בכל שנה כל אחד ואחת מאיתנו מתנקים בימים הנוראים. אין מצב שזה לא קורה, ובכל זאת השינוי המהותי שציפינו לו בהמשך לניקיון ולהתעוררות של השנה שעברה לא תמיד הצליח. שוב אנחנו עורכים חשבון נפש על אותם הדברים, ושוב אנחנו מתמלאים בציפייה הפעם להשתנות באמת. "נראה בחוש בכמה בני אדם בראש השנה ויום הכיפורים שמתפעלים מאוד בנפשם ואין זה פועל לשנות באמת דרכם והילוכם בכל השנה" (הרבי הרש"ב, קונטרס העבודה פרק ה'). אנו מתעוררים באמת, צר לנו על ריחוקנו מה' ואנו מקבלים על עצמינו את עול מלכותו יתברך, אבל עם הזמן אנחנו מוצאים את עצמנו חוזרים למידות הטבעיות והחומריות שלנו. "ונפלא הדבר ממש איך שאינו משתנה הטבע כלל לאחר ההתעוררות הזו". אז מה עושים?
כלים לאורות
הדבר הראשון הוא לעמול על הדברים בהם נכשלנו. לחזור בתשובה ולקבל החלטות טובות בתוך המקומות בהם היה לנו קשה. בעת ההתעוררות הגדולה עלינו למצוא זמן לחשוב על בעיות קטנות ומתמשכות שמציקות לנו במשך השנה, לא להתעלם מהן ולא לחשוש מלהתעסק איתן ולהתפלל עליהן. בשיאים של תקיעת השופר ותפילת נעילה יש להתכוונן, לבקש, להתחנן ולעמול על חרטה וקבלה טובה בדבר-שנים-שלושה שהכי מציקים לנו.
נכון שעיקר התשובה עסוקה בקבלת-עול-כללית כלפי הקדוש ברוך הוא, אבל מוכרחים גם להתייחס לפרטים ולשרש לפחות תופעה שלילית אחת, ולקבל לפחות החלטה חיובית אחת ספציפית. תפילה במניין, לימוד יומי חוק בל יעבור, שמירת העיניים, לשון הרע, כיבוד הורים, דקדוק בהלכות שבת – את ההתעוררות חייבים להכניס לתוך "כלים קטנים".
אנו חוששים לצמצם את ההתלהבות ולתרגם את האורות הגדולים לשפת הכלים הקטנים והיום-יומיים. כשהלב נפתח – אף אחד לא רוצה לזכור את ההתמודדות הקטנה, כשהרוח מתרוממת – כולנו מעדיפים להתרומם ולזנוח את היצר הטרדן למטה, על הארץ. אנחנו מעדיפים להישאר ב"מוחין דגדלות" אבל אז נוחתת המכה, בדיוק כמו בשנה שעברה – ללא צעדים מעשיים שיהוו כלים לאורות, התעוררות כללית לה' עלולה להתפוגג. כשננחת בחזרה על האדמה נגלה שצרות העין, התאווה והכעס עדיין לא עזבו אותנו. כשאנחנו הרגשנו מלאכים – הם ישבו בצד והמתינו בסבלנות. חובה עלינו לתרגם את ההתעוררות הענקית להחלטות ספציפיות, כך ייבנה גשר בין אור הימים הנוראים ובין ערפל ימי החולין.
"נוגע אל החומריות"
ובנוסף, ראש השנה הוא הראש של השנה, אבל… גם השנה כולה משפיעה על מה יקרה השנה. עלינו לעמול לאורך השנה כולה!
ראש השנה ויום כיפור פותחים דף חדש ונקי, אבל על הדף הזה צריך לרשום משהו. לא בכל יום תהיה התעוררות הימים הנוראים, בעצם באף יום היא לא תהיה. מוכרחים להתייגע בכל יום ויום ולשנות את החומריות. ואז כשיגיעו הימים הנוראים ההתעוררות העצומה שבהם תיקלט בפנימיות שלנו. "אבל בהעדר העבודה כל השנה, הנה בראש השנה ויום כיפור הגם שמתעורר בנפשו הרי זה רק כמו דבר בעתו, שהעת הוא להתפעל ולהתעורר מצד הגילוי מלמעלה שמאיר על כל אחד ואחד מישראל, אבל הוא בבחינת 'מקיף' לבד בלי הרגש בפנימיות ואמיתות, ולכן אין זה שייך לפועל. ועל-כן הגם שההתעוררות היא אמיתית בבחינת המקיף דנפש, אין זה נוגע אל החומריות לשנותה באמת" (שם).
*
השבת הנוכחית היא ח"י באלול, יום הולדת הבעל שם טוב (בשנת תנ"ח) והאדמו"ר הזקן (בשנת תק"ה). אנו מתקרבים לישורת האחרונה של חודש אלול. בחסידות מובא כי שנים עשר הימים האחרונים של השנה מכוונים כנגד שנים עשר החודשים שחלפו, ובכל יום עורכים חשבון נפש על אחד מן החודשים. לפחות עכשיו בימים אלו נעמול ונתייגע, ונזכה לגילויים העצומים של הימים הנוראים שיכנסו בפנימיות שלנו, לשנה טובה ומתוקה.