במהלך אחד עשר הטורים עברנו מסע בארבע תחנות, ופגשנו את עבודת ה' שלנו בהיבטים רבים ומגוונים. בכל תחנה בחרנו לנו תחום בעבודת ה' והתבוננו בו. הכלים השונים שלמדנו מאפשרים לנו לבחור בכל הקשר את הדרך שבה אנחנו רוצים להתבונן בו ולרומם אותו. אך מעבר לגיוון ולמרחב הפעילות שלנו, ארבע התחנות הללו משלימות זו את זו, ויכולות להוות מסע ארוך ויסודי בתחום אחד.
לקראת הפרידה מהטור בחרנו לאסוף הפעם את כל ארבע התחנות, להיזכר בהן, ולהיעזר בכל אחת מהן בדרכה לרומם פלח מסוים בעבודת ה' שלנו, וכך לראות איך הן משלימות זו את זו. הפלח שבחרנו לנו הוא השבת, שתופסת נתח נכבד מהחיים שלנו – שביעית מן הזמן, ומהווה מוקד משמעותי בחיי עבודת ה' הפרטיים, המשפחתיים, הקהילתיים והלאומיים שלנו.
המצוי – הכלת התשוקות
התשוקה מבטאת את המנגנון האוטומטי של המשיכה וההשתוקקות שלנו. אותו חלק בנו שפועל בעוצמה ואינו מבחין בין טוב לרע. בתשוקות יש עיוורון והן מניעות אותנו ללא הרף לכיוונים שונים. התשוקות דומות להמון חלונות שפתוחים בתוך האישיות כל הזמן, והצעד הראשון של העיסוק שלנו בהן הוא ההכלה. כאשר אנחנו באים להכיל את התשוקות עלינו קודם כל לזהות שיש מנגנונים כאלה בתוכנו. אלו מנגנונים לא בחיריים, ולכן אנחנו צריכים לקבל אותם – להיות כלי אליהם מתוך נכונות.
אנחנו מתחילים מהכלת התשוקות הטובות שלנו. לכאורה נראה שיהיה לנו קל להכיל אותן, אך מסתבר שאנחנו מפחדים גם מתשוקות טובות, מכיוון שהן אינן בחיריות. אנחנו מרגישים שאין לנו בעלות על התכונות הללו, מכיוון שמעולם לא בחרנו בהן, ולכן אם נכיר בהן, אולי ניפול לגאווה שקרית. אך הכלת התחושות אינה הכרזת בעלות, אלא הכרה במתנות שה' נתן לנו, קבלה ופתיחות אל ההשתוקקות לטוב שהוא שם בתוכנו. זוהי הכלת המתנות.
השלב הבא הוא הכלת התשוקות הרעות שלנו. באופן טבעי אנחנו נמנעים מלקבל אותן, וכך אנחנו יוצרים בתוכנו סכסוך עמוק, מכיוון שהתשוקות האלו קיימות בין אם נכיל אותן ובין אם נתכחש אליהן. הקדוש ברוך הוא, באהבתו הגדולה, נתן לנו מבחנים: תשוקות לממון, לכבוד, לאכילה, לעריות. מעולם לא בחרנו בתאוות האלו, הן ניתנו לנו במתנה. אבל איך אנחנו יכולים להכיל אותן, אם הן מזיקות ומרחיקות אותנו מה'? ההכלה נעוצה בהבנה שאם ה' נתן לנו – הוא כנראה רוצה שנעבוד אותו איתן. הבחירות שלנו נתונות בידינו, ואנחנו אחראיים עליהן, אך את החלק שלא תלוי בנו אנחנו מקבלים, מוסרים לה' את השרביט ונותנים לו לנהל את החיים שלנו. הקדוש ברוך הוא רצה את זה ככה, ואנחנו מוכנים לקבל את זה, לעבוד את ה' מתוך התנאים שהוא יצר לנו. זוהי הכלת הגבולות.
החלק השלישי של הכלת התשוקות יורד לעומקם של הגבולות. אחרי שהכרנו בכך שה' הוא שנתן לנו את התשוקות הרעות, והסכמנו להכיל אותן, אנחנו יכולים גם לחפש את הטוב שנסתר בהן. אם ה' נתן לנו תאווה – כנראה שיש בה אוצר יקר מאוד. בכל תאוות כבוד יש גרעין של טהרה אלוקית עליונה: "כל אחד ואחד חייב לומר, בשבילי נברא העולם"; גם בתאוות עריות יש גרעין של עומק – "לא נברא העולם אלא בשביל פריה ורביה". בתוך התשוקות שלנו טמונים אוצרות מופלאים, וההכלה של הגבולות מאפשרת לנו למצוא בהם מתנות יקרות אפילו יותר מאשר המתנות הגלויות. זוהי הכלת האוצרות.
מהן התשוקות שאנחנו מגיעים איתן אל השבת?
מתנות: אילו תשוקות טובות יש לי ביחס למצוות השבת?
פשוט לי לשמור שבת? קל לי להתגעגע אל השבת ולהתרגש לקראתה? מהם החלקים או הרגעים בשבת שקל לי לקיים אותם, לשמוח בהם? הדלקת נרות? קבלת שבת?
גבולות: אילו תשוקות מקשות עלי את קיום מצוות השבת?
האם יש לי קושי להרגיש קרבה לה' בשבת? אולי קשה לי ללמוד תורה או להתפלל בשבת? קשה לי לרומם את סעודות השבת שלי?
בהכלת הגבולות אנחנו מוכנים למסור לה' את השרביט, להודות על הקושי ולקבל את רצונו שנשמור את השבת מתוך הקשיים שהוא נתן לנו.
אוצרות: איזו נקודת אור נוכל למצוא בתוך הגבולות שלנו?
למשל: "כואב לי שאני מתקשה להתרכז בזמן של קריאת התורה, אבל מסתתר כאן גם אוצר גדול – הקושי דוחף אותי למצוא את הקשר האישי שלי עם פרשת השבוע".
"כואב לי שבזמן ההכנות לשבת אני נוטה לכעוס, והאווירה סביבי אינה נעימה, אבל אני רואה שבפנימיות הכעס הזה מסתתר הרצון העמוק שלי לחוות עונג שבת ולהרגיש שלמות אמיתית".
ראוי – ניהול הפעולות
המילה ניהול קשורה לתחום מנהל העסקים. הטכניקות של ניהול עסקים משמשות היום לניהול תחומי חיים רחבים מאוד, ואנחנו רוצים ללמוד להשתמש בהן למינוף העסק המשמעותי ביותר בחיים שלנו – עבודת ה'. עבודת הראוי עוסקת בבחירות שלנו: אנחנו בודקים איך אנחנו מגיבים כשאנחנו צריכים להתגבר על תשוקות מסוימות או להתנהל איתן, ואיך אפשר לשפר את ההתנהלות הזו. השאלה המרכזית כאן היא שאלת העלות־תועלת. שאלה זו חודדה במיוחד במסילת ישרים: כמה מאמצים אנחנו משקיעים, ולאילו רווחים אנחנו זוכים.
אנחנו נוטים לחשוב שעבודת ה' כוללת מאמצים כבירים, גם כאשר התועלת נמוכה. אך הרמח"ל מלמד אותנו אחרת: עלינו ללמוד למנף מאמצים כך שהמוטיבציה שלנו תמריא. השקעה מעטה שמניבה רווח רב היא המנוע של המוטיבציה, וכשאין לנו מוטיבציה אפשר לדעת בוודאות שהעלויות גבוהות והתוצרים נמוכים.
גם הראוי התחלק לשלושה פרקים. הראשון הוא יקר בעיני ה'. כאן אנחנו עוסקים בתחומים שכבר השקענו בהם, ויש לנו תועלת מצוינת, אבל אנחנו מתעלמים ממנה. אנחנו מסתובבים כמו עניים בשעה שיש לנו מיליונים בכיס. מדובר במצוות שקיימנו, ואנחנו כבר מקיימים באופן קבוע מתוך בחירה, ואין לנו צורך להשקיע בהן עוד, אך אנחנו מתעלמים מן האור האלוקי שלהן או ממעיטים בערכו. מילה אחת של תורה שאנחנו לומדים מעניקה עושר עד בלי די, אבל אם למדנו מעט וביתר הזמן התבטלנו, אנחנו עסוקים בהתייסרות על הזמן שלא למדנו ושוכחים שזכינו ללמוד כמה מילים של תורה, שיש להן ערך לנצח נצחים.
הפרק השני הוא החסידות הנרצה והנחמד. מהם המקומות שבהם יש לנו מוטיבציה – רצוי ונחמד בעינינו לנהוג במידת חסידות? אלו שבהם אנחנו משקיעים מאמצים קלים ומרוויחים תוצאות גבוהות. בפרק זה אנחנו מנסים למפות את עבודת ה' שלנו ביחסי עלות־תועלת: באילו תחומים אנחנו מתאמצים מאמצים כבירים ומקבלים תוצאות נמוכות, ואיך נוכל לשנות את המשוואה? ובאילו תחומים אנחנו מתאמצים מאמצים קלים ומרוויחים רווח עצום, ואיך נוכל להעצים אותם עוד יותר?
מתוך שני הפרקים הללו אנחנו מגיעים לשלב האחרון, שבו אנחנו בודקים מהי הליבה של השליחות שלנו בעולם, באמצעות בדיקה של שלושה מעגלים: מה הכי טוב לי – מענג, מה טוב לעולם – יעיל, ובמה אני טוב – זמין. תחומי החיים שכוללים בתוכם את שלושת המרכיבים האלו הם תחומי השליחות שלנו, ובהם נבחר למקד את העשייה שלנו.
איך ננהל את הפעולות שלנו לקראת השבת ובתוכה?
יקר בעיני ה': אילו פעולות שגרתיות אנחנו עושים כחלק משמירת השבת שלנו, שהן יקרות מאוד בעיני ה' ואנחנו איננו שמים לב אליהן?
האם שמנו לב פעם כמה כסף אנחנו משקיעים לכבוד השבת? האם אנחנו מחשיבים את טרחת הבישולים והניקיונות לקראת השבת? ומה עם העובדה שאיננו יוצאים לעבוד ולהשתכר, כבכל יום, אלא שובתים מתחום עיסוקינו וממלאכות רבות אחרות? וכמה אנחנו שמחים במנוחת השבת, במאכלי השבת?
החסידות הנרצה והנחמד: האם יש מעשים שדורשים מאיתנו מאמצים מעטים, ויש להם תועלת מרובה? איך נוכל להרחיב אותם?
אם קל לנו ולמשפחתנו לארח בשבת – איך נוכל להרחיב את המצווה היקרה והגדולה הזאת? אולי נוכל לארח אנשים שזקוקים לכך שיארחו אותם?
אם קל לנו להתפלל בשבת – איך אוכל להפוך את התפילה לחלק מרכזי יותר מהשבת שלנו?
האם יש מעשים שדורשים מאיתנו מאמצים רבים ויש להם תועלת מועטה? איך נוכל לצמצם בהם?
אם אנחנו משקיעים מאמצים גדולים להכין סוגים שונים של אוכל לכבוד שבת, והנושא מכביד עלינו – אולי נוכל להסתפק בסעודות מגוונות פחות, ולהגיע לשבת בנחת?
אם האירוח בשבתות מכביד עלינו, אולי אפשר לארח מעט אנשים בכל פעם, או רק לעיתים רחוקות?
מענג יעיל וזמין: מהי הליבה של השבת שלנו – שמשלבת בתוכה עונג ותועלת, והיא גם זמינה לנו?
אולי לשחק עם הילדים וללמוד איתם?
אולי ללמוד תורה בשבת?
או לטייל ביחד כל המשפחה מתוך תחושת העונג של טוב ה' בשבת?
הפנוי – שחרור הרעיונות
לעבודת הפנוי יש חשיבות עצומה. בדרך כלל אנחנו חושבים בתוך הקופסה, וממילא גם כאשר אנחנו מחשבים את יחסי העלות־תועלת שלנו, ומנסים לנצל את מירב משאבי המאמץ שלנו, הכוח שלנו מוגבל. אנחנו אמנם מנהלים את המאמצים, אך אין לנו פריצות דרך. החשיבה מחוץ לקופסה מעוררת למצוא פתרונות חדשים, יצירתיים, שמרחיבים את גבולות היכולת שלנו.
למדנו שתי טכניקות לחשיבה מחוץ לקופסה: הראשונה היא שאלת שאלות: נפשי בשאלתי. ניסינו לשאול שאלות שיעוררו את המחשבה ויפרצו את מסגרת המגבלות שבה היא הייתה סגורה עד עכשיו. שאלה שמנוסחת נכון פונה אל החלקים הרדומים במוח שלנו ומנתבת אותנו לכיוונים חדשים. עלינו למצוא שאלה שתוכל ללכת איתנו הרבה זמן, תאתגר ותרענן אותנו. לשאלה מן הסוג הזה יש כמה תכונות עיקריות: היא פותחת את הלב והראש, חיובית, מעוררת, ופונה לכיוונים שעוד לא בדקנו.
מרכיב חשוב נוסף בשאלה הוא הצמצום שלה. המחשבה שהשאלות צריכות לעסוק דווקא בדברים גדולים מוטעית, פעמים רבות הגודל אינו מאפשר לנו לפנות לכיוונים חדשים. לכן כדאי מאוד להכניס לשאלה את המונח קטן/מעט, אפילו מעט מאוד. למשל: מה יכול לרומם מעט את סעודת השבת שלנו?
הטכניקה השנייה היא ממרחק תביא לחמה. כאן בחרנו דימוי שאין לו קשר לנושא שאנחנו עוסקים בו בעבודת ה' וחיברנו ביניהם. בעבודה הזאת הרכיב המרכזי הוא ההפתעה. היא פותחת אותנו להביט על הבעיה מזווית אחרת, ולמצוא לה פיתרון חדש. לשם כך אנחנו מחפשים את המאפיינים של הדימוי שבחרנו, ומוצאים מאפיין שיכול להיות קשור לתחום שבו אנחנו עוסקים בעבודת ה'. לבסוף אנחנו מחפשים השלכות מעשיות לקישור הזה – פתרונות חדשים לבעיה שלנו.
איך יכולה חשיבה מחוץ לקופסה
לשנות את השבת שלנו?
נפשי בשאלתי: אילו שאלות יכולות לפתוח לנו שערים חדשים בשמירת השבת?
למשל:
מה יכול להוסיף עוד מעט דבקות אלוקית לשבת שלי?
מה יכול לתת לי מוטיבציה להתפלל מעט יותר בכוונה בשבת?
מה אחשוב בעוד עשרים שנה על השבתות שלי כפי שהן כיום?
ממרחק תביא לחמה: באחד המפגשים בסדנה בחרנו בדימוי של "ג'ירפה" כשעסקנו בשאלה איך לרומם את סעודות השבת שלנו.
אחד המאפיינים שמצאנו לג'ירפה הוא שהיא אוכלת גבוה. המאפיין הזה ביטא את מה שחיפשנו ליצור בסעודות השבת. מכאן נותר רק לפרוט את ההשלכות של הדימוי:
מה אני יכול לשנות בסעודת השבת כדי לאכול גבוה?
מה אני יכול ללמוד מהאכילה הגבוהה של הג'ירפה שירומם את סעודות השבת שלי?
הרצוי – תעופת השאיפות
השאיפות שלנו אוחזות את האור העליון ביותר של הנפש, אך אנחנו נוטים לעשוק אותן ולא לתת להן מספיק מרחב באישיות שלנו. הכמיהות של הנשמה הן אוצרות גדולים, ואנחנו רוצים שהן יהפכו לפרוז'קטור גדול בתוכנו, שיאיר את החיים שלנו. הבסיס לעבודת הרצוי הוא בתפיסה שהרצונות פועלים את פעולתם בעצם נוכחותם, גם מבלי שיתממשו בפועל במציאות, ולכן אנחנו עוסקים בהרחבת המקום של הרצונות שלנו לדבקות אלוקית, ומאפשרים להם לפרוש את כנפיהם הרחבות ולעוף אל על, מבלי שנכבול אותם אל מגבלות המציאות. ככל שניתן יותר מקום ומעוף לשאיפות, הן יאירו יותר את האישיות שלנו.
איך משחררים את השאיפות שלנו לגבי שבת?
נבחר רגע אחד משבת, שבו אנחנו רוצים לעסוק, וניצור תסריט שמתחיל בנקודת המוצא הרגילה של הרגע הזה, ומרומם אותה רחוק וגבוה ככל שניתן.
למשל: החזרה מן התפילה אל הבית.
אנחנו חוזרים מהתפילה אל הבית, ופוגשים שם את המשפחה, עם מצבי הרוח של כל אחד מהם, המשימות שיש לעשות לפני הסעודה, הצורך לחכות לארגונים השונים של כל אחד מבני הבית, המתח מצד אלו שרוצים כבר להתיישב לסעודה בזריזות – הכל כמו שקורה לנו בדרך כלל. מכאן אנחנו מרימים את הדמיון לרצונות שלנו –
מה היינו רוצים להרגיש בזמן הזה שבין התפילה לסעודת שבת?
איך הייתה התחושה אם ר' אריה לוין היה נמצא שם – איתנו, בתוכנו, מאיר רוך אהבה וסבלנות בתוך הנשמה שלנו?
מה אם הבעל שם טוב היה מצטרף להכנות לקראת סעודת השבת? אילו נקודות הוא היה מאיר בתוכנו?
איזו תפאורה היינו רוצים לרגעים כאלו? אילו ניגונים? אילו ריחות?
לאן זה עוד יכול להתקדם מכאן?
לאחר שיצרנו תסריט משוחרר ופורץ גבולות, אנחנו בודקים – האם זה מה שאנחנו רוצים? האם יש מה לשנות, להוסיף ולתקן?
ולבסוף: אנחנו מקדישים דקה עד ארבע דקות ביום להרצת התסריט שבחרנו בראש.
פורמים את הקשרים
הנשמה שלנו הגיעה מהעליונים, מאור פני מלך חיים אל העולם הזה, לגוף המוגבל שלנו. הירידה הזאת יוצרת סכסוך עמוק של הנשמה עם הגוף. הם נאבקים זה בזה ומכאיבים זה לזה. בארבע התחנות של המסע שלנו אנחנו מנסים לפרום את סיבוכי הקשרים שבין הנשמה לגוף, וללמוד איך להתנהל נכון כך שבמקום שהגוף יכבול את הנשמה וישעבד אותה אליו, היא תאיר בתוכו ותרומם אותו. אנחנו מפרידים בין הרצוי למצוי, ונותנים לכל אחד מהם מרחב משלו לפרוח בו, להתגלות באור אלוקי, כדי שנוכל לעבוד את ה' בכל לבנו נפשנו ומאודנו.
