המשימה היומית שלכם
היא לקחת את האח הקטן והמציק בן השלוש
ולהסביר לו רק במילים,
ככה שהוא יבין –
מה זו אפליקציה.
*
הותקלתם.
אתם נושמים אפליקציות, אוכלים אפליקציות, ישנים אפליקציות. בקיצור, אתם חיים אפליקציות. יש רק בעיה אחת – אין לכם מושג איך מסבירים את זה לילד בן שלוש.
עכשיו קחו משימה מאתגרת יותר – להסביר לסבא רבה מה זו אפליקציה.
אמנם אני לא כזה זקן, אבל אני בהחלט זוכר את הניסיונות הכושלים הראשוניים של מישהו להסביר לי מה זו אפליקציה. בתור מהגר טכנולוגי שנולד לעולם נטול פלאפונים, אפילו טלפון אלחוטי לא היה לנו, גם לא טלפון מקשים, רק גלגל מספרים שהסתובב כדי לחייג מספר, להסביר לי מה זו אפליקציה היה מחוץ לעולם המושגים שלי.
*
אם ביצעתם את המשימה ברצינות לכו על פרויקט נוסף – להסביר מה נדרש מכם כדי להצליח במשימה.
אפליקציה היא מושג מופשט. כדי שילד בן שלוש יבין אותו צריך 'לרדת' עד לרמה שלו, למצוא מושגים או דברים מעולם התוכן שלו שיעזרו לו להבין משהו שמאוד רחוק ממנו.
במילים אחרות, אתם לוקחים מושג 'רוחני' ומנסים להגשים אותו, להפוך אותו לקצת יותר ממשי וגשמי.
דרך אגב, מי לדעתכם יסביר יותר טוב לילד מה זו אפליקציה, אתם או מתכנת?
אל תתלבטו בכלל, ככל שמישהו 'יושב' יותר טוב בעניין הוא מסוגל לרדת יותר נמוך. כמו שאת החולים הכי רציניים רק הרופא הכי טוב יכול לרפא.
*
עכשיו משימה אחרונה להיום.
אם למדתם לקחת דברים מופשטים ולהוריד אותם לרמה גשמית יותר, המשימה הבאה היא בול בשבילכם.
לייצר אפליקציה בכוח המחשבה.
*
מה הבעיה?
אם אתם יודעים לקחת דברים מופשטים ולהוריד אותם עד רמה מעשית לחלוטין, כל מה שאתם צריכים הוא רק לחשוב ממש חזק על האפליקציה שלכם, כולל כל הפיתוחים שלה, ממש תורידו אותה לרמה הכי מעשית בראש שלכם, עד שהיא פשוט תהפוך להיות ממשית.
במקרה שקשה לכם, אתם יכולים לגשת למפתח אפליקציות שמסוגל להיות יותר פרקטי מכם, הוא בטח יצליח.
*
ממש חבל על המבטים האלה שלכם, דווקא רציתי להכניס אתכם כשותפים בסטארט־אפ לפני שאני עושה אקזיט שעוד לא ראו כאן, אבל אתם נראים כאילו אתם יותר בכיוון של לאשפז אותי.
כנראה שגם אתם מבינים שיש איזו גדר הפרדה בין העולם הרוחני לגשמי, ובניגוד לגדר ההפרדה כאן בארץ שבהחלט אפשר לעבור, המחיצה הזו שבין רוחני לגשמי היא בלתי עבירה, רוחני הוא רוחני וגשמי הוא גשמי וזהו.
ולכן גם אם מחשבה הופכת להיות ממש ממש פרקטית וכמעט גשמית, היא לעולם לא תהפוך בסוף לממשית ותופיע כאן במציאות.
*
עכשיו קבלו את הנתון הבא כאקסיומה.
ה' ברא את העולם בצורה מסודרת, שלב אחרי שלב, כשכל שלב הוא פחות רוחני ויותר גשמי, עד שבסוף מגיע העולם הגשמי שלנו.
אהההההההההההההה! פרדוקס! רוחני לא הופך לגשמי, לא משנה כמה הוא יורד!
נכון. אתם צודקים. ה' יכול לעשות הכל. אבל למרבה הפלא הוא בחר לברוא את העולם עם גבולות וחוקים ברורים, שגם הוא שומר עליהם. מה ששוב משאיר אותנו בשאלה איך בסוף נהיה עולם גשמי.
אבל קו החשיבה הזה הוא הרבה יותר דרמטי. הפער בין רוחני לגשמי הוא הרבה יותר קטן מהפער בין סופי לאין־סופי, ואם רוחני לא הופך להיות גשמי בשרשרת לוגית מסודרת, ברור שאין־סוף לא הופך להיות סוף, אפילו אם הסוף הזה הוא ממש ממש גבוה ורוחני.
מה שבעצם שם סימן שאלה גדול על כל הבריאה, מתחילתה עד סופה.
*
כאן המקום בו נכנסת ההתערבות האישית של ה' יתברך בבריאה, להתערבות הזו קוראים: 'צמצום'.
בתוך הסדר המסודר של הבריאה יש טיקים לא לוגיים, דברים שנוגדים את ההיגיון, שבסופו של דבר מאפשרים לעולם להיבראות ולהתקיים.
אפשר לקחת את הנקודה הזו לכל מיני כיווני חשיבה. אבל דבר אחד ברור: ה' הוא כל־כך גדול שהפער בינינו לבינו הוא לא גדול, הוא בלתי נתפס. יש איזו קפיצה לא הגיונית שמשאירה אותנו תמיד במקום של חוסר הבנה.
אבל יש עוד דבר ברור. שעם כמה שה' גדול, הוא ברא את כל המבנה הזה עם כל ההיגיון וחוסר ההיגיון שבו במיוחד בשבילנו –
הילדים שלו.
