לי ונראה לי שנעים לי המפגש איתך, ואז מה קורה כשאני מגלה שזה לא כזה נוח כמו שחשבנו בהתחלה? כשהמילקי בגרמניה זול יותר או שתחושת הביטחון מתערערת?
כך גם בבית הפרטי שלנו: נדמה לנו שיש כל מיני סיבות שבגללן התחתנו, אבל אחרי שהחיבור נוצר ונחתם בטבעת המלך אנחנו מגלים שבמעשה אמן השם יתברך גילה לנו שיש בינינו קשר מהותי, מעבר לכל הסיבות בהן הוא התלבש.
ומה קורה כשנהיה לא נוח? כשדברים לא הולכים כמו שחשבנו? אם הקשר מהותי, אנחנו נלחמים למצוא את הדרך לחשוף את אותו חיבור אמיתי. ממשיכים לחפש ולחפש, מעמיקים את התמרון הקרקעי פנימה כדי להגיע לעוד רבדים בהם נגלה את הנולד מהחיבור בינינו. כי ככה.
והיום, אם אבא שלי שוב ישאל אותי: למה דווקא האיש הזה? אני יודעת ש"ככה".