בס"ד

קרוב אליך ברשת

מה מותר לי לבקש מה'
שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב telegram
שיתוף ב email
שיתוף ב print


הפסוק לכאורה עונה בחדות לשאלתך, ואומר "מסיר אזנו משמוע תורה – גם תפילתו תועבה". התחושה מאחורי השאלה היא שלא יכול להיות שאני פונה אל ה' ומצפה שהוא יעשה את רצוני בעוד אני מתעלם מרצונו. ברור שבמערכת יחסים בין בני אדם זה לא יכול לעבוד, ויש בכך פגם מוסרי עמוק. "מלכותא דרקיעא כעין מלכותא דארעא", ויש תביעה מוסרית שרוצה
בטובתנו ומכוונת אותנו לא להיות כפויי טובה ואגואיסטים חד-צדדיים.
יחד עם זאת, כל אמת צריכה לבוא במידה, ואםהיא עוברת את המידה היא יכולה להפוך לרועץ.
בקרב בני משפחה, גם כשהבן לא עושה את רצוןהוריו במלואו הוא לא מיד נזרק מהבית. המערכת הרבה יותר רכה וגמישה, וכמו שלמידת הדיןיש מקום בבית ובקשר עם ה', לא פחות מכך יש מקום למידת החסד והרחמים גם במערכת היחסים עם ה' יתברך. והוא נושא עוון ועובר על פשע ומאריך אפו, למרות האמת שבמידת הדין ולמרות התביעה להתרוממות מוסרית. ולא כל פגם הופך אותנו ללא רצויים לפניו יתברך. ולכן צריך לדעת שלעתים זהו היצר הרע שאומר לנו שאם חטאנו אין טעם להתפלל.

למה אסור לעשות קעקוע?


היה לי תלמיד בישיבה שכתב בכשרון רב חוברת המבארת למה יש איסור נגיעה בין איש ואשה שאינם נשואים. הוא ביקש ממני לעבור עליה, אך מתוך היכרותנו חששתי שיהיו בינינו חילוקי דעות חריפים והעדפתי להימנע. אך הוא דחק בי וקראתי את החוברת.

אכן היו בה הסברות נפלאות על עומק הקשר שבא על ידי מגע גופני, העוצמות האדירות של תקשורת בין גברים לנשים, הפלא של הנאמנות הזוגית וכל כיוצא בזה. אך אכזבתי אותו כשאמרתי לו שכל מה שהוא אומר יפה מאוד אבל הוא לא סיבה לאיסור נגיעה, ואילו את הסיבה האמיתית הוא לא כתב: שכך ה' יתברך אמר בתורה שבכתב ובתורה שבעל פה. שהרי אם ניתן את החוברת לאדם שאינו מקיים תורה ומצוות, הוא יכול להתפעל מההסברים אבל ככל הנראה לא יימנע מנגיעה בגלל זה. ואילו אנשים שאינם חשופים לשיח של טעמים והסברים נפלאים כאלה אלא למשמעת מחודדת ללא טעם, בהחלט שומרים על האיסור.
ועל אותו משקל, יש הרבה הסברים למה לא לעשות קעקוע, אבל מעבר לכולם הסיבה האמיתית היחידה שגורמת לנו לא לעשות קעקוע היא מפני שזהו רצון ה' יתברך. בין כשאנו מבינים ובין כשלא, בין כשההסברים ערבים לחיכנו ובין כשהם נראים שייכים לזמנים אחרים. אבל הוא יתברך ותורתו מעל כל זמן וטעם, וכל שאנו טועמים בה הוא ענפים שמשתלשלים עד אלינו, אבל הם לא הסיבה האמיתית והם לא תנאי.

מה הופך את היהודים לכל כך מוצלחים? הרי רוב היהודים זוכי פרס נובל הם לא דתיים…


האלוקיות של האומה הישראלית וכל הנשמות שנולדות ממנה היא העיקר, בין אם זה מתבטא ברמת אינטליגנציה גבוהה ובין אם בתמימות ואפילו בטיפשות. מספר פרסי נובל אינו ראיה,אלא ענף של תופעה שהיא מאוד מתקבלת על הדעת עבור "עם חכם ונבון אשר לו חוקים ומשפטים צדיקים ככל התורה הזאת".

וזה נכון גם אם האדם אינו שומר את התורה, שהרי הוא משתייך לעם חכם ונבון ללא תנאי, מפני שהשייכות העליונה שלו לתורה היא עצם סוד נשמתו האלוקית.
עיקר מעלתם של ישראל היא באלוקיות שלהם, ואין להתפלא על כך שזה יכול להקרין גם על חכמתם האישית במדעים וחכמות, עד שאחוז היהודים בין חתני פרס נובל הוא לגמרי יוצא דופן. אך צריך שתהיה לכולנו די אינטליגנציה כדי לא להפוך את הטפל לעיקר, שהרי זה לא עיקר היהדות שיש לנו הרבה חתני נובל.

אהבת את המאמר? שתפו

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב telegram
שיתוף ב email
שיתוף ב print

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד מאמרים שיכולים לעניין אותך

רוצים לשאול את הרב יהושוע שפירא שאלה?

כתבו לנו כאן

מצאתם טעות בכתבה?

נשמח שתדווחו לנו וככה נוכל לתקן...

דילוג לתוכן