לאחר תפילת ערבית בתחילת הקיץ, אחד מחבריי, אופק, ניגש לעברי. פניו היו נפולות וראיתי בעיניו שהוא מתכוון לתנות את צרתו בפניי. גייסתי חיוך והתיישבנו בספסל המתכת המחורר מחוץ לבית הכנסת מול גן סאקר. מתחת לכוכבי הרקיע היה אפשר לראות מצד ימין את בית המשפט העליון, ומשמאל את בניין הכנסת, העולם הזה בהתגלמותו.
"מה קורה איתך?", שאלתי.
"אל תשאל", הצית סיגריה מגולגלת, "אשתי התחילה לשמוע קווי נייעס. באחד מהם מסופר על כוכב מסתורי בשם כוכב איקס או נבירו שעומד לפגוע בכדור הארץ ליד אמריקה – ולהשמיד שני שליש מהאנושות".
"נדמה לי ששמעתי על זה", אמרתי לו, "מתי זה עומד לקרות לדבריהם?"
"לא ממש ברור", הוא אמר, "בכל פעם נותנים תאריך אחר, ואחרי שהוא עובר נותנים עוד תאריך… אבל הם מודים שאי אפשר לדעת בדיוק".
"בסדר, אז מה הבעיה, ממילא זה גדול עלינו?!".
"היא ממש חיה את זה. טוענים שם שישראל לא תיפגע, ורק תהיה הפסקת חשמל למשך שלושה ימים".
"יצאנו בזול", חייכתי, "אז מה הבעיה?".
"שבוע לפני תאריך יעד אחד, היא קנתה שלוש חבילות סוכר".
"אלה הבעיות שלך בחיים", צחקתי.
"הבעיה היא לא רק הסוכר. היא לא מוכנה שאני אסע לאומן כי לדבריהם גם רוסיה תיפגע, והיא מנסה ללחוץ על קרוב משפחה שגר בארצות הברית שיחזור לארץ".
"נראה לי שתיסע לאומן בסופו של דבר, וקרוב המשפחה שלכם יחזיק מעמד באמריקה", הבטחתי.
"אתה כנראה צודק", אמר אופק, "אבל מה שהורג אותי אלה הדינים הקשים שיש מסביב. מי שמדבר על הכוכב נבירו מביא כל הזמן חדשות מרחבי העולם שמראות איך הטבע הולך ומשתגע, איך רעידות האדמה מתרבות והולכות, בני אדם וחיות מתים במיתות משונות. והנקודה היא שריבוי האסונות, עד אסון הכוכב, מבשר לדעתו את ביאת המשיח המתקרבת. מה שיוצא מזה הוא שכמה שיהיה יותר רע, ככה זה יקרב את המשיח. קשה לי לסבול את זה. האם המשיח יבוא לגאול שליש עולם מוכה אסון?", שאל אופק וכיבה את הסיגריה.
שתקתי. העולם עומד על סף הגאולה. כולם מרגישים את זה, אבל אף אחד לא יודע איך ומתי זה יקרה בדיוק, אם בחסד או חלילה בדין.
אמרתי לו שגם אני לא מתחבר לנבואות הזעם הללו, ובחסידות ממש לא אוהבים את זה. הרבי מליובאוויטש אומר שיצאנו ידי חובת כל הקטסטרופות בשואה. בני אדם בדורנו כל כך שבירים וחלשים, ואי אפשר לקרבם בדרך של דינים קשים. היום החכמה היא למצוא איזו נקודה טובה בים הרוע השוטף את העולם ולא לאיים בשואות נוראות, חלילה. רבינו נחמן אומר שההשגחה בדורנו תהיה שברירית ביותר, מחושבת ומדויקת וזהירה מאוד.
התבוננו ברקיע המנצנץ כוכבים מעל מוסדות הארץ, והוא סיפר לי שאשתו מחפשת בכל שקיעה את נבירו.
התבוננתי במילה 'נבירו' ואמרתי לו: "נבירו זה אותיות רבינו".
אופק חייך.
"והעיקר – זה ריבון, ריבון העולמים, שאין עוד מלבדו".
חיוכו של אופק גבר והפך לצחוק. הוא מחבב את צירופי האותיות שאני משמיע לו מדי פעם, והפעם אהב במיוחד.

[email protected]