כבר כמה שעות אני יושב כאן בחוץ.
ביחד איתי מחכים עוד יהודים.
כאן לכל דקה, לכל שניה, יש משמעות.
אפשר לחתוך את האוויר בסכין.
*
זה לא זמן רגיל, כאן הכל מקבל משמעות חדשה. רגעים מהעבר צפים ועולים: חלקם מחזקים, חלקם דורשים תיקון, המשותף לכולם הוא הפרספקטיבה בה הם נמדדים כאן – הקשר לה'.
המחשבות נודדות על עבר הדלת הסגורה, כמה יראה יכולה להתקפל בתוך חתיכת דיקט מסכנה. הידיים רועדות מעט, גם הרגליים, לא בטוח שאצליח לעמוד יציב וללכת לתוך החדר כשיגיע תורי.
ספר התהילים נשלף שוב, נספג בדמעות של תשובה, של כמיהה. הדקות האלו מכנסות שעות על שעות של הכנה לרגע הנכסף, הדקות שישנו לי את החיים.
*
הדלת נפתחת.
עכשיו אני צריך להיכנס פנימה ואני קרוב לעילפון.
כמו שחששתי, הרגליים בקושי סוחבות אותי. צעד אחרי צעד, במה שנראה כנצח, אני מתקרב אל הדלת.
הנה אני בפנים.
הלב עוצר.
רק הצדיק ואני.
*
פתאום הוא קם, מתרומם, ומתקרב אליי.
זה הסוף, את זה הלב שלי כבר לא ישרוד.
הוא מגיע עד אליי, מחבק אותי, וממש מבקש שגם אני אחבק אותו.
לחבק את הצדיק בעצמו.
*
"קאט! קאט! קאט!
תוריד את המשפט האחרון. אתה חי בסרט? את הצדיק בעצמו? נו תעשה לי טובה, אתה יודע כמה שכבות היו ביניכם? גופיה, חולצה, ציצית, בעקיטשע, וזה במקרה הטוב אם הוא לא לבש גם מעיל".
"אתה לא אמיתי. זה בכלל לא משנה כמה לבושים הוא לובש, החיבוק הוא לו בעצמו, וגם הוא בעצמו נתן לי חיבוק".
"בסדר בסדר, ממשיכים, אל תחתכו כלום.
אקשן".
*
זו בדיוק הנקודה.
כשיהודי לומד תורה הוא מחבק את המלך בעצמו.
אבל זה לא המלך בעצמו, הוא לבוש בהמון לבושים. הרי כולנו מבינים שהדברים הגשמיים שהתורה מתעסקת בהם הם לא רלוונטיים אצל ה' יתברך, זו ירידה אחרי ירידה אחרי ירידה אחרי ירידה כפול אין סוף.
נכון, הלבושים משתנים ומתרבים, אבל המהות לא משתנה בכלל. תמיד בפנים זה הרצון של ה'. גם אחרי אין סוף לבושים המלך נמצא שם. וכשאנחנו לומדים תורה אנחנו נותנים את החיבוק למלך בעצמו ולא לבגדים שלו.
*
חכו, זה הופך להיות טוב יותר.
בשביל זה צריך לעבור מחדר הצדיק אל המעבדה.
כאן נמצאת היחידה לחקר המוח, תלבשו חלוקים ותצטרפו.
בחדר הזה עוקבים אחרי היחסים בין המשכיל למושכל בתהליכי חשיבה. מי שלא הבין שירים את היד, טוב תורידו כולכם, אני מסביר. כשאתם חושבים על משהו אתם משכילים אותו ולכן אתם 'המשכיל', הדבר שאתם חושבים עליו הוא 'המושכל'. ובתוך תהליך חשיבה של המשכיל את המושכל קורים דברים מעניינים.
תתקרבו למסך הזה ותוכלו לראות תרשים פשוט יחסית.
בהתחלת התהליך אתם יכולים לראות שהמשכיל תופס את המושכל, כשאתם מנסים להבין משהו אז אתם מחזיקים אותו בשכל כדי לחשוב עליו.
עכשיו תסתכלו טוב טוב, בדיוק בנקודה הזו, כשאתם מתחילים לחשוב עליו לעומק. כאן קורה משהו מעניין, פתאום המשכיל נמצא בתוך המושכל. קרה לכם פעם שאמרתם למישהו שאתם 'מונחים במשהו', והתכוונתם שאתם חושבים עליו? כאילו יש משהו שהשכל שלכם לא מצליח לתפוס ואתם מנסים להכניס אותו לתוך השכל.
השלב השלישי והאחרון הוא הרגע שמופיע כאן בתרשים, שוב המושכל בתוך המשכיל. זה הרגע שהבנתם עד הסוף והכל מסודר לכם בתוך הראש.
בואו נצא בשקט ונמשיך לדבר בחוץ.
*
קלטתם?
בתהליך חשיבה קורה משהו מגניב, אנחנו והדברים שעליהם אנחנו חושבים הופכים להיות אחד במובן מסוים. הם מבפנים ואנחנו מבחוץ, ואז הפוך, ואז שוב הפוך, ובסוף לא תמיד אפשר לשים לב להבדל מי הוא מי.
אם זה נכון בכל מחשבה, מה תגידו אם זה הרצון של ה'?
ממש ככה.
כל פעם שיהודי לומד תורה הוא אחד עם ה' ביחוד נפלא שאין יחוד כמוהו ולא כערכו נמצא כלל בגשמיות להיות לאחדים ומיוחדים ממש מכל צד ופינה.
רוצו ללמוד תורה!
