בס"ד

יום שני, 15 אוגוסט, 2022
הכי עדכני

 מהי הסיבה המהותית לכך שה' ברא גברים ונשים?

הזוגיות היא הבסיס לשלמות שבאה דווקא מתוך יציאה מעבר לגבולות שלנו. רבותינו קראו לכל אחד מן הצדדים בזוגיות "פלגא דגופא" (חצי גוף) כדי ללמד שכל אחד זקוק למי שישלים אותו. הדבר מאפשר לנו להיפתח לכל מה שמעבר לנו, שהרי ישראל כאומה וההוויה בכללותה הם בת זוג כרעיה כלפי הקב"ה, ותכלית ההיפתחות הזו היא להיות בת זוג ראויה.

ועל זה אמרו חז"ל, "שלא יאמרו כשם שה' יתברך א־לוה בעליונים, כך האדם א־לוה בתחתונים. לכך אעשה לו עזר כנגדו והוא זיווג שלו, שלא יהיה א־לוה בתחתונים". כלומר, המציאות של האדם כיחידה שלמה היתה עלולה לעקר את יכולתו לפנות מעל ומעבר לו ולהידבק בה' יתברך. כל אחד מאיתנו בעצמו נוצר על ידי שלושה שותפים – אביו, אמו והקב"ה, ודווקא השותפות של האיש והאישה היא זו שמביאה את השותף השלישי.

מה הבסיס לבית היהודי?

הבסיס של הבית היהודי הוא "איש ואישה זכו – שכינה ביניהם". בבית היהודי יש שותפות של הקדוש ברוך הוא בקשר בין איש לאשתו, ומתוך כך נבנה בניין עדי עד על ידי הצאצאים והמשך הדורות. מפני המעלה האלוקית שבחתונה, כשזוג עומד תחת החופה עושים פעמיים קידוש, כמו בשבת קודש. פעם אחת על האירוסין, שהם הקשר הרוחני הפנימי בין בני הזוג, ופעם על הנישואין, שזה בניין הבית עצמו. יחד עם זאת, אומרים חז"ל שיש תנאי להשראת השכינה – "זכו". עיקר הזכייה היא הקיום של מצוות התורה בנוגע לבית, טהרה של הקשר בין איש לאשתו וקל וחומר שמירה שהקשר יישאר רק בין איש לאשתו וחלילה לא ייפתח החוצה. וכשהולכים על פי תורה וכל מצוותיה, זוכים להשראת שכינה ולשותפות של הקדוש ברוך הוא, הן בקשר שבין בני הזוג באהבה ואחווה והן בחינוך הילדים והמשכת המסורת של הדבקות בתורה ובה' יתברך לדורות הבאים.

התחתנו לא מזמן. איך אפשר לשמור על קשר טוב עם המשפחה וגם להשקיע בבניית הנישואין?

 הלב הוא רחב, אין לו גבול, וככל שהוא מתגדל כך הוא צומח ועולה ויכול להכיל אהבות עוד יותר גדולות. ראיה לדבר – ביום הנישואים עצמו. וכי נדמה שבאותו יום שנישאתם זו לזה מאסתם באורחים או ביקשתם מהם לעזוב אתכם לנפשכם? אדרבה, דווקא מפני השמחה, כשהלב מלא כל כך, אנו מבקשים כלים ודמויות נוספות לחלוק עימם את השמחה. והלב מתרחב והולך דווקא על ידי דמויות נוספות.

לעתים יש לנו התלבטות האם לתת זמן מסוים לזוגיות או בקשר למשפחה היותר רחבה, ואין תשובה אחת נכונה לשאלה הזו. בוודאי שבתקופה הראשונה הזוגיות תופסת מקום חשוב, אך הלב גם קשור למעגלים רבים ואין צורך להעמיד את השאלה בצורה של או־או. אדרבה, ככל שהזוגיות מלבבת, כך גם הקשרים האחרים הולכים ומתעשרים.

אני כל הזמן שומע את הסיפור על הרב אריה לוין שאמר לרופא "הרגל של אשתי כואבת לנו", אבל משום מה אני לא מרגיש ככה בכלל. אני נורמלי?

 ומה חשבת, שאתה בדרגה של ר' אריה לוין? תקרא עליו ותגלה שהוא היה צדיק יסוד עולם, בעל נשמה גדולה מיוחדת במינה, שגם בין גדולי ישראל לא רבים זכו לגדלות נפש כזו, בוודאי לא במצוות שבין אדם לחברו.

 עם זאת, זה מאוד נורמלי שאנו קוראים את הסיפור ונפשנו יוצאת להיות כמוהו. מי שמכבה את התשוקה להיות כמו ר' אריה לוין, הוא זה שמאבד את הנורמליות. יחד עם זאת, אנחנו צריכים להכיר בכך שאנחנו לא במדרגתו, ואנו שמחים שמחה עצומה על כל צעד שלנו להתקרב למידותיו.

מה לעשות כשאשתי מספרת לי על אנשים שעיצבנו אותה בעבודה? מצד אחד אני רוצה להקשיב, מצד שני זה לשון הרע.

בהלכות לשון הרע מבואר שהדבר תלוי בסיבת הסיפור: אם היא רוצה לגול מעל ליבה את כאביה ודאגותיה ולהביא תועלת בזה לנפשה, הדבר מותר, וכן אומר הפסוק "דאגה בלב איש ישיחנה", ומי קרוב יותר לאישה מבעלה? וכן אם יש תועלת אחרת, הדבר מותר בתנאים המבוארים בספר 'חפץ חיים'.

אבל אם אין צורך כזה, או שכוונתה לעסוק בגנות הזולת ללא תועלת, באמת הדבר אסור. עליך לנהוג בתבונה כי עומדות בפניך שתי מצוות ועל שתיהן אתה אחראי: שלא לשמוע לשון הרע ושלא לפגום בשלום הבית, ואין הדבר קל. "מענה רך ישיב חימה", ברכות ובנועם ובדרך שבה אתה היית רוצה שיעמידו אותך על טעותך כשאתה נופל בחטא, כך תבחר לנווט את הדיון כדי להינצל מלשון הרע. וכבר אמרה התורה, "הוכח תוכיח את עמיתך ולא תישא עליו חטא", כי בשעת התוכחה יש סכנה גדולה לחטוא ולפגוע בזולת. אפשר להעביר נושא בעדינות או להשתמש בבדיחות הדעת כדי להסיט את הדיון לעניינים אחרים ואין צורך כלל לחדד את האיסור אם יש סכנה שייצא מזה נזק. 

אשתי בהריון, איך אוכל להתחבר למה שהיא חווה?

הניסיון להתחבר למה שהזולת עובר על ידי כניסה לעומק נעליו הוא מידת חסידות מיוחדת, שצריכים בשבילה רגישות רבה שרוב האנשים לא זוכים לה, לפחות לא בכל הקשר. כשאנו מבקשים מה שמעבר למידתנו אנחנו עלולים לצאת קירחים מכאן ומכאן, כי למידת החסידות לא הגענו ואילו המאמצים שנעשים בכיוונה מסיטים את תשומת ליבנו ממה שמוטל עלינו. לכן, מי שמוצא שהעולם של זולתו נמצא מחוץ לתפיסתו האינטואיטיבית בצורה מלאה, צריך לבחון במה הוא יכול לסייע ולעשות את החלק שבו הוא תומך ומביע את שותפותו, ולא לנסות לאחוז במה שהוא אינו יכול.

 עם זאת, תוכל לשאול את אשתך איך היא מרגישה ומהם הדברים שמפריעים לה, ולקבל את התשובות בסבלנות ובהקשבה גם אם הן מוזרות בעיניך, מפני שמעולם לא חווית הריון ולא את התופעות הנלוות לו, יחד עם הזהירות שלא להכביד בשאלות כי לפעמים הן יוצרות אפקט הפוך.

בעלי לא קם בזמן לתפילה, אני יודעת שזה לא ענייני אבל זה משגע אותי!

כשם שבעלך מתמודד עם שאלת הקימה לתפילה ולא מצליח, כך את מתמודדות עם הרצון להימנע מלהתערב בדברים שאינם עניינך, וגם לא מצליחה. נו, כנראה שאתם זוג מתאים…

מחלה עמוקה שמקננת בכולנו, דוחפת אותנו להאמין באשליה שאנחנו יוצרי העולם ומעצביו. כשהסובבים אותנו, ובייחוד הקרובים שבהם, אינם עונים לציפיותינו, אנחנו 'משתגעים' מלגלות שהקדוש ברוך הוא יצר את העולם בדרך עשירה, מורכבת ומפותלת, שאינה תואמת כלל את דעתנו המוגבלת.

עצם ההכרה בכך שניסינו להחליף את 'מי שאמר והיה העולם' יכולה להיות צעד ראשון להרפיה מן הכאב. ההסתכלות במעלות של בן הזוג וההתרכזות בחלק הטוב שבו, היא צעד שני שהתורה מצווה עליו כחלק מ"ואהבת לרעך כמוך". לבסוף, כדאי לבחון איזה קושי וחסרון שלך מתעוררים ומכאיבים כשאת נפגשת בקושי של בעלך. חשבי: על איזו יבלת הוא דורך לך?

בעלי הפסיק ללמוד תורה. זה מצער אותי מאוד וגורם לי לחוסר הערכה כלפיו. מה אני יכולה לעשות?

"אשתי הפסיקה להסתכל עלי בעין טובה, מה אני יכול לעשות?", כך בטח היה שואל בעלך מהצד השני. לא מצינו שאישה ממונה על לימוד התורה של בעלה. יש מצוות שמוטלות עלייך, ואחת מהן היא למלא את הבית באהבה ואחווה, ל