בלי ניסים
וַיֵּרָא אֵלָיו ה'
אומרת הגמרא: "אותו היום יום שלישי של מילה של אברהם היה, ובא הקב"ה לשאול באברהם" (בבא מציעא פו) – לבקרו בחוליו. וקשה, מפני מה נתעכב הקב"ה ולא ביקר את אברהם בחוליו עוד קודם לכן?
ויובן על פי המבואר בחסידות שראוי שההשתדלות במעשה המצוות תהיה בדרך הטבע ולא בדרך נס, שכן עניינן של מצוות הוא להמשיך קדושה בתוך הטבע, ולכן צריך שיהיה קיומן על פי טבע. הדברים אמורים לא בקיום המצווה בלבד, אלא גם בהכנות הנעשות לקראתה וגם בתוצאות הנובעות מקיומה – שאין להשתמש בנס על מנת לסלק קשיים הכרחיים הכרוכים בקיום המצווה על פי הטבע, כי הדבר גורם חסרון בשלמות קיום המצווה. כך מסופר על האריז"ל, שהיה נמנע מלהתמקח על מחירן של מצוות, והיה משלם כאשר דרשו ממנו.
ועל פי זה יובן מה שביקר הקב"ה את אברהם ביום השלישי בלבד, שכן אמרו רבותינו ז"ל שעל ידי ביקור חולים באה רפואה לחולה, ועל כן לא בא קודם לכן, כדי שלא לסלק מאברהם את הקשיים הנובעים בטבע מקיום המצווה שזכה לקיים. [אוצר ליקוטי שיחות]

ללמד על הגוף כולו
וְהוּא ישֵׁב
הנה כל המצוות נעשות לפי שעה, ומצוות ברית המילה הוא קבוע באיש הישראלי בגופו, וכמו שכתוב "מבשרי אחזה" (איוב יט), שהוא דבקות שאינה מתבטלת לעולם. וזהו הרמז: וַיֵּרָא אֵלָיו ה' בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא וְהוּא ישֵׁב – פירוש שתהיה הדבקות בקביעות, ביישוב. וזהו עיקר ברית מילה, שנקראת ברית על שום שנעשית ברית והתקשרות מחדש בין שני עניינים שהיו רחוקים זה מזה, כי הגוף כולו מרוחק מאור ה' יתברך, ובאבר זה נעשה קירוב ודבקות. והאמת היא שאבר זה יצא מן הכלל כדי ללמד על הכלל כולו, להודיע כי בפנימיות כל האברים מקורבים, ורק "החושך יכסה ארץ" למראית עין. וכשניתנה הרשות להסיר את הקליפה המכסה על הפנימיות מאבר זה, נתעוררה באדם כולו הפנימיות. וכמו בימי השבוע, שכתוב "שער החצר הפנימית… יהיה סגור ששת ימי המעשה וביום השבת יפתח" (יחזקאל מו), כן הוא בגוף האדם, שכל האברים הם סתומים ומילה הוא הפתח. [שפת אמת]

הכל כולל הכל
וַאדֹנִי זָקֵן
עומק העניין בזה, כי מאמר הגמרא "הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים" (ברכות לג) הוא רק לפי גבול תפיסת שכל האדם, אבל באמת הכל בידי שמים – ואף יראת שמים, ורק בעולם הזה הסתיר ה' יתברך דרכו עד שנראה שאין יראת שמים בידו. וזו מידת יצחק אבינו, להכיר שאף יראת שמים הוא ביד ה' יתברך, ואף כל החטאים של ישראל הם בהשגחת ה' יתברך, כי על ידי זה יתגדל ויתקדש שמיה רבא, אך לא היה העולם ראוי לאור יקר כזה. ולכך הוצרכה שרה לאמור וַאדֹנִי זָקֵן, שנראה שמכחשת שאין הכל בידי שמים, ועל כן הוצרך שיתגלה לה כי אף יראת שמים – מידת יצחק – הוא בידו להוליד. ובלתי ההסתר הזה שנסתר מאתה, לא היה יצחק אבינו יכול להיוולד בעולם הזה. והבן כי עמוק עמוק הוא. [מי השילוח]

חוזר ועולה
וְאַיֵּה הַשֶּׂה לְעֹלָה
והכלל, שגם מקומות המטונפים ובתי עבודה זרה גם הם מקבלים חיות מהבורא יתברך שמו. ואף על פי שכבודו יתברך שמו רחוק משם, בבחינת "וכבודי לאחר לא אתן" (ישעיהו מב), עם כל זה הם מקבלים חיות מבחינת מאמר סתום, שהוא בראשית, שהוא בחינת כבוד עליון שהוא סתום ונעלם בתכלית ההסתרה, ומשם הם מקבלים חיות. וכשאדם נופל לשם ח"ו, אזי כשמתחיל לבקש ולחפש איה מקום כבודו – זהו תשובתו ותיקונו, כי חוזר ועולה אל הכבוד העליון הנ"ל שהוא איה מקום כבודו, שמשם המקומות הנ"ל מקבלין חיות מגודל ההסתרה. ועכשיו הוא חוזר ומדבק עצמו לקדושה זו ומקבל חיות משם, ועולה על ידי זה. וזה נחשב לקרבן עולה שמכפר על הרהור הלב, ועל ידי בחינת איה מקום כבודו הנ"ל, שמבקש ומחפש שם שבמקומות אלו, על ידי זה נתתקן ונתכפר כנ"ל, ונעשה מזה בחינת קרבן עולה, בבחינת וְאַיֵּה הַשֶּׂה לְעֹלָה. וזה בחינת "בראשית – ברא תיש" (תיקוני זוהר), היינו השה לעולה שנעשה מבחינת בראשית, שהוא מאמר סתום, בחינת איה מקום כבודו. [ליקוטי הלכות]