עמדתי ביציאה מירושלים בתחנת האוטובוס, שהיא גם טרמפיאדה. עברתי מזמן את הגיל של הטרמפים, ולכן הופתעתי כשנעצר לידי רכב וראש שהשתרבב לעברי קרא בשמי. בחלוף שניית התאוששות זיהיתי את רפאל.

"אתה נוסע לתל אביב?", שאלתי.

"בערך, תעלה", השיב ופתח דלת רחבה. 

הודיתי לו מאוד, התיישבתי לידו ויצאנו לדרך. 

דברנו על קורותינו מאז שנפגשנו לאחרונה לפני כמה שנים. רפאל הוא חוזר בתשובה ותיק בן גילי, שלמד מחזור אחד מתחתי בישיבה הירושלמית לבעלי תשובה.

לפתע הגיח מאחור רכב שחור שנסע בפראות והשמיע מוזיקה בקול גבוה. תופעה מוכרת, אבל לנסוע כך בכביש מספר 1 זה ממש שיגעון. רפאל לא חשב הרבה, וסטה לצד הכביש כדי שרכב הפרא יחלוף על פניו. 

"ממש טירוף", אמר לי, "כולם צריכים להשתחוות לו".

"תראה מה שהריקנות גורמת לצעירים", הסכמתי. "כולם בורחים מהם כמו מאש".

קולות המוזיקה נבלעו כעבור דקה במרחב הירוק. 

המשכנו לשוחח, ורפאל סיפר לי שהוא נוסע לבקר את אביו הקשיש שנמצא בבית אחיו הצעיר. פניו נעכרו. הוא החל לספר כי הם ארבעה אחים. שלושה מהם התקרבו ליהדות, מי יותר ומי פחות, והצעיר ממש לא. ודווקא לצעיר שמארח את אביהם האלמן יש יכולת לטפל בו.

"כל הכבוד!", אמרתי. "הוא זוכה במצווה הכי גדולה שישנה!".

"נכון", אמר רפאל, "אבל הוא עושה את זה תוך כדי השפלה של יתר האחים. הוא לועג לנו, שרק הוא מקיים מצוות כיבוד אב, ויודע שזה מצער אותנו. היינו נותנים לו בשמחה את כל הכבוד שמגיע לו, אבל בגלל שהוא מחרף אותנו ולא מסוגל לכבד אף אחד, חוץ מאבא, אנחנו בקושי בקשר איתו, וממילא גם עם אבא. אנחנו חייבים לעשות הכול בתיאום איתו, ובמיוחד כעת בעידן הקורונה. אל תשאל איזה סיפור היה לי לקבוע פגישה עם אבא היום".

"אביכם אוהב את כולכם?".

"אבא תמיד אוהב ומרחם על כל ילדיו, אבל הוא נכנע לתכתיבים של אחי".

אמרתי לרפאל שכתוב בחסידות שמי שאוהב באמת מישהו, אוהב גם את מי שאהובו אוהב. זה נאמר על הקב"ה שאוהב כל יהודי, וממילא מי שאוהב את השם צריך לאהוב כל יהודי.

"אני לא יודע איך להתנהג עם אחי. הוא בטוח תמיד שהוא צדיק וצודק. לפעמים בא לי לגמור את הקשר איתו, לחסוך את כל ההשפלות, אבל הוא שולט באבא ובכל מה שקשור אליו, ולהתנתק ממנו זה כמעט להתנתק מאבא".

"איך האחים שלך איתו?", שאלתי.

"שניהם ניתקו איתו קשר, והם משתדלים ליצור קשר עם אבא מתחת לאדמה, ואילו אני משתדל לשמור על שלום איתו ולהבליג, אבל זה קשה מאוד. מה אתה אומר?".

"אתה זוכר את הרכב הפראי שעקף אותנו?", עלה לי רעיון, "איך צריך להתייחס אליו כשאתה נוסע איתו בכביש?".

"עליו נאמר 'אל תהיה צודק, תהיה חכם!'. בכביש זה ממש פיקוח נפש".

"נכון, אבל זה גם הכלל הכי חשוב ביחסי אנוש".

התחזקנו ביחד, שלמען אביו כדאי לו לעשות כל שביכולתו כדי לשמור על קשר עם אותו אח.

"תגיד לי", שאל אותי רפאל כשהוריד אותי בתחנת 'השלום' בתל אביב, "איך יכול להיות שהמשפט הכי חשוב בחיים לא מופיע בדברי חז"ל?".

חשבתי מעט ואמרתי לו: "זה נאמר במילים אחרות, אבל עם אותה נקודה בדיוק: 'מותר לשנות מפני השלום'".

השתעשענו מכך שהרעיון בא לי דווקא בתחנת השלום, ונפרדנו. הוא המשיך בדרכו לבקר את אביו הזקן, ואילו אני הודיתי לה' על הטרמפ המפתיע ועל הסיפור המתרקם.