מכתבי הרבי הריי"ץ מליובאוויטש

"פועל אדם ישולם לו":
אנשי ויטבסק היו ידועים כקמצנים בענייני צדקה. אוכל הם היו נותנים לעניים, ואילו כסף לצדקה – היו נותנים רק בהכרח.
פעם אחת בא חסיד אחד מויטבסק אל ה'צמח צדק' וסיפר שבנו יחידו צריך לעמוד לצבא הרוסי, ואותה שנה הייתה קשה מאוד, [עד כדי כך] שאף בנים יחידים [להוריהם] נלקחו לצבא, ובקש החסיד את ברכתו של הצמח צדק.
ענה לו הצמח צדק: "אינני יכול לעזור לך במאומה". החסיד הפציר כמה וכמה פעמים ותמיד קיבל אותה תשובה. נכנס החסיד אל הרבי מהר״ש, ש[החסיד] היה מקורב אליו, וסיפר לו ככל האמור. נכנס הרבי מהר״ש אל אביו הצמח צדק וביקש עבור החסיד. ברם, גם לו ענה הצמח צדק אותה תשובה שאינו יכול לעזור לו במאומה.

נפש תחת נפש

יומיים לפני מועד התייצבותו של הבן יחיד לצבא, שלח החסיד שליח מיוחד אל הרבי מהר״ש, בבקשה שינסה עוד הפעם לבקש עבורו אצל אביו הצמח צדק.
ענה לו הצמח צדק: "מה אתה רוצה, אין באפשרותי לעזור לו", וביקש את המהר״ש להביא לו מדרש תנחומא. הצמח צדק פתח את הספר בפרשת משפטים על הכתוב "אם כסף תלוה": "ה׳ חונן דל, אמר רבי פנחס הכהן וכו' אמר הקדוש ברוך הוא: נפשו של עני היתה מפרכסת לצאת מן הרעב ונתת לו פרנסה והחיית אותו, חייך שאני מחזיר לך נפש תחת נפש – למחר בנך או בתך באין לידי חולי ולידי מיתה ואזכור אני להם את המצות שעשית וכו' שאני משלם לך נפש תחת נפש".
הרבי מהר״ש תמה על כוונתו של הצמח צדק בהראותו לו מדרש זה.

המעלה במעשים ופעולות טובות

כעבור כמה ימים נתקבלה ידיעה שבנו של החסיד שוחרר בלי כל סיבה, והצמח צדק היה מאוד מרוצה מכך. הרבי מהר״ש רצה לדעת מה עומד מאחרי ההתרחשות הזו. באותו זמן היה עליו לנסוע לויטבסק אל הרופא הייבנטאל, והורה לבעל העגלה שיביאהו אל החסיד.
כשהתראה עם החסיד בקשו המהר״ש לספר לו מה אירע ביום התייצבות הבן לצבא, ענה לו החסיד שאיננו יודע [על משהו מיוחד]. ביקש המהר״ש שישאל את אשתו, ואף היא ענתה שאיננה זוכרת, אולם תכף נזכרה שבאותו יום נכנס יהודי עני לביתם וביקש לתת לו לאכול דבר מה. תחילה השיבו לו שטרודים הם במאוד, הולכים הם לבית העלמין לעורר זכות אבות על בנם יחידם ואין להם זמן להתפנות אליו.
העני הפציר בהם באמרו שזה זמן רב שלא אכל, הוא רעב מאוד וכיצד לא נותנים ליהודי עני לאכול. מכיוון שבבית הכינו אוכל רב ובגלל העגמת נפש שלהם לא יכלו לאכול, נתנה האישה לעני לאכול לשובע ומכל טוב. מששמע המהר״ש כך, הפסיק ואמר: "זה כבר מספיק…"
מכך אנו למדים שכל פעולה טובה מביאה תועלת מרובה, וזה מורה על המעלה הנפלאה של מעשים ופעולות טובות בפועל ממש.
(ספר השיחות ה׳תש״ב [המתורגם] ע' קא ואילך)