בס"ד


במהלך אחד עשר הטורים עברנו מסע בארבע תחנות, ופגשנו את עבודת ה' שלנו בהיבטים רבים ומגוונים. בכל תחנה בחרנו לנו תחום בעבודת ה' והתבוננו בו. הכלים השונים שלמדנו מאפשרים לנו לבחור בכל הקשר את הדרך שבה אנחנו רוצים להתבונן בו ולרומם אותו. אך מעבר לגיוון ולמרחב הפעילות שלנו, ארבע התחנות הללו משלימות זו את זו, ויכולות להוות מסע ארוך ויסודי בתחום אחד.
לקראת הפרידה מהטור בחרנו לאסוף הפעם את כל ארבע התחנות, להיזכר בהן, ולהיעזר בכל אחת מהן בדרכה לרומם פלח מסוים בעבודת ה' שלנו, וכך לראות איך הן משלימות זו את זו. הפלח שבחרנו לנו הוא השבת, שתופסת נתח נכבד מהחיים שלנו – שביעית מן הזמן, ומהווה מוקד משמעותי בחיי עבודת ה' הפרטיים, המשפחתיים, הקהילתיים והלאומיים שלנו.

המצוי – הכלת התשוקות

התשוקה מבטאת את המנגנון האוטומטי של המשיכה וההשתוקקות שלנו. אותו חלק בנו שפועל בעוצמה ואינו מבחין בין טוב לרע. בתשוקות יש עיוורון והן מניעות אותנו ללא הרף לכיוונים שונים. התשוקות דומות להמון חלונות שפתוחים בתוך האישיות כל הזמן, והצעד הראשון של העיסוק שלנו בהן הוא ההכלה. כאשר אנחנו באים להכיל את התשוקות עלינו קודם כל לזהות שיש מנגנונים כאלה בתוכנו. אלו מנגנונים לא בחיריים, ולכן אנחנו צריכים לקבל אותם – להיות כלי אליהם מתוך נכונות.
אנחנו מתחילים מהכלת התשוקות הטובות שלנו. לכאורה נראה שיהיה לנו קל להכיל אותן, אך מסתבר שאנחנו מפחדים גם מתשוקות טובות, מכיוון שהן אינן בחיריות. אנחנו מרגישים שאין לנו בעלות על התכונות הללו, מכיוון שמעולם לא בחרנו בהן, ולכן אם נכיר בהן, אולי ניפול לגאווה שקרית. אך הכלת התחושות אינה הכרזת בעלות, אלא הכרה במתנות שה' נתן לנו, קבלה ופתיחות אל ההשתוקקות לטוב שהוא שם בתוכנו. זוהי הכלת המתנות.
השלב הבא הוא הכלת התשוקות הרעות שלנו. באופן טבעי אנחנו נמנעים מלקבל אותן, וכך אנחנו יוצרים בתוכנו סכסוך עמוק, מכיוון שהתשוקות האלו קיימות בין אם נכיל או