נו, באמת. יש עניין טכני שצריך לסדר, כדי ששנת החמה תהיה דומה לשנת הלבנה, אז הכפילו את חודש אדר לשניים. מזה לעשות עניין? בואו נעבור את חודש אדר א' בשקט, כמו ילדים טובים, וכשיגיע האדר האמיתי, ניכנס לשמחה. עד אז "המתן בבקשה". לא?
אם הגעתם עד כאן והצלחתי לגרום לקצת הרהורי כפירה… אז בואו נמשיך.
טוב, היה מה שהיה עם אסתר, מרדכי והמן. באמת שמחה גדולה. אבל "משנכנס אדר", לא הגזמנו? אי אפשר לחכות לפורים שצריכים להתחיל את החגיגות ארבעה עשר יום קודם? מה הדבר הבא, "משנכנס כסלו…" נתחיל להדליק נרות מתחילת החודש, לא חבל על כל השעווה?
אז זהו, שיש שתי אפשרויות להסתכל על אדר: חודש שיש בו אירוע משמח שמקרין על כל החודש, או אירוע משמח שקרה בגלל שהוא נפל בחודש אדר.
אני בוחר באפשרות השניה, וזה בגלל שהגמרא (מגילה יג, ב) בוחרת בה, כשהיא מספרת שהמן שמח כשהפור נפל באדר, כי היה בטוח שמזלם של ישראל לא משחק להם בחודש הזה, אבל הוא לא ידע, שדווקא החודש הזה הוא "חודש המזל" של עם ישראל, כי משה רבינו, מושיעם של ישראל נולד בו.
זאת אומר שבעצם, פורים הוא הסימפטום למשהו הרבה יותר מהותי שיש בחודש אדר, והוא הגילוי למזל המיוחד הזה שישנו. הוא לא הסיבה, הוא התוצאה.
זאת הסיבה שהגמרא קובעת (תענית כט, א) שמי שיש לו דין ומשפט, שידחה אותו לחודש אדר, וזאת בעצם הסיבה המהותית להצהרה המפורסמת של הגמרא שם: "משנכנס אדר מרבין בשמחה". זה חודש של שמחה מעצם מהותו. הוא תמיד היה כך. זה גם מה שמבדיל אותו מטבת, שבט או כסלו. כי יש חודשים שיש בהם אירועים מיוחדים ומשמחים, ויש אירועים משמחים שנופלים בחודשים שבמהותם הם מיוחדים.
אם הלכנו עד כאן, בואו נלך עוד צעד.
למה מכפילים חודש מלכתחילה, למה לעשות שנה מעוברת? התשובה הפשוטה לזה היא, כדי להשוות את שנת הלבנה הקצרה לשנת החמה שארוכה יותר.
אבל שימו לב למשהו מעניין, עם ישראל נמשל ל…לבנה (סוכה כט, א). אז אם יש חודש שמכפילים אותו כדי שהלבנה תהיה שווה לחמה, עושים את זה בחודש שהוא ה-חודש, של העם שנמשל ללבנה, וכך מכפילים את כוחו.
על יסוד הדברים הללו, מסיק הרבי מליובאוויטש (ספר השיחות תשנ"ב, ב עמ' 397) מסקנה מופלאה: עצם העובדה שמרחיבים את גבולות המזל של עם ישראל לשישים יום, באה כדי לבטל בשישים את כל הגזרות הלא טובות שיכולות להיות. זה לא רק שמכפילים כוח, אלא יתירה מזו – מבטלים את כל השאר.
כמו איסור עסיסי שנפל לתוך קדירה כשרה, ונעלם בתוך ים של אוכל כשר שיש בו פי שישים מהאיסור, ועל ידי זה הפך להיות כשר; כל כך כשר עד שאפשר לאכול את כל הקדירה בשולחן שבת תוך כדי שירת 'י-ה אכסוף'; כך עצם העובדה שאדר הופך להיות שישים יום, גורם לכך שאם יש דברים לא חיוביים, הם לא רק נעלמים, אלא הופכים להיות שמחים, כשרים ומביאי מזל, בדיוק כמו כל "קדירת האדר" שלנו.
אז, האם אדר א' בא לסדר עניין טכני ולהתקדם הלאה? נראה לי שהתשובה די ברורה.
עכשיו, רק צריך לשמוח.