על המצוות נאמר "ועשיתם אֹתָם" ודרשו חכמינו "ועשיתם אַתֶּם" – "מעלה אני עליכם כאילו עשאוני", שעושה המצוות כאילו עשה את הקדוש ברוך הוא. השאלה המתבקשת היא כיצד יתכן להשתמש בביטוי מבהיל כזה? מה פירוש "לעשות" את ה'?!
הזוהר מסביר ש"רמ"ח פיקודין אינון רמ"ח איברין דמלכא" – רמ"ח מצוות עשה הן כנגד רמ"ח איברי הגוף של המלך העליון. כלומר, לקדוש ברוך הוא אין גוף ואין דמות הגוף, אך כאשר הוא רוצה להתלבש בעולם בדמות "כמראה אדם" – והרי "נתאוה הקדוש ברוך הוא להיות לו יתברך דירה בתחתונים" – הוא מתלבש ברמ"ח המצוות ש"עושות" אותו בעל דמות אדם כביכול, וכך כאשר אנו מקיימים את המצוות אנו "עושים" כביכול את ה' בעולם.
אמנם, החסידות מפתיעה כדרכה ושואלת שאלה אחרת: למה נאמר "כאילו עשאוני"? הרי המצוות הן ה"איברין דמלכא" ובקיומן באמת "עושים" את ה'! התשובה היא שהאדם עושה רק את הכלים־האיברים, אך את המשכת האור־הנשמה לתוכם עושה ה', ולכן ה"עשאוני" האנושי מוגבל ומצדו רק "כאילו עשאוני".
מכאן נלמד כי אף אם במבט ראשון המצוות נתפסות כאמצעי לקשר עם ה' (מצווה מלשון צוותא וחיבור), הרי ברגע שה' "הולך עליהן" הן הופכות למטרה עצמה – הן מנכיחות את ה' עצמו בתוך עולמנו, כפי שמלאך ההולך בשליחות ה' נקרא בשמו, וכלשון המדרש: "כבדו את המצוות שהן שלוחי". כלומר, לא רק שהמצוות מקרבות אותנו אל ה', אלא שהן עצמן מביאות את ה' אלינו ואל עולמנו, והרי זו תכלית הכל.