בס"ד

 מהי הסיבה המהותית לכך שה' ברא גברים ונשים?

הזוגיות היא הבסיס לשלמות שבאה דווקא מתוך יציאה מעבר לגבולות שלנו. רבותינו קראו לכל אחד מן הצדדים בזוגיות "פלגא דגופא" (חצי גוף) כדי ללמד שכל אחד זקוק למי שישלים אותו. הדבר מאפשר לנו להיפתח לכל מה שמעבר לנו, שהרי ישראל כאומה וההוויה בכללותה הם בת זוג כרעיה כלפי הקב"ה, ותכלית ההיפתחות הזו היא להיות בת זוג ראויה.

ועל זה אמרו חז"ל, "שלא יאמרו כשם שה' יתברך א־לוה בעליונים, כך האדם א־לוה בתחתונים. לכך אעשה לו עזר כנגדו והוא זיווג שלו, שלא יהיה א־לוה בתחתונים". כלומר, המציאות של האדם כיחידה שלמה היתה עלולה לעקר את יכולתו לפנות מעל ומעבר לו ולהידבק בה' יתברך. כל אחד מאיתנו בעצמו נוצר על ידי שלושה שותפים – אביו, אמו והקב"ה, ודווקא השותפות של האיש והאישה היא זו שמביאה את השותף השלישי.

מה הבסיס לבית היהודי?

הבסיס של הבית היהודי הוא "איש ואישה זכו – שכינה ביניהם". בבית היהודי יש שותפות של הקדוש ברוך הוא בקשר בין איש לאשתו, ומתוך כך נבנה בניין עדי עד על ידי הצאצאים והמשך הדורות. מפני המעלה האלוקית שבחתונה, כשזוג עומד תחת החופה עושים פעמיים קידוש, כמו בשבת קודש. פעם אחת על האירוסין, שהם הקשר הרוחני הפנימי בין בני הזוג, ופעם על הנישואין, שזה בניין הבית עצמו. יחד עם זאת, אומרים חז"ל שיש תנאי להשראת השכינה – "זכו". עיקר הזכייה היא הקיום של מצוות התורה בנוגע לבית, טהרה של הקשר בין איש לאשתו וקל וחומר שמירה שהקשר יישאר רק בין איש לאשתו וחלילה לא ייפתח החוצה. וכשהולכים על פי תורה וכל מצוותיה, זוכים להשראת שכינה ולשותפות של הקדוש ברוך הוא, הן בקשר שבין בני הזוג באהבה ואחווה והן בחינוך הילדים והמשכת המסורת של הדבקות בתורה ובה' יתברך לדורות הבאים.

התחתנו לא מזמן. איך אפשר לשמור על קשר טוב עם המשפחה וגם להשקיע בבניית הנישואין?

 הלב הוא רחב, אין לו גבול, וככל שהוא מתגדל כך הוא צומח ועולה ויכול להכיל אהבות עוד יותר גדולות. ראיה לדבר – ביום הנישואים עצמו. וכי נדמה שבאותו יום שנישאתם זו לזה מאסתם באורחים או ביקשתם מהם לעזוב אתכם לנפשכם? אדרבה, דווקא מפני השמחה, כשהלב מלא כל כך, אנו מבקשים כלים ודמויות נוספות לחלוק עימם את השמחה. והלב מתרחב והולך דווקא על ידי דמויות נוספות.

לעתים יש לנו התלבטות האם לתת זמן מסוים לזוגיות או בקשר למשפחה היותר רחבה, ואין תשובה אחת נכונה לשאלה הזו. בוודאי שבתקופה הראשונה הזוגיות תופסת מקום חשוב, אך הלב גם קשור למעגלים רבים ואין צורך להעמיד את השאלה בצורה של או־או. אדרבה, ככל שהזוגיות מלבבת, כך גם הקשרים האחרים הולכים ומתעשרים.

אני כל הזמן שומע את הסיפור על הרב אריה לוין שאמר לרופא "הרגל של אשתי כואבת לנו", אבל משום מה אני לא מרגיש ככה בכלל. אני נורמלי?

 ומה חשבת, שאתה בדרגה של ר' אריה לוין? תקרא עליו ותגלה שהוא היה צדיק יסוד עולם, בעל נשמה גדולה מיוחדת במינה, שגם בין גדולי ישראל לא רבים זכו לגדלות נפש כזו, בוודאי לא במצוות שבין אדם לחברו.

 עם זאת, זה מאוד נורמלי שאנו קוראים את הסיפור ונפשנו יוצאת להיות כמוהו. מי שמכבה את התשוקה להיות כמו ר' אריה לוין, הוא זה שמאבד את הנורמליות. יחד עם זאת, אנחנו צריכים להכיר בכך שאנחנו לא במדרגתו, ואנו שמחים שמחה עצומה על כל צעד שלנו להתקרב למידותיו.

מה לעשות כשאשתי מספרת לי על אנשים שעיצבנו אותה בעבודה? מצד אחד אני רוצה להקשיב, מצד שני זה לשון הרע.

בהלכות לשון הרע מבואר שהדבר תלוי בסיבת הסיפור: אם היא רוצה לגול מעל ליבה את כאביה ודאגותיה ולהביא תועלת בזה לנפשה, הדבר מותר, וכן אומר הפסוק "דאגה בלב איש ישיחנה", ומי קרוב יותר לאישה מבעלה? וכן אם יש תועלת אחרת, הדבר מותר בתנאים המבוארים בספר 'חפץ חיים'.

אבל אם אין צורך כזה, או שכוונתה לעסוק בגנות הזולת ללא תועלת, באמת הדבר אסור. עליך לנהוג בתבונה כי עומדות בפניך שתי מצוות ועל שתיהן אתה אחראי: שלא לשמוע לשון הרע ושלא לפגום בשלום הבית, ואין הדבר קל. "מענה רך ישיב חימה", ברכות ובנועם ובדרך שבה אתה היית רוצה שיעמידו אותך על טעותך כשאתה נופל בחטא, כך תבחר לנווט את הדיון כדי להינצל מלשון הרע. וכבר אמרה התורה, "הוכח תוכיח את עמיתך ולא תישא עליו חטא", כי בשעת התוכחה יש סכנה גדולה לחטוא ולפגוע בזולת. אפשר להעביר נושא בעדינות או להשתמש בבדיחות הדעת כדי להסיט את הדיון לעניינים אחרים ואין צורך כלל לחדד את האיסור אם יש סכנה שייצא מזה נזק. 

אשתי בהריון, איך אוכל להתחבר למה שהיא חווה?

הניסיון להתחבר למה שהזולת עובר על ידי כניסה לעומק נעליו הוא מידת חסידות מיוחדת, שצריכים בשבילה רגישות רבה שרוב האנשים לא זוכים לה, לפחות לא בכל הקשר. כשאנו מבקשים מה שמעבר למידתנו אנחנו עלולים לצאת קירחים מכאן ומכאן, כי למידת החסידות לא הגענו ואילו המאמצים שנעשים בכיוונה מסיטים את תשומת ליבנו ממה שמוטל עלינו. לכן, מי שמוצא שהעולם של זולתו נמצא מחוץ לתפיסתו האינטואיטיבית בצורה מלאה, צריך לבחון במה הוא יכול לסייע ולעשות את החלק שבו הוא תומך ומביע את שותפותו, ולא לנסות לאחוז במה שהוא אינו יכול.

 עם זאת, תוכל לשאול את אשתך איך היא מרגישה ומהם הדברים שמפריעים לה, ולקבל את התשובות בסבלנות ובהקשבה גם אם הן מוזרות בעיניך, מפני שמעולם לא חווית הריון ולא את התופעות הנלוות לו, יחד עם הזהירות שלא להכביד בשאלות כי לפעמים הן יוצרות אפקט הפוך.

בעלי לא קם בזמן לתפילה, אני יודעת שזה לא ענייני אבל זה משגע אותי!

כשם שבעלך מתמודד עם שאלת הקימה לתפילה ולא מצליח, כך את מתמודדות עם הרצון להימנע מלהתערב בדברים שאינם עניינך, וגם לא מצליחה. נו, כנראה שאתם זוג מתאים…

מחלה עמוקה שמקננת בכולנו, דוחפת אותנו להאמין באשליה שאנחנו יוצרי העולם ומעצביו. כשהסובבים אותנו, ובייחוד הקרובים שבהם, אינם עונים לציפיותינו, אנחנו 'משתגעים' מלגלות שהקדוש ברוך הוא יצר את העולם בדרך עשירה, מורכבת ומפותלת, שאינה תואמת כלל את דעתנו המוגבלת.

עצם ההכרה בכך שניסינו להחליף את 'מי שאמר והיה העולם' יכולה להיות צעד ראשון להרפיה מן הכאב. ההסתכלות במעלות של בן הזוג וההתרכזות בחלק הטוב שבו, היא צעד שני שהתורה מצווה עליו כחלק מ"ואהבת לרעך כמוך". לבסוף, כדאי לבחון איזה קושי וחסרון שלך מתעוררים ומכאיבים כשאת נפגשת בקושי של בעלך. חשבי: על איזו יבלת הוא דורך לך?

בעלי הפסיק ללמוד תורה. זה מצער אותי מאוד וגורם לי לחוסר הערכה כלפיו. מה אני יכולה לעשות?

"אשתי הפסיקה להסתכל עלי בעין טובה, מה אני יכול לעשות?", כך בטח היה שואל בעלך מהצד השני. לא מצינו שאישה ממונה על לימוד התורה של בעלה. יש מצוות שמוטלות עלייך, ואחת מהן היא למלא את הבית באהבה ואחווה, לשמור על תחושה של שמחה ונעימות, לתת לבעלך את המקום והמעמד שלו בצורה שלווה ועמוקה. דבר זה נכון גם אם הוא הפסיק ללמוד מסיבות שאת מסכימה איתן, ובין מסיבות שאת אינך מסכימה איתן. אלא אם כן הסיבות הן חסרון ביראת שמיים, שאם הוא קיצוני ומתבטא בזלזול גם במצוות אחרות, צריך כאן יעוץ פרטי. ברוב הפעמים האדם מכיר את כוחותיו ויכולותיו, וכדאי שתתני אמון בבעלך שהוא עשה את אשר בכוחותיו, וכעת הוא מוצא את עצמו במקום אחר שמתאים לו יותר.

 בעלי נופל לעתים בשמירת העיניים. זה מאוד מפריע לי, מה אני יכולה לעשות?

 ומה בעלך אמור לעשות כשאת נופלת בלשון הרע, רכילות, חיסרון באהבת הרע או העדר כוונה בתפילה? התערבות של צד אחד בעבודת ה' של בן או בת הזוג שלו עלולה להזיק יותר מאשר להועיל. מפני שלרוב, היא לא מביאה שיפור בעבודת ה', אבל כן מביאה נזק בשלום בית. לכן, אם את מוצאת את עצמך עם כישלונות ברכילות או חוסר כוונה בתפילה, לא הייתי מייעץ לבעלך להיות המשגיח שלך.

אמנם, כל עבירה נוגעת לזוגיות אך בנושא זה הדבר נכון ביתר שאת. אם את יכולה לעודד אותו להתייעץ עם רבנים או בעלי ניסיון שיכולים לסייע בידו, ועל פי היכרותך הוא מתחזק ומתקדם מהתערבותך, יש מקום לנהוג כך.

בנוסף, אם בבית יש מכשירים לא מסוננים, מצווה לשוחח על כך ביניכם ולהתקין סינון ברמה גבוהה בכל המכשירים האלקטרוניים. דבר זה נכון לכולם, מכיוון שאין אפוטרופוס בעניינים אלו.

אשתי ואני לא מסתדרים כבר הרבה זמן. איך יודעים מתי רצון ה' שנתגרש?[1] 

מחד, זו במה מאוד לא מתאימה לשאלה מעין זו. מאידך, זו הזדמנות לגעת בכמה קווים מנחים לשאלות בנושא זה. ראשית, ודאי שרצון ה' הוא שתלכו לטיפול זוגי. לצערנו, יש אנשים שלא מתביישים לעשות את הצעד החריף של גירושין אבל כן מתביישים להיעזר ולקבל עצה ותושייה מיועצים ומטפלים.

ככלל, קשיים בשלום בית נוגעים בשאלות עמוקות של המידות שלנו, היכולת לקבל את הזולת, להעניק ולהרעיף עליו אהבה. יש במצב הקשה שתיארת קריאה גדולה להתפתחות אישית

לדרגה עליונה יותר של אנושיות ונעימות בין אחד לשני. זהו תפקיד ששני הצדדים אמורים להתגייס ולהתכוונן אליו יחד. אולם, גם מאמץ של צד אחד יכול לקדם משמעותית את המצב הזוגי. וה' יתברך יעזור שתזכו לאהבה ואחווה, שלום ורעות.

אשתי לא אוהבת שאני מבלה הרבה עם המשפחה שלי, ואומרת שעלי להעדיף אותה. מי צודק?

פסוק מפורש הוא: "על כן יעזוב איש את אביו ואת אימו, ודבק באישתו והיו לבשר אחד". בניין הבית והקשר שבין איש לאשתו, והבנים והבנות שהם מחנכים, דורש את עיקר כוחותיו ויכולותיו של האדם, ולכן יש תמיד יסוד של עזיבה. לכן יש צדק בדברי אשתך, אלא שהרצוי הוא שהעזיבה לא תהיה נטישה אלא מעבר שמח ועם תוספת ברכה לעולם חדש.

עם זאת, אשתך צריכה לדעת שגם הקשר בין בן להוריו הוא יקר מאוד, עד שהוא מופיע בעשרת הדיברות "כבד את אביך ואת אימך". טוב שתתמסר מאוד לשלום ביתך, ואשתך תהיה מודעת לסכנת הפגיעה במצוות כיבוד הורים ותעודד אותך לא לשכוח אותם, ולא להיפך…

התחלתי לחזור בתשובה ואשתי בכלל לא בעניין. קשה לי מאוד, איך אדע אם להתאמץ לשמור על הקשר או לוותר?

 חלק מהחזרה בתשובה כולל גם חזרה לקדושה העליונה של בית בישראל, ולערך האלוקי שיש בשמירה על שלמות הבית. לכן ההתמודדות בשלום בית צריכה לפעם בך עכשיו הרבה יותר מאשר בעבר, מפני שדווקא ההידבקות בתורה מלמדת ונותנת כוח ואור להשראת השכינה שבבית, ולשמירה עליה מכל משמר.

 אלא שלעתים באמת המרחק נעשה כל כך גדול עד שהשלום נעשה דווקא על ידי פירוד. התורה לא מדריכה אותנו לחתונה שאין לה פתח יציאה. אדרבה, אחת ממצוות התורה היא לגרש בגט.

כמובן שצריך היכרות מעמיקה, ליווי וניסיונות לא מועטים בשביל לייעץ במקרה הספציפי. אני מציע לפנות לדמות תורנית שמצויה בתחום של שלום בית, ולהתייעץ איתה באופן אישי.

חבר שלי ואשתו רבים כל הזמן, אבל הוא לא רוצה לדבר על זה ולא רוצה לקבל ייעוץ. איך אפשר לעזור לו?

קשה מאוד לעזור לאדם שלא רוצה לקבל ייעוץ. לעיתים הוא צודק, לא תמיד עצה מבחוץ היא העצה הטובה. לפעמים יש כאן הבנה שצריך לפתור את העניין מבפנים, והעומד מבחוץ צריך לנהוג בענווה וסבלנות ולבחון האם יש לו ודאות מה קורה באמת. אם יש ודאות כזו, וכבר נעשה ניסיון לדבר על ליבו, צריך לראות האם אפשר להשפיע עליו על ידי דמויות שהוא מעריך.

 אמנם יש לעשות זאת בזהירות מופלגת, מפני שהוא עלול לכעוס מכך שהעניין התפרסם בניגוד לרצונו, ולעיתים עדיף להימנע מכך. גם שיחה עם מי שהיה במצב דומה והייעוץ עזר לו יכולה לסייע. אבל לעולם צריכים לדעת שהקדוש ברוך הוא נתן בחירה לכל אדם, גם לא לקבל עצות טובות, ומעבר לכך שהיכולת שלנו לראות מה באמת קורה אצל זולתנו היא מוגבלת ועלינו לנהוג בסבלנות ובאיפוק.

בעלי כל היום בטלפון הנייד, אני משתגעת! ומה הילדים רואים?!

אכן זו בעיה קשה מאוד. אנחנו בדור שבו התקשורת החיצונית והווירטואלית מושכת את העין ואת הלב ומשכחת את התקשורת הקרובה, העמוקה, האינטימית והמשפחתית. זה מאבק לא פשוט, וכל אדם צריך קודם כל לבחון את עצמו ולחפש דרכים איך להשתפר בכך ולהימנע מהעדפת החוץ והרחוק על הפנימי והקרוב.

אבל לעיתים אנחנו מוצאים שאנשים קרובים אלינו לוקים בבעיות שאנחנו אכן נקיים מהן. כדי שלא תזוח דעתנו ולא נפריז בביקורתנו, עלינו לזכור שכנראה יש גם דברים שהם מצטיינים בהם ואנחנו נכשלים בהם. ואחרי הכל, אנחנו צריכים לבחון בעדינות אם יש דרך שנוכל לסייע לקרובים אלינו לשפר את דרכם. דוגמה אישית, צעדים חיוביים, פרגון ושמחה אמיתית על כל פעם שבעלך מעדיף את הקשר עם המשפחה ואת הרוגע והנחת על פני השעבוד וההתמכרות לטלפון, יכולים לעזור הרבה יותר מאשר ביקורת מרירה.

אהבת את המאמר? שתפו

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד מאמרים שיכולים לעניין אותך
הכתבה המרכזית

כמה טוב ה' הפירושים לנוסח התפילה שעולים לנו בראש באופן טבעי הם נחמדים, אבל כדאי להתקדם

המשך לקריאת המאמר »

רוצים לשאול את הרב יהושוע שפירא שאלה?

כתבו לנו כאן

מצאתם טעות בכתבה?

נשמח שתדווחו לנו וככה נוכל לתקן...

דילוג לתוכן