האוצר שמתחת להר סיני
כבר 3334 שנה אנחנו מציינים את מעמד הר סיני בחג השבועות. ובכל שנה העיסוק המרכזי הוא
בעולם של חופש מידע וזמינות מרשימה של שיטות רוחניות שונות מכל העולם, רבים ניסו ועדיין מנסים לשלב ו"לייהד" חכמות לא יהודיות, ולהשתמש בידע העשיר שאספה התרבות האנושית הכללית בדרכי עבודה רוחניות. כמובן שכאן אנחנו נכנסים לבעיה של בירור וטיהור הטכניקות הללו, ותהייה על שורשיהן האליליים או הלא־יהודיים לכל הפחות.
אני רוצה להציע נתיב נוסף.
זכיתי לפגוש את חכמת הגוף והריקוד לפני מספר שנים, שהעיסוק בו היה מלא בענווה כלפי הגוף והטמון בו, בלי 'לנצל' אותו ישר לתהליך רוחני כזה או אחר. תוך כדי למידה וחקירה של חכמת הגוף עצמו בלי יומרות ו'תוספות רוחניות', העולם התורני והנשמתי שלי פגש בעולם הגוף והחלו להיווצר מפגשים קסומים, כנים לי ולעולמי.
הסיבה שהתחלתי לרקוד נבעה דווקא מתוך עולם הישיבה שממנו באתי. הרגשתי צורך עמוק לבטא את כל העומקים שנחשפתי אליהם ולא רק בצורה טקסטואלית קלאסית.
בדור זה אנחנו נזקקים למצוא בעצמנו את הדרכים שיהיו סלולות לבנינו, את המבטאים הנכונים והתמימים ביותר של עבודת ה'. זה יכול להתבטא בשלל אומנויות שונות – מציור ומוסיקה ועד לריקוד ודמיון. העקרונות הינם זהים לכולם – צריכים הרבה ענווה, סקרנות ואמון כדי למצוא מחדש את הדרכים שמזומנות לנו לעבודת ה'. כמובן שדרך זו דורשת הרבה סבלנות וכנות, אך עם תשוקה גדולה לעבוד אותו יתברך. במוקדם ובמאוחר ניצור שיח יהודי פורה שיעשיר את עמנו הצמא כל כך לדברי אלוקים חיים.
את ה' יתברך צריך לעבוד בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך. עבודת ה' כוללת בתוכה את כל המציאות שלנו. כל מה שמתרחש איתנו בכל רגע נתון הופך להיות אפשרות להתקרבות אל ה' או להיפך. אין כאן חללים מתים שאינם קשורים אל ה'.
גם הניסיון לצמצם את עבודת ה' אל קיום המצוות בלבד, וגם הרחבת עבודת ה' רק אל הדברים שנתפסים בעינינו כרוחניים (ניגון, דמיון וכו') - אלו צמצומים שמקטינים את האלוקות, וחוסמים את האינסוף להופיע בכל המופעים האפשריים שלו. עובד ה' מחפש את האלוקות בכל המצבים, גם אלו שנתפסים כאפורים או מגושמים או סותרי אלוקות.
הציווי שמוביל את עובד ה' הוא "בכל דרכיך דעהו". בכל דרך אליה אנו מוּבלים יש מרחב למפגש עמוק ואינטימי עם ה'. זהו מרחב הבחירה האמיתי – להתמסר אל הדרך ולגלות בה כל פעם מחדש את האלוקי. התורה והמצוות הן עצות שנתן לנו הקדוש ברוך הוא כיצד לדעת אותו, "תרי"ג עיטין דאורייתא" כלשון הזוהר. מטרת העצות הללו היא ללמד אותנו כיצד לדעת את ה' גם בכל המישורים שאינם מוגדרים במפורש כמצוות. "כי יש תרי"ג מצוות, ואלו התרי"ג מצוות יש להם ענפים רבים, וכל דבר שיש בו רצון ה' יתברך, שעושין בו נחת לאביו שבשמים, הוא בחינת מצוה, וצריך לגלגל עצמו בכל מיני רפש וטיט, כדי לעשות איזה רצון ונחת לה' יתברך" (ליקוטי מוהר"ן תניינא ה').
כבר 3334 שנה אנחנו מציינים את מעמד הר סיני בחג השבועות. ובכל שנה העיסוק המרכזי הוא
"במהלך ימי השבעה השתדלתי לקום עוד לפני הזמן של התפילה, כדי להתחיל בנחת את התפילה לפני
קישינב תרס"ג מוצאי חג הגאולה בארץ הקרה, על יהודי העיר בגולה, עלילה. הופל הפור, הותר דמם,
פרפקציוניזם. הרצון להיות מושלם. מקור לא נגמר לתסכולים. * חידון קצר: מה ה' רוצה ממך? *