מאז שמחת תורה יש לי הזכות להסתובב בין חיילינו בעוטף עזה, ביהודה ושומרון, בצפון ובכל מקום שהם, ומי שנמצא בשטח זוכה לחוות ולהרגיש את העוצמות האדירות של חיילינו הקדושים ולהתמלא מהן.
פסח השנה הוא לא כמו פסח בשנה שעברה או בשנים הקודמות. ה"והגדת לבנך" של השנה – אלה ממש סיפורי חיים של מאות אלפי חיילים.
עד השנה היינו צריכים להתאמץ כדי להמחיש ולספר את ההשגחה העליונה של בורא עולם על ידי מכות מצרים, קריעת ים סוף ומלחמת עמלק. השנה אפשר פשוט לאסוף את סיפורי החיים של אזרחים פשוטים, חיילים, קצינים, שוטרים, נשים, מילואימניקים ויהודים מכל העולם, שמשמחת תורה פועלים כדי לזכות ולהיות שותפים בגבורתם ומסירות נפשם – ימים ולילות וחודשים על גבי חודשים – של החיילים הקדושים שלנו.
אפילו כשאני זוכה להגיע ולבקר את הפצועים שלנו בבתי החולים, אומר לי אחד החיילים, קטוע רגל:
"אני עוד מעט מסיים את הטיפול ברגל וחוזר לחברים שלי בעזה. בשביל לנהוג בטנק לא צריך שתי רגליים"… החייל הזה לא צחק. הוא אמר לי את הדברים בשיא הרצינות.
אפילו כשאני מגיע לנחם את חלק מהמשפחות השכולות, זה פשוט פלאי פלאות – למעלה מטעם ודעת. ענקים, פשוט ענקים. הביטוי "באתי לנחם, ויצאתי מנוחם" הוא ממש לא מדויק. אתה בא לנחם ויוצא עם ודאות וכוחות למלא את השליחות שלך לטובת עם ישראל כל חייך.
"במותם ציוו לנו חיים" – ממש ציווי, כמו פקודה צבאית. קדימה! להסתער בנחישות ולהיות חמוש באהבת חינם ללא פשרות וללא שום תנאי.
בין לבין, אני גם זוכה לפגוש על הדרך משפחות של חטופים, וגם מהם אני שומע: מה, אתה חושב שאנחנו עסוקים בעצמנו? יש כאן חטוף פרטי של משפחה פלונית?
אנחנו עם אחד, יחיד ומאוחד.
צריך לצאת מכל מיצרי הפרטיות ולעשות הכל לטובת כלל כוחות הביטחון, כלל המשפחות השכולות, כלל המשפחות של הפצועים וכלל המשפחות של החטופים.
מאז שמחת תורה, הסיפור שלנו הוא סיפור של עם שלם שחווה צירי לידה מתקדמים, ויש לו ודאות שמהצירים האלה צריך להיוולד תינוק מתוק שקוראים לו:
גאולתם של ישראל
גבורתם של ישראל
אחדותם של ישראל
אהבתם של ישראל זה לזה ללא שום תנאי, ללא שפיטה.
בליל הסדר אנחנו לומדים על ארבעה בנים.
הרבי שואל: היכן הבן החמישי?
החכם, הרשע, התם והבן שאינו יודע לשאול הגיעו וישובים מסביב לשולחן, אבל היכן נמצא הבן החמישי שלא הגיע לסדר?
השנה יש מאות אלפי בנים שלא יזכו לחגוג ליל הסדר משפחתי ורגיל, כי הם עסוקים במלחמת מצווה. יש בנים חטופים, יש בנים פצועים, ויש בנים קדושים שאין שום בריה שיכולה לעמוד במחיצתם, והם ישבו בליל הסדר סביב שולחנו של בורא עולם ויתפללו על כולנו.
כל הבנים הללו קוראים את כולנו לסדר:
תפסיקו להביט החוצה!
תפסיקו עם התבניות!
תפסיקו עם ההגדרות!
תפסיקו עם המחלוקות!
תפסיקו עם ההשוואות!
בבקשה, בבקשה מכם, רק עין טובה, רק כף זכות, רק סיפורי צדיקים וצדיקות, רק דיבורי גאולה, רק יוזמות של תורה, תפילה ומעשי חסד, רק גאווה לאומית, רק התחזקות באמונה, רק לב פתוח לאהוב, רק לחשוב איך אנחנו ממשיכים לתת ולתת ולתת כדי לחבר ולהרים את קרנם של ישראל קדושים.
חברים יקרים ואהובים:
אנחנו באמצע מלחמה חיצונית מול אויבינו הרשעים, ובעזרת השם אנחנו מנצחים ונמשיך לנצח. אבל המלחמה היותר קשה וכואבת היא המלחמה הפנימית שלא משחררת אותנו מתפיסות עולם ישנות וקודמות, ואנחנו מוכרחים להכריע את האויב הפנימי והנורא הזה:
מהיום, אין לשון הרע – יש רק לשון הטוב!!
אסיים בדברי הזוהר הקדוש:
למה חלק מטהרת המצורע זה הבאת שתי ציפורים?
מסביר הזוהר: הציפורים מצייצות כמו המצורעים הללו שמפטפטים ומדברים לשון הרע.
אבל למה שניים?
כי הציפור האחת מטהרת את האדם מהלשון הרע שהוא דיבר, והציפור השניה מטהרת את האדם על כל אותם זמנים שהוא היה יכול להגיד למישהו משהו טוב ומחזק, מפרגן ומעודד, והוא לא אמר.
אתם מבינים מוריי ורבותיי?!
לא לדבר לשון הרע – זה לא מספיק. מוכרחים לדבר כל הזמן לשון הטוב, ולהרגיל ולעדכן את הקרובים והחברים שלנו וכל מי שבסביבה שלנו שאנחנו מדברים לשון הטוב.
לא מספיק: "לשון הרע לא מדבר אלי".
צריך צמידים של: "אני מדבר הרבה לשון הטוב"!
פסח כשר ושמח, ויהי רצון שיזכה אותנו השם יתברך להמשיך לעבדו בלב שלם וטהור, ויהיה שם שמים מתאהב על ידינו בכל מקום ובכל שעה.
