"מנין שאפילו אחד שיושב ועוסק בתורה,
שהקדוש ברוך הוא קובע לו שכר?" (ג,ב)
אין הבדל בין אחד שיושב ומניח תפילין ובין אחד שיושב ולומד תורה – על כל מצווה מקבלים שכר ולא צריך לציין זאת
במשנה. כאן מדובר על סיטואציה מיוחדת שמצדיקה בונוס )"קובע לו שכר"( מהקדוש ברוך הוא.
כשלומדים בשניים, מעמיקים יותר. מתפלפלים, מקשים זה על זה ומתחדדים, כפי שתיארה המשנה במשפטים הקודמים את
מעלת הלימוד בחברותא. בלימוד עצמי קשה להגיע לעומק הזה. לכן אומרת המשנה, שכשלומד יחידי מתאמץ לצלול פנימה,
"יושב ועוסק" כמו בעל עסק שמשקיע את כל כוחותיו וכשרונותיו בשביל להניב מקסימום רווחים – במצב כזה, אפילו אחד שלומד לבדו מקבל מהקדוש ברוך הוא שכר נוסף.
"שלושה שאכלו על שולחן אחד ולא אמרו
עליו דברי תורה כאילו אכלו מזבחי מתים…
אבל שלושה שאכלו על שולחן אחד ואמרו
עליו דברי תורה כאילו אכלו משולחנו של
מקום" )ג,ג(
לימוד תורה אמיתי חורג מגבולות בית המדרש ומגיע עד השולחן. הדבקות בה' צריכה להדביק גם את הסנדוויץ', שגם
הוא יהיה חלק מהאחד, מאוחד באחדות האלוקית. העיקרון הזה מקבל ביטוי מעשי בהקפדה לומר את דברי התורה שלמד
גם באמצע ארוחת הבוקר.
כשאדם לומד תורה אך אינו מניח לה להשפיע על הדברים הגשמיים – המאכלים נותרים בבחינת "זבחי מתים", נטולי
חיות של תורה וקדושה. אך כאשר הוא מוודא שגם ענייני העולם הזה יזדככו מכוח תורתו, הם מתעלים ונכנסים לרשות
הקדושה, ממש כמו קורבן, עד שנעשים בבחינת "שולחנו של מקום"!
"המהלך בדרך ושונה, ומפסיק ממשנתו
ואומר מה נאה אילן זה מה נאה ניר זה, מעלה
עליו הכתוב כאילו מתחייב בנפשו" )ג,ז(
אין על התורה. הרי לא מדובר כאן באדם שהפסיק ממשנתו והלך לקרוא עיתון או לשתות קפה מתוך שעמום. מדובר
באדם שרצה לעבוד את ה' מתוך התבוננות ביופי הבריאה ולהכריז "מה רבו מעשיך ה'" (לכן הוא רק "כאילו מתחייב
בנפשו", ולא מתחייב בנפשו ממש, כמו מי שמבטל תורה).
התבוננות שכזאת מקלפת את קליפתו של העולם, מוציאה אותו מסתמיותו, מגלה שהוא חתום בחותמו של הקדוש ברוך
הוא ושהשכינה שורה בו. יופיו של האילן והניר ממלאים את הלב באהבה לבורא העולם. ולמרות זאת: אין מה להשוות!
אין על התורה!
הבריאה כולה נבראה בעשרה מאמרות, והתורה? כולה דיברות אש! העולם יכול לשמש ככלי להשראת שכינתו, והתורה היא
האור בעצמו, היא חכמתו ורצונו האינסופיים של ה' יתברך!
"מיוחדת לגמרי באור אין סוף ברוך הוא המלובש בה בתכלית הייחוד, ולגבי אין סוף ברוך הוא כל העולמות כלא ממש ואין
ואפס ממש"! (תניא, קונטרס אחרון ו)
לכן, אפילו עבודת ה' שצומחת מתוך העולם היא "כסף קטן" ליד התורה, כמו שאמרו חז"ל: כל חפצים לא ישוו בה – אפילו
חפצי שמים (מועד קטן ט,ב).
