למה דווקא בן שמונה עשרה לחופה? הרי היצר מתעורר כבר קודם…
במשך דורות רבים היו מתחתנים גם לפני גיל שמונה עשרה, ובגמרא הדבר מובא דווקא כמעלה, אך רבותינו בעומק דעתם ידעו לומר על בני דורם שגיל שמונה עשרה הוא זמן של בשלות לבניית בית, לזוגיות וליכולת להיות הורה, ולכן זהו הזמן המתאים לחופה. בדורותינו השתנו הנפשות, ובקהלים שונים הבשלות מגיעה בזמנים אחרים, ולא כל הדעות והנפשות שוות.
הקדוש ברוך הוא נתן בנו הבשלה שעומדת מול מאבקים ואתגרים של משיכה לעריות גם בגיל מוקדם יותר, וזו חלק מעצתו העליונה לחדד את בחירתנו על ידי משימות שדורשות מאיתנו מאמצים עמוקים. זה נכון במישורים רבים, כמו גילאים שבהם ההתמודדות עם הגאווה וענייני הכבוד מקשים מאוד.
דווקא ההתמסרות להיות עובדי ה' גם במקומות שקשים לנו ביותר, מביאה אותנו למעלות העליונות, ועל זה אמרו חכמים שעדיף "אחד בצער ממאה שלא בצער". בכל רגע קט שאדם מתמודד עם יצרו, הוא זוכה לאור אלוקי עליון לנצח נצחים שאין כל מלאך וברייה יכולים לשער אותו.
בעזרת ה' עוד מעט אהיה בת 16 ורציתי לדעת איך לנצל את השנים הבאות כהכנה טובה לחתונה ונישואין.
לא נכון להפוך את העתיד לחשוב מדי עד כדי טשטוש המעלה הנפלאה של ההווה. אמנם יש מקום ללמוד על חשיבות מושג המשפחה ומעלתה בייחוד בדורנו, כשיש סערות גדולות שמבקשות לנגוס בו, ועל התפקיד הגדול של בניית בית, של זוגיות ושל אמהות; אך בכל אופן השנים הבאות הן בעלות ערך נפלא, לא רק כמכינות לעתיד רחוק יותר אלא כמלאות עניין ותוכן בפני עצמן, מלאות אור אלוקי שמתגלה בכל ענייני התורה והמצוות, בתפילה ובגמילות חסדים. לשעבד אותן כהכנה, אפילו לדבר גדול ונשגב כמו חיי הנישואין, זו דרך שאינה טובה, מפני שהיא יוצרת בסיס לחיים שנמצאים על המתנה למשהו אחר.
מלאות של חיי תורה ומצוות, טוב ויושר, והתמסרות באהבה לכלל ישראל, יחד עם לימוד במידה של נושאי המשפחה יבנו בעז"ה יחד את האישיות באופן בשל לבנית בית נאמן בישראל.
לפי מה בחורה יודעת שהיא כבר מוכנה לחתונה?
למרבה הפלא, העניין פשוט יותר ממה שחושבים. פרמטר מרכזי בשאלת הבשלות הוא הגיל. בימינו נוטים פעמים רבות לאחר מדי, מפני שמחפשים את ההבשלה במקומות לא נכונים כגון לסיים לימודים גבוהים, לבנות קריירה, להסתובב בעולם ולחפש את עצמי,
לעתים אין ברירה אלא להתחשב בהם אך הם לא סממנים של בריאות אלא של חולשה וחולי.
הבריאות אומרת שבחורה בראשית שנות העשרים של חייה בשלה לחתונה, אלא אם יש סיבה שמונעת זאת ממנה. אם ישנה התלבטות כדאי להתייעץ עם אנשים מנוסים בכך. כדאי לשאול לא רק האם אני בשלה אלא גם איך אגיע. לבשלות אם עדיין לא זכיתי לכך, וגם זאת תוך ליווי של מנחה או מאמנת מנוסה למי שלא מוצאת את דרכה לבדה.[1]
איך אדע מתי אני מוכשר להתחתן?
יש כמה פרמטרים לעניין הזה: הראשון, בשלות פנימית וטבעית שאדם מכיר היטב בעצמו, ולעיתים מתייעץ עם חבריו או עם אנשים קרובים אליו כדי להבין האם זה הזמן הנכון. שנית, יש גיל מתאים. הגמרא אומרת שמי שאינו נישא בזמן הנכון הקדוש ברוך הוא אומר עליו "תיפח עצמותיו", וגיל זה הוא סביב שנות העשרים המוקדמות לחיי האדם. נוסף על כך, יש כמה סיבות שדוחקות את האדם להתחתן כמו הצורך העמוק בבית משלו, צורך בטהרה וקדושה שהבית מביא איתו, ולעתים גם היכרות עם בן או בת זוג מתאים שהקדוש ברוך הוא גלגל שנפגוש, וזו בוודאי סיבה מוצדקת להקדים ולהתחתן. ומכל הסיבות שהזכרנו, הבשלות האישית היא המרכזית והחשובה שביניהן.
איך להגיע לפגישת שידוכין?
זו זכות עליונה ושמחה גדולה כשעוסקים בהכנות לבניין בית בישראל, שעליו אומרים חז"ל "זכו – שכינה ביניהם". בברכת הנישואים אנו מוצאים נוסח מיוחד. למרות שבכל ברכת המצוות אנו אומרים "אשר קידשנו במצוותיו", בברכת הנישואים אנו אומרים בנוספ: "מקדש עמו ישראל על ידי חופה וקידושין".
ההכנה לקדושה עליונה כזו בוודאי צריכה להיעשות מתוך שמחה יתרה!
ועוד עצה אחת בקשר עם הצד השני: לא לבוא עם עין של שופט ומבקר אלא מתוך ניסיון לפתח קשר; לא כעומד מן הצד וממתין לראות אם הדברים יעלו יפה, אלא לתת את עצמך להתפתחות הקשר בצורה נעימה ועשירה. רק לאחר ששני הצדדים תורמים את תרומתם להיווצרות קשר טוב ופורה, יכולה הביקורת לבחון האם הקשר שנוצר אכן מתאים. ביקורת שבאה לפני תרומת חלקי בקשר עלולה להשבית כל סיכוי להתפתחות חיובית.
אני בשידוכים, איך אדע לבחור נכון?
שאלה זו עוסקת בדבר שאין לו הגדרות, ודאי לא מדויקות. אינטואיציה, יכולת הקשבה עצמית והבריאות הטבעית חשובים יותר מכל הסברה או הגדרה. כמובן שיש תנאים חיצוניים המצביעים על התאמה: מידות טובות, רצון משותף לקדושה וגם התאמה בתפיסות העולם ותכונות האופי.
ואף על פי כן, יותר מכל הפרטים והענפים, אנו מבקשים את התחושה הפנימית ש"זה/זו – שלי וקשור/ה לעצם נשמתי".
לצערנו, בדור הזה יש לא מעט שמוצאים עצמם שוב ושוב עם התחושה "זה/זו לא שלי", ובמצב כזה כדאי להתייעץ עם אנשים מנוסים כדי להיפתח לזולת ולקשר זוגי, עד שיעלה מבפנים קול בהיר וצלול.
מה צריך לגרום לי לבחור בבן/ בת הזוג שלי?
בדרך כלל נדמה לנו שהחלק בו אנו דומים הוא העיקר, והחלק בו אנו שונים ומנוגדים הוא הכרח שצריך לסבול אותו. הפסוק "אעשה לו עזר כנגדו" חושף סוד הפוך – דוקא מה שמתנגד, הוא בעצמו העזר.
בחירת בן הזוג באה בגלל המקומות של השוני והניגוד, מפני שעל ידי כך כל צד משלים את החסר לו. התענוג העמוק של הקשר הזוגי נובע מהשמחה הגדולה של הנפש, כשהיא מוצאת את עצמה גדלה ופורצת מעבר לגרעין המוגבל של
אישיותה. אמנם, הדמיון נצרך כדי ליצור תחושת בטחון שהמנגד הוא בעצם העוזר, ולכן צודקת התחושה שהדומה יוצר את בסיס הקשר כדי להגיע לתכלית, שהיא – החיבור מתוך השוני.
הכרתי בחור טוב ובסוף החלטתי שאנחנו לא מתאימים. היום אני מתחרטת – האם יתכן שפספסתי את זיווגי?
אם יש אפשרות לחזור לעיתים כדאי לנסות. אם אין אפשרות כזו אנו מאמינים שאחרי הכל "מה' אישה לאיש". אמנם אנחנו מצווים על השתדלות כפי דעתנו וערכנו, אך לבסוף הקדוש ברוך הוא מנהיג את עולמו בכל פרט ופרט, ובודאי בעניין נעלה כל כך, עד שאמרו רבותינו שמאז גמר בריאת העולם, יושב הקדוש ברוך הוא ומזווג זיווגים. לכן לכתחילה בוודאי צריך לבחון את הדברים בעין נכונה ובמיטב שיקול דעתנו, אבל בדיעבד חוזרים הדברים להנהגתו יתברך שמו, שהוא בסופו של דבר זה שמטה אותנו בעת הצורך כדי לכוון אותנו לזיווג האמיתי.
הבעל שם טוב הדריך לעשות שמחה כשמתבטל שידוך, מפני שעל ידי כך מתקרבים אל השידוך האמיתי. ואדרבה, לא רק שאין מקום להצטער אלא יש מקום לשמחה מיוחדת, כי אם שיקול הדעת מורה שאולי זה מתאים, הוא עלול היה לעכב יותר את השידוך האמיתי. ולכן יש כאן שמחה מיוחדת שהדבר אינו על הפרק כדי שתהיי פנויה, בעזרת השם בקרוב ובאמונה, לבנות בית נאמן בישראל עם האיש שהקדוש ברוך הוא מייעד לך.
אני מרגיש צורך בחברה! ואני יודע שזה בעייתי…
הזוגיות היא שורש החיים, על כן אין להתפלא שכוח זה פועל עלינו בעוצמה שאין דומה לה. אולם מקור החיים הזה ניתן באדם באופן שמושך אותו גם אל הטוב וגם, חס ושלום, להפך, כדי שתהיה בידיו בחירה ושותפות בטוב. הטוב שבזוגיות הוא רק על ידי כריתת ברית ונאמנות של נישואים בטהרה ובקדושה. כל דרך אחרת לא רק שאינה מביאה את החיים שבנו לידי גילוי אלא פוגעת ומטמאת אותם. חזק ואמץ, בחר בחיים ובטוב: אם הגעת לפרקך – חפש את חברתך ואשת נעוריך ובנה איתה בית נאמן, ואם טרם הגעת לפרקך, שקע את מוחך בתורה הקדושה שהיא איילת אהבים ויעלת חן, ושמור את כוחות החיים של הזוגיות לשעתם המתאימה.
אני מתלבטת אם להתחתן עם בן תורה, כדאי לי?
המושג בן תורה יש בו שבח ויש בו גנאי. גנאי – מפני שהוא במשתמע מצביע על אנשים אחרים כאילו הם אינם ראויים או אינם משובחים, ואילו לימוד בישיבה הוא התנאי הבלעדי להיות יהודי טוב. ויש בו שבח, מפני שהוא מסמל את התשוקה שלנו לרצות יותר בקרבת ה', ביותר דביקות בתורתו הקדושה ובמסירות עמוקה למצוותיו.
הרצון הפנימי לבן זוג שחייו נתונים לאהבת ה' ויראתו, והתמסרות לקיום התורה ומצוותיה, הוא ודאי מעלה גדולה, ומי שזכה להיות בן תורה זכה במעלות הללו. יחד עם זאת, מציאת מעלות כאלו ביהודים ללא תנאים מוקדמים היא מעלה גדולה עוד יותר.
אני מנסה לשדך הרבה זוגות ולא מצליחה. איך יודעים לשדך?
זו מצווה רבה שקשה למצוא כדוגמתה, אך האמת היא שלא כל אחד מתאים לעסוק בכך. כדאי להתייעץ עם הסובבים אותך האם את מתאימה לעסוק במצווה הגדולה הזו.
כמו כן כדאי לבחון האם מתוך השידוכים שיזמת עד היום היו כאלה שהיה קרוב שכן יתאימו, או שבדרך כלל היה מרחק גדול בין בני הזוג. ככל שיותר זוגות היו קרובים יותר להחלטה חיובית, זהו סימן שלמרות שעדיין לא הצלחת, יש לך כשרון לתחום.
יש כלים רבים כדי לבחון איך לשדך באופן קולע, אבל נדמה שהם רק המלבושים. בסופו של דבר, האינטואיציה והיכולת לראות מעבר להגדרות החיצוניות הם הלב של הכל.
אני מחפש אישה, מאוד רוצה להתחתן אך כל הזמן יש לי פחד להתגרש. אולי אני אטעה?
השאלה הזו דומה למי שאומר "אני רוצה לחיות אך כל הזמן מפחד למות". אולי מבחינה לוגית-לשונית ניתן לסדר את המילים אחת אחרי השניה, אך כל אחד מבין שהמשפט הזה חסר טעם. הרי במקום זאת אותו אדם כבר מת עכשיו.
במקום לחכות שאולי תתגרש, אתה למעשה כבר גרוש ועומד כל ימי רווקותך, בודד ולבד. אפשר לעמוד מול המציאות מלא פחדים ולא לזוז מילימטר. זו מחלה, אך יש דרך להתגבר עליה – להתמלא בשמחת חיים. החיים שווים הרבה כל כך עד שגם כאבים שעלולים להיוולד מהם לא גורעים מערכם. הפחדים שלנו נוצרו כדי שנפנה אל ה' יתברך ונסמוך עליו.
ולכן, פתח את ליבך לכל הטוב שבזוגיות, להשראת השכינה שבבניין בית בישראל, וסמוך על ה' יתברך שייתן לך אישה נכונה, ושבעזרת ה' האהבה והקשר יעלו באופן כזה שהחששות ייעלמו מאליהם.
אחותי הגדולה עדיין לא התחתנה. מה אני יכולה לעשות כדי לעזור לה?
יתכן שגם אם הייתה זו אחותך הקטנה לא היה לך פשוט לעזור לה. חשבי האם בעניינים אישיים ועדינים כל כך היית רוצה שאחותך הגדולה תתערב, או שהיית רוצה למצוא את דרכך על ידי התייעצות עם חברות או דרך ניסיון אישי. אם לדעתך הקשר ביניכן מספיק טוב כדי שתרצי שהיא תתערב אצלך, תשקלי האם גם היית רוצה שאחותך הקטנה תעשה זאת, וזה כבר דבר נדיר הרבה יותר.
אם התשובה שלילית, יתכן מאוד שגם אחותך מעדיפה שלא תתערבי. יתכן שהתפקיד שלך הוא להתפלל עליה, ואם יש לך שידוך טוב בשבילה, תוכלי לארגן זאת על ידי צד שלישי, מבלי שתדע שהיית מעורבת בדבר.
האם יש דרך להתעלם ממראה חיצוני בפגישת שידוך? אני לא מצליחה!
אם יש תחושת דחייה ברורה – אין צורך לנסות, וזה כנראה אות וסימן שאין כאן התאמה. בשולחן־ערוך כתוב שצריכה להיות פגישה בין בני הזוג מפני מצוות "ואהבת לרעך כמוך", כדי שלא יתגנו אחד על השני לאחר מכן.
אם כן, התורה מדריכה אותנו שתהיה נשיאת חן, וכשהיא איננה, זו סיבה טובה לא להתחתן. אם הדבר חוזר על עצמו פעמים רבות, כדאי לקבל יעוץ, מפני שכנראה הבעיה איננה בזולת אלא במשקפיים שלנו על הזולת. ואף על פי כן, הדמות האנושית על מידותיה הטובות, שאיפותיה הרוחניות והעולם הפנימי שלה, חשובה הרבה יותר מהמראה החיצוני; ככל שעוסקים בה יותר – אוחזים בעיקר, וממילא מתגלה השאר כטפל.
פגשתי בחורה ממש נחמדה, טובה ואיכותית, אבל היא לא נאה בעיניי. ללכת על זה בכל זאת?
שני צדדים מנוגדים לשאלה זו: האחד, שאמרו רבותינו ש"אסור לאדם שיקדש את האשה עד שיראנה, שמא יראה בה דבר מגונה ותתגנה עליו, ורחמנא אמר 'ואהבת לרעך כמוך'". מכאן שצריך שתהיה האישה נאה בעיני בעלה.
יחד עם זאת, יש היום שיעבוד ואיבוד עשתונות בנוגע למשקלו של היופי בדמות האדם. פעם נערך מחקר בין סטודנטים, שהתבקשו להעריך את רמת היופי של כל חבריהם בשיעור הראשון, שהיווה גם היכרות ראשונה ביניהם. הדברים נשמרו בכספת, והם חזרו על כך לאחר חצי שנה ובסוף השנה. בהשוואה בין השאלונים נמצא פער משמעותי ביניהם, ללמדך שתפיסת היופי היא זמנית ותלוית הקשר הרבה יותר ממה שאנו נוטים לחשוב.
אדם צריך להרגיל את עצמו להסתכל על היופי הפנימי, ומתוך כך לראות אותו משתקף גם ביופי החיצוני. ואחרי הכל, אמרו רבותינו שאם יש דחיה בגלל המראה, מצוות "ואהבת לרעך כמוך" מכוונת אותנו שלא להינשא במצב כזה.
יצאתי כבר למאה פגישות שידוכים אבל אני לא מרגישה כלום. מה הבעיה?
הניסיון לפתור בטור קצר שכזה בעיה ארוכת טווח אינה סבירה. ועם זאת, נציב מספר שאלות שכדאי לבחון: הראשונה, האם בקשר עם משפחה, חברות וכיוצא בזה את כן מרגישה זרימה, חיבור ונעימות, או שהתחושה מקיפה את חייך גם מעבר להצעות שידוכים?
ושאלה שניה: האם יש לך חלום אודות זוגיות שמצויר בבהירות עזה מדי, שאינה מאפשרת לבשר ודם לממש אותו? לפעמים אנחנו מציירים לעצמנו ציור של שלמות שאף בן אדם לא יוכל למלא. כדאי גם לבדוק את היחס שלך למין הגברי, ואולי גם לבחון האם עברת עניינים לא נעימים שגורמים לך התרחקות.
תמיד כשאני נפגשת עם בחור זה גוזל ממני כוחות בקשר עם ה'. איך לעשות שזה ילך ביחד?
השאלה הרבה יותר רחבה ממה שאת מציגה, משום שגם כשהולכים לקנות אתרוג, העיסוק בפרטי ההלכות עשוי למשוך את תשומת לבנו ולהשכיח מאיתנו את ה' יתברך. זה נכון לא רק כלפי ה' – גם כשאדם עומד לישא אישה, והוא עוסק בקניות וסידורים, הוא לא עסוק באותה שעה בקשר עם בת זוגו.
כך דרכו של עולם – שעומק הקשר נשאר ברקע, והוא יוצר התמסרות לפעולות רבות שבאות מחמת אותו הקשר.
בשעה שאת יוצאת לבנות את ביתך ולעשות את רצון ה' יתברך, להקים בית נאמן בישראל שתשרה בו שכינה, זה עצמו מבטא את הדבקות שלך בקדוש ברוך הוא.
יש כל כך הרבה מה לראות ולעשות לפני שמקימים משפחה… למה התורה רוצה שנתחתן צעירים?
הנחת המוצא של השאלה היא שאדם שלם הוא מי שראה ופגש הרבה הרפתקאות ומראות בעולם הזה. ככל שהוא יותר תייר, כך שלמותו גדולה יותר. אך תכונת התיור אינה עוסקת בפנימיות האדם אלא בחיצוניות שלו. וכי מי שראה נופים וטייל ופגש דמויות וחוויות, הפך בהכרח לאדם שלם יותר? רוב האנשים שהסתובבו בעולם לרוב לא נעשו אנשי מעלה, להיפך, לרוב הם מבולבלים יותר וקשה להם למצוא את עצמם.
לעומת זאת, כשאדם בונה את ביתו הוא מוצא את שלמותו בקשר של "זכר ונקבה בראם". הקדוש ברוך הוא ברא את שלמות האדם בקשר שבין איש ואישה, בו הם מביאים נשמות חדשות לעולם ומוסיפים ברכה. לכן אומרת התורה שכשאדם מגיע לשיא כוחותיו בהיותו צעיר, יחפש את שלמותו בבן או בת זוג, ויעמיק את חייו עד להיותם שורש לחיים שבאים אחריו בצאצאיו.
מה כדאי לעשות ביום החתונה?
יום החתונה הוא יום בו האדם מתכונן למדרגה חשובה בעבודת ה', כמו שאמרו רבותינו "כל אדם שאין לו אשה שרוי בלא שמחה, בלא ברכה, בלא טובה". ולמרות שכרווק הוא זוכה ליותר שעות לימוד, אין התורה נספגת בפנימיותו כל הצורך עד שהוא מתעלה למדרגת אדם שלם בחתונתו. נהגו בקהילות רבות לצום ביום הזה כביום הכיפורים, מפני שעוונותיהם של חתן וכלה נמחלים.
אלא שהתשובה של יום החתונה נעשית מאהבה ומשמחה, שמתלווה אליה גם יראה מתונה ועדינה. ותשובה זו, מתוך ודאות ורוממות על שהקדוש ברוך הוא מחדש אתכם לבריה חדשה ועליונה יותר, היא עבודת היום.
בנוסף, כשאדם מתחתן הוא זוכה להיות חלק משרשרת האומה הישראלית כשבעזרת ה' יעמיד תולדות ובניין עד עד, ולכן שורה בו השכינה, והוא מתעלה מדרגת אדם פרטי להתכללות בשכינה ששורה בישראל. גם משום כך נמחלים עוונותיו, ולכן ישמח שמחה עצומה ויזכה לקבל פני שכינה ששורה בין איש לאשתו. מזל טוב!
אני יוצא עם בחורה, ולמרות שאני מחבב אותה יש בינינו מרחק רגשי. עד כמה אפשר להרעיף חיבה (מילולית) בשלב זה של הקשר?
תלוי איזה סוג של דברי חיבה. אם אלה דברי חיבה כגון מחמאות ושבחים שנוהגים במערכות יחסים בכלל בין בני אדם, וכך הן נאמרות וכך הן מתקבלות, הדבר מתאים. גם אז צריך זהירות מרובה, מפני שבקשר בין איש לאישה העולם הרגשי והקשר הנפשי עלולים להתעצם במהירות ובחריפות. ביטויים שנוהגים בין בני זוג, ראוי להם שיישמרו עד לאחר שבני הזוג יכרתו ביניהם ברית קדושה.
הזמן שלפני הנישואין נועד לאפשר בחירה נכונה ולא כדי להיות קשר העומד בפני עצמו. אמנם, לעתים כדי שהבחירה תהיה נכונה צריך תחושת בהירות וודאות פנימית ש"זה שלי", ויחד עם זאת כיון שהקשר טרם הגיע, צריך משנה זהירות ועדינות גדולה כדי לא לחצות את הקו העדין של יצירת הודאות אל קשר זוגי העומד בפני עצמו.
אני בת שמונה עשרה ומרגישה מוכנה להיפגש למטרות נישואין, אבל ההורים שלי רוצים שאדחה עוד. קשה לי כבר לחכות… מה לעשות?
ראשית, דברים שרואים מכאן לא רואים משם: ההורים לא רואים מה שאת רואה, אך גם את לא רואה מה שהם רואים. ולכן כדאי לבדוק – אולי ההורים צודקים? סוף כל סוף הם יותר מבוגרים ומנוסים, ובאמת אדם צעיר עוד לא רכש לעצמו נסיון על כל המשמעויות של חתונה, והצורך בהבשלה מכמה בחינות כדי לבנות בית על יסודות טובים ומשובחים.
אולי כדאי לפנות לדמות שמקובלת על שני הצדדים, כך שגם ההורים יגידו את סברתם וגם את תספרי את שלך, ולבסוף תשמעו עצה מאדם שגם מנוסה מצד אחד וגם רואה מפה רחבה מצד שני. לפעמים התחושות שאת תביאי לדיון תהיינה בעלות משקל רב ואולי אפילו יכריעו את הכף.
חשוב לזכור שבנישואין בגיל מוקדם אין רק מעלות, ולעתים מתהווים גם קשיים שאופייניים לנישואים צעירים, ומצד שני גם לנישואים מבוגרים יש בעיות אופייניות משלהן. בדרך כלל הגיל המקובל על רוב תלמידי החכמים הוא קצת יותר מבוגר משמונה עשרה, אך לפעמים אפשר להינשא גם בגיל צעיר. גילוי נאות: אני עצמי התארסתי לפני גיל 18 והתחתנתי קצת אחרי, אבל אין זה אומר שאני ממליץ לכל אחד לנהוג כך.
יש לי רצון חזק להתחתן אבל אני עדיין צעיר יחסית, מה לעשות?
כנראה שהתשובה הפשוטה היא: להמתין בסבלנות. מדבריך אני מבין שברור לך שבגילך הצעיר אין זה דבר נכון להתחתן. כיוון שלא פירטת, אני יוצא מנקודת הנחה שאתה צודק ושכל מי שיכיר אותך יסכים עם ההנחה הזו. ואם כך, עליך להתאזר בסבלנות ולשמוח בחלקך. כי גם החיים כפי שהם עכשיו מלאים באור ושמחה על התורה שאתה לומד, המצוות שאתה מקיים, העולם המופלא שהקדוש ברוך הוא נתן לנו בטובו, הזכות לחיות בדור של גאולה בארץ ישראל ושאר טובות נפלאות שהקדוש ברוך הוא עושה עימנו בכל עת ובכל רגע. וגם לימוד גדול יש כאן, שהקדוש ברוך הוא ברא את עולמו כך שדברים עמוקים וחשובים עוברים תהליך ארוך עד שהם מבשילים. והרי לא רק אתה אלא האומה כולה מחכה לחתונה שעוד לא הגיעה, ואף העולם מצפה לגאולתו. דווקא הדרך הארוכה שהקדוש ברוך הוא סלל לנו היא המביאה את כל המעלות של היעד הנשגב הזה.
עד כמה צריך להשתדל במציאת הזיווג? האם עלי לא להרפות או להסתפק במועט? ולכמה שדכנים אני אמור ללכת?
עיקר ההשתדלות היא באיכות, להתנהל בתבונה בהקשר של מציאת זיווג, ולא בכמות. עבודה והשקעה לא סבירה אינן מקדמות קשר זוגי אלא מרחיקות אותו, ולכן הן בוודאי לא הדרך. כדאי יותר להתייעץ עם אנשים נבונים שיודעים ללוות קשיים מהסוג הזה מאשר ללכת לעוד שדכן ולעוד פגישה. בדרך כלל הבעיה איננה בכמות ההצעות, וגם לא בכמות השדכנים, אלא בבשלות הפנימית וביכולת להבין איך לחפש ולהיפתח נכון אל הצד השני, כך שתיווצר קרקע בריאה שאפשר לבנות עליה זוגיות טובה ומשובחת.
מה הדרך הנכונה לדעת מי תהיה אשתי?
הדרך הנכונה היא על ידי שכל פשוט וישר, ותחושות בריאות ועצמאיות. נכון שלעיתים כשמסתבכים נכון להיעזר באנשים מנוסים שבקיאים בנושא, אבל הבריאות הטבעית שבנו היא החלק הכי יקר, והתחושות הפנימיות שיודעות מה מתאים לנו במהלך המפגשים מוצאות את הדרך לומר בתוך האישיות "זה/זאת שלי!". זאת הדרך המומלצת ביותר. אמנם לעיתים שומעים מהסביבה, מחברים, הורים ודמויות אחרות בעלות משקל שסבורים שאנחנו עושים טעות, ואז אכן כדאי לבדוק, לבחון ולשקול גם את דעתם, שכן אולי הם רואים משהו שאיננו רואים.
שיקול הדעת מהבחינה השכלית הוא בעיקר להבחין מה לא מתאים. אבל מה כן מתאים – את זה אומר הרגש בצורה בוטחת וודאית יותר מכל מה שיוכל השכל להגיד.
חז"ל אומרים שזיווגו של אדם נקבע ארבעים יום קודם יצירתו – אז איך אפשר להסביר גירושין? האם היתה טעות בשמיים?
הניסיון לתרגם ידיעות על עניינים שמימיים למציאות שלנו בצורה פשטנית מביאות אותנו למבוכה, כמו בשאלה הזו. האמירה שבארבעים יום קודם יצירת הולד נאמר "בת פלוני לפלוני" היא ידיעה שאינה מדברת בשפה של ענייני העולם הזה. היא עוסקת בשורשים נעלמים שדרכי גילויים עלומים ומסובכים, ויותר נכון לראות אותם כעניינים ששייכים לעולמות עליונים, מאשר כמדריכים את חיינו כאן.
כדי ליישב את הדעת, אפשר לומר שגם בשמיים יש קביעות שנוגעות רק לתחילת הדרך, ואולי אותה בת קול גם אמרה שהזיווג מוגבל בזמן, ואולי היא בכלל דיברה על הזיווג השני ולא על הראשון? יש עוד דרכים שבהן אפשר לגשר על הפער, אבל העיקר הוא שדברים מעין אלה מכוונים לשורשים נשגבים ואינם נמדדים בצורה הרגילה של הבנת העולם הזה.
אני לא מצליחה להיכנס להריון כבר הרבה שנים. נמאס לי לקוות, אבל אני לא רוצה לאבד את התקווה.
אני משתתף בכאבך מעומק הלב, וכמובן עולה בזכרוני אותה אמירה מיוחדת של רחל אמנו, "הבה לי בנים ואם אַין מתה אנכי". יחד עם זאת אני נזכר גם בכל אותן צדקניות מופלאות שחייהן היו מלאים אור אלוקי עליון ונשגב גם בעת שציפו לפרי בטן, וגם אצל אלה שלא זכו לו בסוף. מן המפורסמות הן הרבי מליובאוויטש, שרעייתו הייתה בתו של הרבי הריי"צ, ואף שלא זכו לילדים בכל זאת ביתם האיר את העולם כולו. גם רבנו הרב צבי יהודה זצ"ל ורעייתו לא זכו לפרי בטן, ובכל זאת השכינה האירה במעונם והתפרצה בגלים אדירים להאיר לעם ישראל כולו.
למדנו מחזקיה המלך שכך שמע מבית אביו, דוד המלך, "אפילו חרב חדה מונחת על צווארו של אדם אל יתייאש מן הרחמים". וכולי תפילה מעומק לב ונפש שהקב"ה יחוס ויחמול עליכם ויזכה אתכם לבנים ובנות, עובדי ה' באמת בשמחה ובטוב לבב, ויפקוד גם את כל שאר הממתינים לפרי בטן ותראו אך טוב וחסד בחייכם ומהצאצאים שבעזרת השם יבואו.
