אין סוף לאהבה, ובכל זאת החסידות מבחינה בשלושה סוגים כלליים של אהבת ה': "אהבת עולם", "אהבה רבה" ו"אהבה בתענוגים". הפעם נתמקד ב"אהבת עולם".
"אהבת עולם" היא אהבת ה' שבאה ממקום נורמלי ונשלט. לא נדרשות בה יכולות מיוחדות של ריחוף כי היא לא מנסה להתייחס אל האין־סופיות של הקדוש ברוך הוא אלא דווקא אל הטוב שהוא עושה לנו. אם רק נסתכל על העולם בעיניים מאמינות ונזכיר לעצמנו שה' ברא את העולם וממשיך להזרים לו שפע של חיים בכל רגע, נוכל לפגוש את ה' דרך החיים. העולם אמנם מעלים ומסתיר על נוכחותו של ה', אך מצד שני הוא גם זה שמנכיח אותו בחיים שלנו. אם נרגיל את עצמנו לחשוב על האלוקות המתגלה דרך הטבע, נוכל אפילו להתרגש מכך, לחוש כמה ה' אוהב אותנו ולהשיב לו אהבה.
האהבה הזאת לא אמורה להבעיר אותנו למסירות נפש, הכיוון שלה הוא אחר. יש בה נחת ושמחה, היא מבקשת את הקדוש ברוך הוא שמסתתר קרוב מאוד אלינו, בתוך העולם ובתוך אירועי החיים. דווקא בגלל אופייה ה"נורמלי" של אהבת ה' הזאת, היא מתחברת אל החלקים הרגילים באישיות שלנו ומרוממת אותם. הנפש הבהמית, שבדרך כלל נלחצת מעבודת ה' ומתנגדת אליה, מקבלת אפיק קל שמאפשר לה להתחבר אל העניין בשפה שלה ואפילו לחבב אותו.
אהבה בסיכון
לאהוב את ה' מתוך העולם הזה – זה חידוש גדול. האפשרות הזאת זמינה לכל אחד, היא איננה נחלתם של צדיקים בלבד ובדיוק מהסיבה הזאת האופי של האהבה הוא אישי ומעוצב בהתאם לאישיות ולמצב של כל אחד. זה הפלוס שלה וזה גם המינוס. אם האהבה הייתה מעיפה אותנו לעולמות עליונים, היצר הרע היה מתקשה לארוב לה. אבל אהבה שמיוסדת על אירועי החיים, שמפתים ומבלבלים אותנו אל הכיוון הנגדי, היא אהבה בסיכון. צריך לעבוד עליה כל הזמן ולוודא שההתייחסות לחיים אכן מדליקה אותנו על הקדוש ברוך הוא ושהיא מביאה אותנו להשלכות מעשיות של קיום התורה והמצוות.
האהבה הזאת לא תהפוך אותנו לאנשים אחרים. היא לא מסיטה את המבט מהחיים אלא חושפת רובד עמוק יותר בתוכם, והיא משמשת כלי נשק יעיל כנגד היצר הרע שלא מפסיק להשטיח לנו את חווית המציאות המעלימה כל מחשבה או התייחסות לריבונו של עולם.
זה לא קל
בגלל ש"אהבת עולם" קשורה לעולם הזה, החשוך, ומגיעה ממנו, היא מכונה "מידת לילה", לעומת דרגת ה"אהבה רבה" (עליה נלמד בהמשך) המכונה "מידת יום", דבר שמסביר את הביטויים המופיעים בברכות קריאת שמע (בחלק מהנוסחים): "אהבת עולם" בלילה, ו"אהבה רבה" בבוקר.
מדרגה גבוהה בתוך אהבה זו עצמה (המכונה "אהבה זוטא") היא אהבה של "על מנת לקבל פרס", פרס רוחני. פרס הוא מלשון פרוסה – חלק. דהיינו שהאוהב חפץ בקרבת אלוקים ולדבקה בו, שה' יהיה לחלקו. בשלב זה איננו דורשים מעצמנו לא לראות את עצמנו במרכז. איננו מתבטלים באופן מוחלט לה', אלא ממשיכים להיות אנחנו ויחד עם זאת לרצות לראות את ה' בתוך החיים שלנו ולהרגיש אותו קרוב.
זה לא קל. נדרשים מאיתנו עמל ויגיעה שכליים בשביל להגיע אל הלב. כמו בכל תחום נפשי אחר, ניסיון חד פעמי איננו מספיק. בין אם הפעם הראשונה תהיה מוצלחת או גרועה במיוחד, עומק העניין מחלחל לאיטו אל תוך האישיות, בעבודה קבועה. בהצלחה!