א. טענה הנשמעת שוב ושוב היא – למה הרבנים חושבים שיש להם מונופול על היהדות? היהדות שייכת לכוווולם. הרי כבר כתב הרמב"ם (הלכות תלמוד תורה ג): "בשלושה כתרים נכתרו ישראל: כתר תורה, וכתר כהונה, וכתר מלכות. כתר כהונה – זכה בו אהרון, כתר מלכות – זכה בו דויד, כתר תורה – הרי הוא מונח ועומד ומוכן לכל, שנאמר "מורשה קהילת יעקב" כל מי שירצה, יבוא וייטול"!
לא זו בלבד, אלא "היזהרו בבני עניים שמהם תצא תורה" ואפילו "ממזר תלמיד חכם קודם לכהן גדול עם הארץ". אין אפליה מעמדית, וגם גרים יכולים להיות גדולי תורה, כשמעיה ואבטליון. כדי להדגיש עד כמה אין התורה "ירושה משפחתית", חכמים נימקו את תופעת "בני הרבנים" שאינם ממשיכים בדרך אבותם "כדי שלא יאמרו תורה ירושה היא להם" (נדרים פא, א).
אכן, "אין מונופול". זה נכון גם בכל מקצוע שהוא: מתמטיקה ופיזיקה, היסטוריה ופילוסופיה. החכמה פתוחה לכל.
אבל, כשמקשיבים היטב לנאמר סביב טענה זו, מגלים שפעמים רבות הכוונה היא לאימוץ חלקים מתוך התורה, לפי טעם אישי. והיו כבר מי שהגדירו את היהדות בתור "סופרמרקט של רעיונות" שכל אחד לוקח איזה חלק שהוא רוצה.
אלא שאם כך – מעמדה של התורה לדעתם של הטוענים נגד "מונופול", פחות מכל חכמה שהיא. איש לא יצא נגד ה"מונופול של המתמטיקאים", ויחליט שאם הוא מאמץ רק את פעולות חיבור וחיסור ולא כפל וחילוק, הוא נחשב מתמטיקאי. או יגדיר עצמו משפטן לאחר שלמד רק דיני חוזים. בכל חכמה יש ללמוד את כלליה ופרטיה, לרדת לעומקם, ורק אז אפשר להביע דעה מקצועית ומנומקת.
אין חדש תחת השמש. כבר היה בעבר מי שהתבטא כך כלפי התורה – אלעזר בן פועירה, 'איש לץ לב רע ובליעל' כהגדרת התלמוד. הוא יעץ לינאי המלך הרשע לרצוח את כל חכמי ישראל, שפקפקו על מעמדו ככהן. לשאלתו של ינאי "תורה מה תהא עליה"? ענה "הרי היא כרוכה ומונחת בקרן זוית וכל הרוצה ללמוד יבא וילמד"! אף שבהעדר חכמי התורה לא יהיה מי שילמד תורה שבעל פה. הדבר לא הפריע לו, שכן כפר במסורת תורה שבעל פה, והסתפק בתורה שבכתב, מה שמוגדר בתלמוד במילה אחת "אפיקורס" (על פי קידושין סו, א). מי שקורע חלקים מהתורה, ובעיקר את תורה שבעל פה מעל תורה שבכתב, הולך בדרכם של הצדוקים שבימי בית שני, והקראים שהלכו בדרך דומה. זהו זיוף ואחיזת־עיניים. ההיסטוריה הוכיחה שלאורך הדורות אין קיום לשיטות אלה. נצחיות העם, כמו נצחיות התורה, שרדו את הניסיונות לשנות את מהותם ואופים.
ב. הרמב"ם, שבעצמו היה בן־בית בחכמות רבות אחרות – רפואה, אסטרונומיה, ופילוסופיה – ניסח בבהירות את המסלול אותו יש לעבור כדי לזכות בכתרה של תורה.
"מי שנשאו ליבו לקיים מצוה זו כראוי לה, ולהיות מוכתר בכתרה של תורה – לא יסיח דעתו לדברים אחרים, ולא ישים על ליבו שיקנה תורה עם העושר והכבוד כאחד. כך הוא דרכה של תורה: פת במלח תאכל, ועל הארץ תישן, וחיי צער תחיה, ובתורה אתה עמל".
שמא תאמר: עד שאקבץ ממון ואחזור ואקרא, עד שאקנה מה שאני צריך ואפנה מעסקיי ואחזור ואקרא? אם תעלה מחשבה זו על ליבך, אין אתה זוכה לכתרה של תורה לעולם! אלא עשה תורתך קבע, ומלאכתך עראי (רמב"ם, הלכות תלמוד תורה ג).
כלומר, יש להתמסר לגמרי ללימוד התורה, ואי־אפשר לפתח במקביל קריירה כלכלית. הרמב"ם מבהיר מה היקף הפרנסה לאדם כזה "ועושה מלאכה בכל יום מעט כדי חייו, אם לא היה לו מה יאכל, ושאר יומו ולילו, עוסק בתורה".
אך כדי לזכות בכתרה של תורה אין די במאמץ אינטלקטואלי, ונדרש מאמץ גדול גם בתיקון המידות. החשובה שבכולן – מידת הענוה שהיא תנאי־יסוד:
דברי תורה אינן נמצאין בגסי הרוח, ולא בלב כל גבה לב, אלא בדכא ושפל רוח, שמתאבק בעפר רגלי החכמים, ומסיר התאוות ותענוגי הזמן מליבו.
כיון שבעניין רוחני אנו עוסקים, הרי שהצד הגשמי נדחק לשוליים: אין דברי תורה מתקיימין באלו שלומדין מתוך עידון ומתוך אכילה ושתייה, אלא במי שממית עצמו עליהן, ומצער גופו תמיד, ולא ייתן שנת לעיניו, לעפעפיו תנומה.
ההתמסרות הינה טוטאלית גם בהיקף הזמן המושקע בלימוד: אף על פי שמצוה ללמוד ביום ובלילה, אין אדם למד רוב חכמתו אלא בלילה. לפיכך מי שרצה לזכות בכתר התורה, ייזהר בכל לילותיו, ולא יאבד אפילו אחת מהן בשינה… אלא בתלמוד תורה…
ובכן, מסלול קשה ארוך ומייגע. כך ראוי לדבר ה', שכדי להבין ולהעמיק בו, יש צורך במאמץ־שיא שאין למעלה ממנו.
ג. אמנם לא רק יחידים נדרשים ללמוד תורה, ואין זה "מסלול למיטיבי לכת" בלבד. אדרבא – כל אדם מישראל חייב בלימוד תורה, בלי קשר למעמדו הכלכלי המשפחתי והחברתי: בין עני בין עשיר בין שלם בגופו בין בעל יסורין בין בחור בין שהיה זקן גדול שתשש כחו אפילו היה עני המתפרנס מן הצדקה ומחזר על הפתחים ואפילו בעל אשה ובנים (רמב"ם, הלכות תלמוד תורה א).
כל יהודי צריך ללמוד כדי לדעת כיצד לקיים מצוות. יתרה מכך – הלימוד הוא ערך לעצמו, מצוה שהיא שקולה כנגד כל המצוות האחרות, שהרי הוא עוסק בדבר ה', רצונו וחכמתו, וקשור לרוחניות שאין למעלה הימנה.