בס"ד

מה חשוב בהגדרת הנפש האלוקית והבהמית?
לא שדון ולא מלאך
// ניר מנוסי, בית הספר לתורת הנפש

מינוח ה"נפשות" של התניא הופך את נושא מלחמת היצר בה־בעת לקרוב יותר ולמורכב יותר.
כאשר אנו חושבים על המונחים "יצר הטוב" ו"יצר הרע" איננו חושבים על עצמנו, אלא על דברים הקיימים בתוכנו. היצרים אינם אנחנו, אלא מין 'ישויות' השוכנות בנו והמנסות למשוך אותנו לכיוונים מנוגדים. זו הסיבה שבספרי ילדים ניתן לראות את שני היצרים מומחשים כמין שדון ומלאך וכדומה: באיזשהו מקום, אנו חושבים על יצרים כעל יצורים, ישויות ערטילאיות שאינן אנו אלא רק פועלות בנו.
לעומת זאת, כאשר מספרים לנו על שתי "נפשות" אנו מבינים שמדובר בנו. הנפש הבהמית היא ה"אני" הנמוך שלי, האני הטבעי השקוע בעצמו ולא רוצה לשמוע מעבודת ה'; והנפש האלוקית היא ה"אני" הגבוה שלי, האני המואר והמחובר לה', שרק רוצה לדבוק בו ולקיים את מצוותיו. המלחמה ביניהם אינה בין שני 'יצורים' שאף אחד מהם אינו אני, אלא בין שני חלקים של האני שלי. דבר זה הופך את העבודה הפנימית למשהו הרבה ממשי ונוגע.
(ראוי לציין שלפי אדמו"ר הזקן יש גם נפש שלישית, אמצעית, בשם "הנפש השכלית". נפש זו היא אני הנעלה מזה החייתי אך נמוך מזה האלוקי, והשואף לחיים של אמת, יושר וצדק על פי השכל. נתון זה חשוב, כי הוא נותן מקום למלחמה הפנימית של אנשים שאינם עובדי ה', בין האגו האנוכי שלהם לבין תפיסת המוסר שלהם).
הבדל נוסף הוא, שיצרים הם דברים פשוטים, ואילו נפשות הן מורכבות. הדימוי של שני יצרים נותן הרגשה שניצחון על מלחמת היצר הוא ענין קל יחסית: הולכים עם יצר הטוב ומגרשים את הרע. אך כפי שמוסבר בתניא באריכות, שתי הנפשות הינן מורכבות מאוד: כל אחת מורכבת מעשרה "כוחות" פנימיים ושלושה "לבושים" חיצוניים, עם עוד חלוקות ביניים בתוכם.
משמעות הדבר היא שהעבודה הפנימית שלנו היא דבר מורכב והדרגתי. כך למשל, ניתן לנצח את הנפש הבהמית במישור ה"לבושים" (לתקן את המעשים, הדיבורים ואפילו המחשבות הרצוניות שלנו), אך בה־בעת להתעמת איתה במישור ה"כוחות" (לחוות את מאווייה ומחשבותיה באופן בלתי־רצוני). כל עבודת ה"בינוני" שבמרכז התניא מבוססת על מציאות־ביניים זו.

הבהמית טובה, והאלוקית – אלוקית!
// הרב אייל ורד, מכון מאיר

הנפש האלוקית איננה 'יצר טוב' שמנסה למשוך אל המצוות אלא משהו אחר לגמרי. היא חלק א־לוה ממעל ממש שנמצא במקום העמוק ביותר בתוכנו!
האני שלנו מורכב מיסוד בהמי, נמוך, שדואג קודם כל לעצמו. אך יש לו תפקיד! הנפש הבהמית חשובה מאוד כי "היא המתלבשת בדם האדם להחיות הגוף" (תניא פרק א). היא זו שדואגת לכך שיהיה גוף. שיהיה איפה לחולל 'דירה בתחתונים'. מכיוון שזה תפקידה, אז היא קצת עיוורת ורוצה עוד דברים על הדרך, תאוות כאלו ואחרות. אך יסוד תפקידה הוא חשוב מאוד.
החידוש הגדול של האדמו"ר הזקן, שהנפש שלנו מורכבת מנפש בהמית טבעית ונפש אלוקית, יצר סדר חדש ושונה בעבודת ה'. עד ההבחנה הזאת חשבנו במונחים של שלישייה - אני, ומימיני היצר הטוב, ומשמאלי היצר הרע. לשיטת האדמו"ר הזקן אין שלישייה אלא אחד. אני.
גם אופי המאבק שונה. במאבק בין יצר הטוב ליצר הרע, כבר בכך שהגדרנו את היצר הרע - כרע, אנו אומרים שאין לו מקום ויש להכריתו. הנפש הבהמית לעומת זאת כלל אינה רעה. אדרבה, היא טובה מאוד, ובלבד שהנפש האלוקית תכוון אותה ותשעבד אותה אליה. יש כאן מאבק שמטרתו איננה הכרתה, אלא 'מי ישב על ההגה' של התנהגות האדם. מי ינהיג ויוביל. אך שתי הנפשות נצרכות.
הנפש הבהמית רוצה לשלוט וזו הבעיה שלה (או שלנו). עלינו לכוון ולעדן אותה, ולהפוך אותה לטובה בכך שתהיה כלי שרת בידי הנפש האלוקית. אם כך - לא משהו חיצוני לי - אלא הכל בתוכי. האדם הוא יצור מורכב משמי שמי קדם ומתחתיות ארץ, כאשר הנפש הבהמית בעומק רצונה היא טובה וחפצה שהאדם יצליח להכפיף אותה לנפשו האלוקית. להכפיף אך לא לבטל. ולכן היא אמנם בהמית, אך היא איננה רעה.

אי אפשר יותר להתחמק
// הרב שמואל ליפשיץ, ארגון 'יד לאחים', ר"מ בישיבת תומכי תמימים מגדל העמק

יש הבחנות שאינן נוגעת לחיי האדם והן מופשטות ונותרות כאלו. אך ההבחנה שבאדם שתי נפשות משנה את התפיסה ומשרטטת גבולות חדשים.
המעבר בין הגדרת הטוב והרע כשני יצרים לשתי נפשות, זוהי הגדרת הדברים בהגדרת מהות. כלומר, לא עוד נטיות רעות וטובות, אלא: הרע והטוב הם בבסיס החיים, בנפש. לא עוד מבט אל הכמות; כמות הידע, כמות המעשים הטובים, אל הנטייה החיצונית של האדם לכאן או לכאן, כי אם מבט אל האיכות. האם במבט איכותי-פנימי יש כאן רע או טוב?
עלינו לבחור - אומר לנו האדמו"ר הזקן - בין שתי צורות חיים שבקרבנו. חיי בהמה או חיים אלוקיים. חיי בהמה לפעמים הם מה שנקרא אצלנו חיים נורמטיביים. חיים בהם עוסק האדם בשכלו, בכישרונותיו וברגשותיו-בעצמו, בקריירה שלו, בחייו.
לכאורה, מה רע בזה?
רק עיון עמוק מגלה לנו שכל תפקודי האישיות שלו מתבררים כחיי בהמה. הנפש כולה עסוקה בדחפים שלה. הכסות לפעמים אינטליגנטית, לפעמים אפילו כסות ״רבנית״. אך המהות - בהמית.
מאידך, הנפש השנית שבנו לוקחת אותנו אל שמי רום. יש בנו ממש, חיים אלוקיים ממעל, ללא מליצות או משלים, אלא אלוקיים ממש.
אי אפשר יותר לחמוק מהשאלה איך אתה רוצה לחיות?
גם לא ניתן יותר לחיות חיים דמיוניים של צדיק עטוף בטלית ובמעשים טובים, אך עוסק מבוקר עד ערב אך ורק בטיפוח אישיותו.
העולם היהודי האמיתי, בלי כחל ושרק, הוא העולם אליו שואפת הנשמה האלוקית אשר בקרבנו. עולם אלוקי. בו אין מקום לחיים של בהמ