בס"ד

יום שני, 15 אוגוסט, 2022
הכי עדכני

למה אנחנו מבקשים "אל תביאנו לידי נסיון", אם הנסיון הוא הזדמנות להתעלות?

נסיון הוא סכנה גדולה, ואין ביד האדם לומר "כוחי ועוצם ידי" ובטוח שאוכל לעמוד בניסיון. הגמרא אומרת שאפילו אנשים גדולים לא יכולים לומר דבר כזה, ולכן אנחנו מתפללים כל הזמן שהקב"ה יעזור לנו לעבוד אותו, "וטהר לבנו לעבדך באמת".

אנחנו חוזרים ומשננים עד אין קץ את הבקשות על כך שהקב"ה יסייע בידינו וישים בלבנו אהבתו ויראתו ויחזירנו בתשובה שלמה לפניו, מפני שבהיותנו בשר ודם אנחנו מבינים שאין לנו להאמין בעצמנו עד יום מותנו, וכבר היה כהן גדול שמונים שנה שלבסוף החמיץ'.

לכן לא רק שאיננו מבקשים תוספת נסיון על האתגרים שהקב"ה מעמיד בפנינו, אלא שאנו מתפללים כל הזמן שה' יסייע בעדנו לעמוד באתגרים שהוא כבר הציב, וכבר אמרו רבותינו שבכל יום יצר הרע מתגבר על האדם ומבקש להורגו, ואלמלא הקב"ה עוזרו אינו יכול לו, ומי שבכל יום מתגבר עליו היצר, אינו מבקש תוספות…

מצד אחד אנחנו לא רוצים להגיע לידי ניסיון, מצד שני רק בניסיון אנחנו מגלים מי אנחנו באמת. מה עדיף?

 יש כאן חלוקת תפקידים בין הקדוש ברוך הוא לבינינו. הוא מעמיד בניסיון, ותפקידנו לעמוד בניסיון. אלא שליצור ניסיונות נוספים – אין זה מתפקידנו כלל, ומעולם לא פגשנו אפילו צדיקים עליונים שאמרו שאין להם מספיק ניסיונות. אדרבה, הגמרא אומרת שלעולם לא יביא אדם את עצמו לידי ניסיון, שאפילו גדולי עולם שביקשו להביא עצמם לניסיון, נכשלו בו.

אין לך אדם שבכל יום ויום אינו נמצא במקום של בחירה בין טוב לרע, או בין טוב לטוב יותר, ולעולם אנו צריכים להתמסר ולעשות את הטוב ביותר במה שהקדוש ברוך הוא מזמן לנו, ולא להחליף את התפקידים ולנסות לזמן לעצמנו ניסיונות נוספים. והלוואי שבניסיונות שהקדוש ברוך הוא נותן לנו נעמוד באופן שלם וראוי.

אם אין לי ניסיונות בחיים, האם זה סימן שה' חושב שלא אעמוד בהם?

 ככל הנראה עדיין לא פיתחת ראייה מספיק בהירה לראות שיש לך ניסיונות בחיים, שהרי הכתוב אומר "אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא", ואם כן ודאי שלכל אדם יש ניסיונות, לכל אחד לפי ערכו.

נראה שבמקום לחפש את הסיבה מדוע אין לך ניסיונות, נכון יותר להתבונן איפה הם הניסיונות שהקדוש ברוך הוא כן מנסה אותך. ואולי אחד מהם הוא הניסיון של התעלמות מעניינים עדינים ודקים.

החיים מלאים בניסיונות עד בלי די: בהלכות אהבת הרֵע ואהבת ה', בלשון הרע ושמירת העיניים, באבק גזל וביטול תורה, ועוד כיוצא בזה רבים מספור שכולנו מלאים בהם. כנראה שאם תתבונן באופן אמיץ, תגלה גם ניסיונות מיוחדים לך.

אומרים שה' לא נותן לאדם ניסיון שהוא לא יכול לעמוד בו. אז איך אנחנו נכשלים?

יכולים היינו לעמוד בניסיון, אך לא עשינו את המוטל עלינו, ולכן אנו מתוודים ואומרים "אשמנו בגדנו". אנו מביעים את החירות שהייתה לנו שלא לחטוא, ומתוך כך אנו נושאים באחריות על החטא. אם הכישלון מעיד על אי יכולת, אז מדוע מוטל עלינו לשוב בתשובה ולהתוודות?

אמנם, בעניינים לאומיים יש פעמים שאומרים שלאומה כולה אין בחירה. הרמב"ם מסביר זאת לגבי עונש המצרים על שעבודנו, על אף שכך נגזר בברית בין הבתרים. כל מצרי יכול היה לבחור באופן אישי שלא להתעלל ביהודי, אבל על האומה נגזר כך. מכאן לומדים שיש פעמים בהן אין בחירה ברמה הלאומית, אך בחיים הפרטיים יש בחירה לאדם, הוא אחראי על מעשיו וצריך לשוב בתשובה כשהוא נכשל.

כשקורה משהו קשה, איך יודעים אם זה ניסיון או סוג של עונש?

גם עונש הוא בעצם ניסיון לאדם, האם יקבל עליו את הדין או יבעט, וממילא אין פער גדול למעשה בין שתי האפשרויות. אך ישנה אפשרות שלישית שהיא לדעתי הנכונה מכולן: מצב קשה איננו עונש וגם לא ניסיון, אלא מתנה!

על מצוות התורה לאהוב את ה' "בכל מאודך" דורשים חז"ל: "בכל מידה ומידה שהוא מודד לך הווה מודה לו במאוד מאוד". כלומר, מצב קשה הוא השפעת טובו יתברך אלינו, בדרך שנעלמת מעינינו, ועליה ראוי לנו להודות לו מאוד מאוד.

ה' יכול לתת לנו שפע בלי קץ. אלא שמרוב חסדו, ומידיעתו מה טוב לנו באמת, הוא מודד לנו כפי חוכמתו העליונה. על כך אמרו חז"ל: "'חסד ומשפט אשירה לך ה' אזמרה',   אם חסד – אשירה, ואם משפט – אשירה".

למה ה' מצווה אותנו לא לנסות אותו בזמן שהוא מנסה אותנו כל הזמן?

שאלתך מזעזעת אותי, מפני שהיא מניחה שיש מקום להשוואה וסימטריה בינו יתברך לבינינו. שמא תשאל, למה האב מחנך את הילד ולא הבן את אביו?

כנראה אתה חש שכשהקדוש ברוך הוא מנסה אותך הוא מכוון לרעתך או מחפש רק את התוצאה, ובינתיים אדיש למה שקורה איתך בתהליך. זו הבנה שאינה נכונה כלל ועיקר. ה' מנסה אותנו רק מפני גודל עוצם אהבתו אלינו. כמו אב שמאתגר את בנו כדי לגדל אותו ולהוציא אל הפועל את מעמקי אישיותו ויכולותיו,

כך הקדוש ברוך הוא מנסה אותנו – כדי לנשא אותנו. הוא מסייע בידינו לעמוד בנסיון ולהתרומם על־ידו, וכמו שכתוב "לא־ל גומר עלי".

למה יש לנו ירידות בחיים?

 האמירה שיש לנו ירידות בחיים מפספסת את העיקר והוא: שכל החיים בעולם הזה מתחילים מירידה גדולה של הנשמה ממקור חוצבה האלוקי 'בנעוריה בית אביה'. הנשמה יורדת לתוך הגוף מפני שירידה זו היא צורך עליה, וכשם שהירידה בכלל היא צורך עליה, כך גם הירידות היחסיות שמלוות אותנו הן צורך עליה.

ובספר 'נתיבות שלום' על ימי בין המצרים מובאים דברי הרבי מקוברין, שאמר לפני פטירתו שכעת, במבט לאחור, הימים שהיו נראים לו מוארים מתבררים כימים רגילים מפני שהאור שבהם היה אור שהופיע בגדרי עולם הזה, ואילו הימים שנראו לו חשוכים, שבהם היה לו מאבק וכמיהה גדולה לאור, דווקא אלה היו ימי ההארה הגדולים והעמוקים של חייו מפני שהיו מרוכזים בבקשת ה' יתברך.

איך אפסיק לברוח מניסיונות?

אדרבה, לברוח מנסיונות זהו דבר גדול, שהרי אומרים בתפילה "ואל תביאני לידי נסיון". הגמרא מספרת שדוד המלך ביקש ניסיונות וטעה בזה. וכך ההלכה גודרת אותנו, שעל דברים שעלולים להביא אותנו לידי ניסיון יש לומר "סחור סחור אמרינן לנזירא" – 'התרחק מן הכרם' אומרים לנזיר, כדי שלא ייכשל בעבירה. וכך הם דיני ייחוד שהוסיפו רבותינו על עיקר הדין, כדי למנוע מהאדם את הכישלון בעבירה.

הרמב"ם אומר שחברה רעה היא ניסיון גדול שצריך לברוח ממנו, וההיפך ממנו הוא להידבק בצדיקים ובכך לקיים את הציווי "ובו תדבק".

 זהו חלק חשוב מתפקידן של תקנות רבותינו, שנמצאות כבר במשנה הראשונה הפותחת את הש"ס – "כדי להרחיק את האדם מן העבירה". לכן אדרבה, הרחק עצמך מן הניסיונות, דבק עצמך בכל אותם האמצעים שיביאו אותך להרבות בתורה ובמצוות, ויסייעו למעט את הסיכוי לעבור עבירה.

הבת שלנו חולה מה נחשב עבורנו עמידה בניסיון? האם מותר לנו להיות עצובים או