אלישע בן אבויה היה התנא שיצא לתרבות רעה ונעשה "אחר", אבל לפני שיצא לתרבות רעה היה במצב נעלה ביותר והיה אחד מהארבעה שנכנסו לפרד"ס. גם לאחר שיצא לתרבות רעה היה רבי מאיר הולך אחריו ללמוד ממנו תורה, אותו רבי מאיר הענק שעליו אמרו שהאיר את עיני החכמים בהלכה ושלא יכלו חבריו לעמוד על סוף דעתו.
תורתו של 'אחר'
אלישע בן אבויה מרמז בלא מודע על מעלת תורתו, שתיוותר במעלתה על אף נפילתו וטומאת מעשיו הקשים בעתיד. ומדוע החטאים לא יפגמו למפרע בתורה? בתלמוד ירושלמי מסופר שאבויה אביו אמר עליו: "הבן הזה, לתורה אני מפרישו". בתור ילד הוא למד הרבה תורה, ולכן גם כשהתבגר ולדאבון לב כולם יצא לתרבות רעה, התורה שלו נשארה נקיה כי את עיקרה רכש כבר בהיותו ילד שאז הלימוד הוא כ"דיו על נייר חדש".
מזה מובן, אומר הרבי מלובביץ', עד כמה צריך להשתדל ללמוד עם הילדים תורה לא רק בתור חיוב וחינוך אלא בגלל גודל המעלה של לימוד בגיל הילדות, שאז נחקק הלימוד בנפש ביותר.
למה לייאש את הזקנים?
עדיין צריך להבין את דברי המשנה "הלומד תורה זקן דומה לדיו כתובה על נייר מחוק". האם המשנה רוצה לייאש את מי שלא למד תורה עד לעת זקנותו, כאילו אין לו סיכוי חלילה? ואיך ניתן לומר דבר כזה על לימוד תורה של זקן שכבר למד תורה, קנה חכמה ודעתו משתבחת?
אלא שיש עוד משמעות בילד וזקן, והיא כלל אינה קשורה לגיל. הגיל המנטלי מורה על הגישה ללימוד התורה. ילד קטן יודע שהתורה 'גדולה עליו' והוא מבטל עצמו בפניה, כשאדם ניגש כך ללמוד אז התורה נחקקת בו היטב, כמו על נייר חדש. אך מי שניגש לתורה כ'זקן ורגיל' שחושב שיודע הכל וראה הכל, עלול לפרש את התורה לפי שכלו ולא לתת לתורה 'להתגלות' בו ולחדש לו. לימוד חסר־ביטול שכזה דומה לכתיבה על נייר מחוק, שהנכתב בלול ומטושטש במה שנכתב לפני כן. הדברים אינם קיימים ובהירים כשלעצמם.
אל תסתכל בקנקן
ובחזרה לאלישע בן אבויה, דרך סוף המשנה: "רבי מאיר אומר אל תסתכל בקנקן אלא במה שיש בו", (בעל התניא בסידורו גורס כפי גרסת האר"י ועוד שאת חלק זה אומר רבי מאיר, ולא כמופיע ברוב הגרסאות).
רבי מאיר הוא זה שלמד תורה מאלישע בן אבויה גם אחר שיצא לתרבות רעה. והוא אמר: אל תסתכל בקנקן. אפילו קנקן נוראי כמו "אחר" ששנה ופירש, הרי "מה שיש בו" הוא לימוד תורה של ילד! הוא למד המון בתור ילד "על נייר חדש", ולימוד כזה נותר טמון בקנקן. ולכן קיים בו רבי מאיר – "תוכו אכל, קליפתו זרק". אך הנהגה זו לא מתאימה לכל אחד, אלא רק לצדיק גמור בדרגת רבי מאיר שמסוגל למצוא פנימיות כזו ב"אחר". לאנשים רגילים נאמרו דברי הגמרא שאם הרב אינו דומה למלאך ה' אין ללמוד ממנו.
ומאותה גרסא דינקותא צומחת זכות להצילו משאול תחתית. הגמרא מספרת שאפילו ש"יצאה בת קול שאמרה שובו בנים שובבים חוץ מאחר", הצליח רבי מאיר לאחר פטירתו לגרום שיתכפרו עוונותיו ועלה עשן מקברו וזכה לחיי העולם הבא.
רמז נפלא
דבר זה שרבי מאיר סבר שאף "אחר" יכול "לדחוק ולהיכנס" ולשוב בתשובה מרומז, לדברי האר"י, בצורה נפלאה במשנתנו בקנק"ן שאין להסתכל בו אלא במ"ה שיש בו. הפסוק בתורה שבו כתוב שהקב"ה לא סולח הוא "ונקה לא ינקה". ואם מסירים את הק"ן ק"ן מהמילים "ונקה" "ינקה" נשאר רק שם הוי"ה בטהרתו – ו"ה, י"ה – שם הוי"ה שהוא המקבל שבים בכל מצב! זהו הסוד הטמון בקנקן. [שם הוי"ה נקרא גם מ"ה – "במ"ה שיש בו" – כשכותבים את שם הוי"ה עם מילויו].
כשאנו מתכוננים לשבועות, עלינו להתחזק בחשיבות לימוד התורה עם ילדינו, ובלימוד תורה עם עצמנו מתוך תחושת ביטול והתפעלות של ילדים. כך נזכה ל'גרסא דינקותא' כפשוטו וכמדרשו.
[שיחות הרבי מליובאוויטש]