כבר כמה פעמים ניסיתי נואשות לשכנע אתכם שאני אדם לא סימפטי, הסיפור הבא יוכיח את הטענה המדעית הזו סופית.
אל תשאלו מה עבר עליי באותו יום, זה היה חסר הגיון לחלוטין. אם הייתי שומע את הסיפור הזה על מישהו אחר הייתי מנפיק לו חוות דעת פתולוגית של חסר דעת ושולח אותו לאשפוז, הבעיה היא שהפתולוגי הזה הייתי אני.
*
תראו, נתוני הפתיחה שלי היו גרועים. בדיוק הייתי באמצע אירוע שכמעט הצליח להעביר אותי על דעתי בטלפון, משהו מהסרטים.
וכמו שה' יתברך עושה ליהודים מדי פעם, הרבה דברים מאתגרים מגיעים בבת-אחת. בתוך כל אירוע השבירה בטלפון הגעתי לצומת, ואת מה שהלך בצומת הזו קשה לתאר. צומת לא גדולה, ממש לא גדולה, איזו כניסה לרחוב-סמטה, ולתוך הצומת הזו הצליחה להתנקז כמות מרשימה של רכבים שלא כל-כך ברור מה הם חיפשו שם בדיוק באותו רגע.
גילוי נאות – גם אני הייתי צריך להיכנס לרחוב הזה, אבל בהיכרות עם האזור החלטתי בהחלטה מושכלת לדלג על הצומת ולהמשיך הלאה. תוך כדי שיחה סוערת, בדיקה שאין רכב שאני הולך להתנגש בו, תשומת לב שאין רכב מימין שמתכוון בטעות להתנגש בי ותמרון קליל של ההגה שמאלה, עברתי את הצומת.
*
צפירה משמאל!
מבט זריז במראה מראה לי רוכב אופנוע שכנראה ניסה גם הוא להמשיך בצומת, ומסתבר שהייתי קרוב אליו בצורה שהבהילה אותו ואולי גם סיכנה אותו. אין לי שום דרך לדעת מי היה אשם באירוע, וזה גם ממש לא משנה, ב"ה האירוע נגמר בלי נפגעים, אפשר להמשיך לנסוע.
רק שהאופנוע לא חשב ככה.
הוא ניסה להיצמד אליי משמאל. הערכת מצב זריזה בישרה לי שלא נראה שהמטרה היא להגיד לי יום טוב. יותר בכיוון של להיכנס באבי-אבי, להסביר לי במילים עדינות ובעברית צחה את דעתו עליי, על ההורים שלי, על מי שנתן לי רישיון, ובכלל על זכות הקיום שלי בעולם.
תכנסו איתי שוב לרכב, לשיחה המטריפה ולמצב הרוח שלי, ותנסו אולי קצת להבין את מה שהניע אותי להתנהג כמו שהתנהגתי.
בכל זאת אין שום הצדקה למה שעשיתי.
ברגע שקלטתי אותו החלטתי פשוט להתעלם.
*
תעזבו רגע את העובדה שכמה זמן לפני כן מישהו התעלם ממני בכביש וזה לא מצא חן בעיניי, גם בלי זה התגובה לא הייתה נכונה, אבל תחכו עם זה להמשך.
הרבה פעמים כשאתה מתעלם אלו שמנסים להטיף לך פשוט עוזבים את זה. האופנוע הספציפי הזה היה נחוש עד אימה. הוא התחיל לרדוף אחריי בסמטאות, צילם אותי, וניסה כמה פעמים לעקוף כדי לאלץ אותי להתייחס אליו.
באיזשהו אופן התחיל שם מיני-מרדף בתוך הסמטאות שאני מכיר טוב, כשבסוף הגענו לאיזו אין כניסה עם פניה שמאלה. בחסדי שמים עמד שם רכב וחסם אותו ככה שרק אני יכולתי לעבור. מרוב עצבים הוא עוד שלח אליי בעיטה מימין, שלמרבה התסכול שלו לא הצליחה לפגוע, ובפניה עם תמרון נוסף פשוט נפטרתי ממנו.
איזו בושה.
*
ההתעלמות שלי פעלה בדיוק את ההפך ממה שרציתי.
זה כלל פשוט שברח לי באותו הרגע: 'כמים הפנים לפנים כן לב האדם אל האדם'. כשאתה מתנהג למישהו בצורה מסוימת הוא יגיב כשיקוף שלך, כמו במראה. או במילים אחרות – אל תצפה להיות זבל של בן-אדם ושאנשים יהיו נחמדים אליך. איך שתתייחס ככה יתייחסו אליך.
ככל שהתעלמתי ממנו יותר והתייחסתי אליו כמו אוויר, הוא רק הלך ורתח יותר.
*
עכשיו תארו לעצמכם מה היה קורה אם הייתי בצפירה הראשונה מתנהג כמו בן-אדם, מוריד את החלון, נותן לו לפרוק עצבים ורק אומר לו שהוא צודק ואני מצטער.
סביר פלוס פלוס להניח שתוך דקה הוא היה נרגע ואולי אפילו גומר את זה בטוב, תלוי כמה הייתי נחמד, או בתרחיש הפחות חביב הוא היה עוזב קצת בעצבים. בטח הוא לא היה מגיע לסף עצבים גבוה כמו שאליו הוא הגיע בפועל.
*
אם רק היינו זוכרים את העובדה הפשוטה הזו בכל-כך הרבה פינות בחיים שלנו, היינו חיים יותר טוב – התנהגות גוררת התנהגות ויחס גורר יחס.
ביחסיות הפוך אפשר להשתמש באותו הכלל כדי לעורר רגש.
אם אני אחשוב ברצינות על יחס של מישהו אליי, אני אתחיל להרגיש כלפיו רגש דומה. לדוגמה: ככל שאני אעמיק באהבה של ההורים שלי אליי, אני גם אוהב אותם יותר, וכן הלאה באין-ספור דוגמאות.
גם עם ה' יתברך זה עובד ככה. אם אני אתרכז באהבה שלו אליי, ובכל הדברים הטובים שהוא עושה לי, התגובה הכמעט טבעית תהיה רגש חוזר של אהבה.
בפועל זה עוד הרבה הרבה יותר טוב, אבל זה לפעם אחרת.
רק צריך לזכור:
כמים הפנים לפנים כן לב האדם אל האדם.
