פעם אחת נפגש האדמו"ר ה'בית ישראל' מגור עם רב מסוים, ובתוך הדברים פנה הרב ואמר לבית ישראל חידוש לפרשת אמור:
על הכפילות של התורה "אמור אל הכהנים בני אהרן ואמרת אליהם", מסביר רש"י: "להזהיר גדולים על הקטנים", והפסוק ממשיך אחר כך ואומר "לנפש לא יטמא בעמיו". דרש הרב ואמר: כשרש"י אומר לנו להזהיר גדולים על הקטנים, אפשר ללמוד מדבריו לפי המשך הפסוק שכוונת רש"י היא שהגדולים יזהרו לא להתעסק עם הקטנים כדי שלא ייטמאו "בעמיו". כלומר, שלא יתקרבו מדי לאנשים החלשים שהם כמו גחלים עוממות, כדי שלא ייחלשו מהם.
כשהרב סיים את דבריו, פנה אליו הבית ישראל מגור ואמר לו בתקיפות: מה פתאום?! הפירוש הוא אחרת לגמרי! הרב נבהל, ושאל מה אם כן הפירוש הנכון.
אמר לו הבית ישראל: הפוך, הכוונה היא לא להזהיר את הגדולים מפני הקטנים שלא יתלכלכו בקטנות, אלא אדרבה – הפירוש הוא שצריך להזהיר את הגדולים שאכן יתעסקו עם הקטנים, שיקרבו אותם, ואז התורה מבטיחה לנו ש"לנפש לא יטמא בעמיו". זה לא ציווי שלא ניטמא, זו הבטחה. תהיו בטוחים שלא תיטמאו מזה ולא תינזקו מזה. וההוכחה לכך היא שבהמשך רש"י מדייק מהפסוקים שגם כהן שאסור לו להיטמא בכללי, הוא חייב להיטמא ל"מת מצווה", כשהכוונה היא גם לאדם שהוא מת מן המצוות, דהיינו שהוא שרוי בקטנות הדעת.
אם כן, התורה הקדושה מצווה אותנו לעסוק דווקא עם אלו שקטנים מאיתנו; ולא רק מלשון "זהירות" אלא גם מלשון אור ו"זוהר", לרומם ולהאיר אותם באור יקרות.
לא לחינם פרשת אמור יוצאת תמיד בסמיכות לל"ג בעומר. בפרשת אמור ישנם כל המועדים, וגם ל"ג בעומר רמוז כאן במילים "אמור ואמרת" – "להזהיר". רבי שמעון בר יוחאי חיבר עבורנו את ספר הזוהר שמגלה לנו את האור שמאיר בעולם. זה החידוש הראשון שרבי שמעון מגלה לנו בספרו – עוד לפני שאנחנו מתחילים לקרוא מה כתוב בו – שיש מדרגה של "והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע". יש אור בעולם, ורק צריך להתחבר אליו.
כך זה בין אנשים שונים, וגם בינינו לבין עצמנו. אנחנו מצווים להאיר מהזמנים הגדולים והמאירים שלנו גם על הזמנים הנמוכים והרדודים, כמו שמסביר בנועם אלימלך: "לזה צריך לקשר עצמו גם כן בעת הגדלות מחשבתו בה' יתברך ברוך הוא, שיהיה מחשבתו קשורה אף שילך ממנה. וזה "להזהיר גדולים", פירוש: בשעה שהם בגדלות, "על הקטנים", שיישארו בקדושתם אף שיהיו בקטנות".
הדרך לזה, כמו שמדגיש בנועם אלימלך, היא "לקשר מחשבתו לה'" כבר בזמן הגדלות, שמזה יישאר כוח לזמן הקטנות. הידיעה שעומדת לנו בראש שעוד מעט זמן הגדלות יעבור ותגיע שעת הקטנות, מביאה אותנו להשקיע בכיוונים חזקים יותר של תוספת אמונה ושל התבוננות מה רצון ה' מאיתנו בכל עת ובכל רגע.
כשאנחנו נמצאים על הגלגל למעלה, צריך לזכור שגם זה יעבור… בזמן הזה עלינו לראות מה אנחנו לוקחים איתנו מכאן צידה לדרך, מה אנחנו מכניסים לתוכנו חזק חזק, כך שאיתו נוכל להאיר ולהזהיר גם את הימים הקטנים והנמוכים, ובחסד ה' נעשה ונצליח.
