לפני שבוע זכינו להיות בשבת נוספת בצבא. לאחר סעודת שבת קודש בצהריים, הזמינו אותי לחגוג סיום מסכת אבות. בהתחלה לא הבנתי מה ההתרגשות הגדולה, סך הכל פרקי אבות, מי לא סיים את פרקי אבות עשרות פעמים?!
הגעתי ואני רואה חייל שהכרתי – בוגר ישיבה גבוהה וחייל שני עם כומתה על הראש במקום כיפה. שניהם אוחזים במשניות של פרקי אבות והחייל עם הכומתה מסביר את המשנה האחרונה במסכת. שאלתי מה העניין, והחייל עם הכומתה הסביר לי: "בתחילת הטירונות ראיתי את שמעון (שם בדוי) לומד כל לילה לפני השינה וביקשתי ללמוד איתו. ככה בקביעות לאורך כל הטירונות והאימון המתקדם עד עכשיו זכינו לסיים ביחד את פרקי אבות".
התרגשתי. הרגשתי באותו רגע שירד אור גדול לעולם והמון טוב וטהרה נוספו במחנה הצבאי מהחברותא הזאת. מיד חשבתי, כאיש עסקים בתחום הפצת תורה בצבא: למה אין מאות חברותות כאלה? איך אני הקטן יכול לדאוג שכל בוגר ישיבה גבוהה, ישיבת הסדר, מכינה קדם צבאית או ישיבה קטנה, קובע עם חבר שלו מהכיתה או מהצוות חברותא בלימוד תורה?
יש לנו אחריות! "עתה באתי" – יהושע בן-נון הרמטכ"ל זכה לפגוש את מלאך ה' ולקבל ממנו פקודה אלוקית: חברותות בכל זמן פנוי ובמיוחד בשבתות, חגים, צומות, סופי שבוע, יציאות קו ורגילות.
בתור חייל בטירונות ובאימון מתקדם קניתי בערך עשרה ספרי 'מסילת ישרים' כיס ועשרה ספרי 'חפץ חיים' ו'שמירת הלשון' כיס, ובשבתות הייתה חבורה קטנה מהפלוגה שרצתה ללמוד איתי וזה היה פשוט תענוג. גם עונג שבת עם ברכות ראשונות ואחרונות וגם לימוד תורה בשמחה וממש בכיף. תמיד היו מצטרפים הרבה חבר'ה לברכות ועל הדרך גם נשארו לשמוע קצת דברי אלוקים חיים. אוהבים את הבריות ומקרבים אותם לתורה כמה שיותר, והכל הכל בנחת ובשמחה, ללא שום כפייה!
בכל הצבא כולו יש צימאון אדיר ונפלא, עלינו רק להיות נעימים ולחשוב באופן יצירתי איך להנגיש את הלימוד בכלים מפוארים. "קנה לך חברותא" – תשקיע בו, קנה לו מדי פעם ספרון כיס קטן במתנה עם הקדשה יפה. וכשאתם מסיימים איזה פרק, שער, ספר או מסכת – תשקיעו ביחד כסף ותפנקו את כל הצוות.
עלינו מוטלת האחריות לחזק ולהרים את קול התורה במחנה הצבאי ולזקוף את קומתם הרוחנית של כל האחים שלנו.
אנחנו עכשיו עובדים על מסכת אבות כיס עם פירוש במהדורה מהודרת של צל"ש, והמטרה: ליצור מאות חברותות וחבורות לימוד בין בוגרי ישיבות ומכינות לחיילים אחרים בפלוגה, במחלקה ובכיתה.
בעזרת ה' נחגוג מאות סיומי מסכת אבות ואחר כך נחשוב איך שומרים על הקביעות בלימוד תורה שיכולה להתאים לכל החיילים בפלוגה ולכל רמות הלמידה. וזה, מלבד שכל חייל צריך חברותא שגם תרים אותו. חבר מהצבא וגם מהמכינה או מהישיבה.
כל אחד צריך חברותא שבה תרגיש יותר מקבל מנותן, וגם חברותא שבה תרגיש יותר נותן ממקבל. רק ככה נישאר כולנו עטופים באהבת תורה ונשמור על הכשירות הרוחנית ואפילו נתחזק ונעלה בקודש לאורך השירות הצבאי כולו.
אחים אהובים!
לא להמתין!!! תהיו חמושים בעזות דקדושה ותתחילו כבר היום!
"חברותא או מיתותא" – ממש כך!
"אם תעזבני יום – יומיים אעזבך".
לא רק שלא עוזבים את התורה תוך כדי השירות הצבאי, אלא מתאמצים ומתרגלים בזיכוי הרבים ובהפצת תורה בשמחה לכל הסובבים.
אשתף אתכם ברעיון שממש שימח אותי ועוזר לייקר כל התקדמות בלימוד תורה. כל מי שמסיים משהו שמשמח אותו – מסכת במשנה או בגמרא, או סיום ספר באמונה או סיפורי צדיקים – כדאי שיקנה לעצמו מתנה שתלך איתו בצבא. כך פתאום ייווצר חייל חדש שלבוש בתלבושת של אהבת תורה: לכבוד סיום פרק במשנה – כיפה חדשה ליום חול. לכבוד סיום פרק בגמרא – כיפה חדשה לשבת קודש. לכבוד סיום מסילת ישרים – ציצית צמר חדשה. לכבוד סיום ספר באמונה – פנס ראש. לכבוד חברותא חדשה עם רב או חבר – סדרה של ספרים שהרבה זמן התלבטת האם להשקיע את הכסף ולקנות.
לאט לאט יהיו לנו עשרות, מאות ואלפי חיילים שלבושים באהבת תורה. כל בגד וכל חפץ יזכיר להם את מסירות הנפש שלהם למען קידוש שמו הגדול באהבה.
עלינו לזכור ששמחה של מצווה ושמחת התורה ממש מדבקות; אנשים ובמיוחד חיילים נמשכים אל האור שבפנימיות שלנו ואל האור של אורייתא.
ממש חשוב לנצל הזדמנויות ולעשות גם התוועדויות קטנות בשבתות, בראשי חודשים ובתאריכים של פטירת צדיקים, ואז כמעט בכל שבוע יהיה נוהל פריסת חיזוק בעבודת השם יתברך. בקיצור: שמחה גדולה של תורה שתדביק את כל הפלוגה, המחלקה, הכיתה והצוות ותיתן המון מוטיבציה להמשיך לשרת את ישראל קדושים במסירות למען שמו באהבה!

אהבת את המאמר? שתפו

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד מאמרים שיכולים לעניין אותך

מצאתם טעות בכתבה?

נשמח שתדווחו לנו וככה נוכל לתקן...

דילוג לתוכן