ותן טל ומטר
'גבורות גשמים' – מה עושים עם האורות הגבוהים?
// הרב שריה ניצן ישיבת עוד יוסף חי

מכירים את 'נחיתת האונס' של אחרי החגים?

בחודש תשרי טיפסנו אל־על. סיכמנו שנה ועשינו תשובה על כל מה שצריך. המלכנו את ה', התפללנו וצמנו, ממש כמו מלאכים. בסוכות חגגנו שבעה ימים ובשמחת תורה רקדנו עד בלי די. אין ספק, אורות עליונים.

אבל 'אחרי החגים' כבר מזמן פה. מה עושים עכשיו?

את "משיב הרוח ומוריד הגשם" מפרש הבעש"ט כך – ה' משיב ומסלק את הרוחניות, ומתחיל להוריד גשמיות. חודש תשרי, אומר לנו הבעש"ט, הוא כמו חיי הנשמה תחת כסא הכבוד. נהניתם מזיו השכינה? מצוין! כעת – צאו לדרך, לשליחות המיוחדת לשמה נוצרתם. המעבר מתשרי לחשוון ומהחגים לשגרה משול לירידת הנשמה לגוף. את קרבת ה' הגדולה, את כל הרצונות הטובים של חודש החגים, צריך להתחיל לממש במציאות.

השבועיים בהם מזכירים "משיב הרוח ומוריד הגשם" הם שלב הביניים בו מעכלים את החזרה לשגרה. רק בז' בחשוון מגיע אחרון עולי הרגלים הביתה והנפש משלימה עם השיבה לשגרה. כעת כבר מבקשים את הגשם – מתחילים לממש בפועל את אורות החגים.

אבל... ככאלו שכבר מכירים את עצמנו, מי אמר שנצליח ליישם ולממש?!

 

כדי להצליח בהגשמת את הרצונות הגבוהים כדאי להבין את סוד הגשם:

האדם, בעלי החיים וגם הצמחים זקוקים למים כדי להתקיים. הגשם הוא חסד גדול עם העולם וברכה לאדמה. לכן מפליא לראות שחז"ל מכנים את הגשם בביטוי המיוחד "גבורות גשמים". הרי גבורה היא הצד ההפוך של החסד – ספירת הגבורה מבטאת צמצום ולא השפעה!

אכן, ספירת הגבורה מבטאת צמצום, אך לא כזה שסותר את ההשפעה. הגבורה מווסתת את השפעת החסד ומעניקה לה כלים נכונים.

לגבורה שני צדדים שנראים הפוכים אך בעצם משלימים זה את זה. כשבאים להתגבר על היצר מתאפקים ומרסנים אותו, אך כשמתגברים על המניעות בדרך אל היעד, דווקא פורצים קדימה.

זהו סוד הביטוי 'גבורות גשמים': שני צדדי הגבורה באים לידי ביטוי בגשם שיורד לברכה – אם ה' היה מוריד את הגשם רק מתוך הרצון להעניק ולהשפיע, השמים היו נפתחים, מבול היה יורד לעולם ומטביע את הכל. דוקא כוח הריסון והאיפוק של ספירת הגבורה מעניק לגשם את צורתו המיוחדת – טריליוני טיפות שיורדות לעולם בסדר מופתי ומרוות את האדמה. לאידך, הגבורה מעניקה למים כוח מיוחד, שעוזר להם לפרוץ ולחלחל עמוק אל תוך האדמה, ולא רק לזרום על פניה.

 

במהלך החגים הצטיידנו בשפע קדוש של רצונות ותקוות. כדי שהם לא יתנדפו ויעלמו, מוכרחים להגשים אותם. כוחה המיוחד של ספירת הגבורה מעניק לנו את האפשרות לעשות זאת בצורה הטובה ביותר:

למשל, החלטת להשקיע השנה יותר בעבודת התפילה? קביעות של רבע שעה ללימוד על הנושא או קבלה טובה להתפלל מתוך הסידור יממשו זאת בצורה הכי טובה. אם רק 'נזרום' עם הרצונות הגדולים, הם יתנפצו להם על קרקע המציאות וייעלמו כלא היו. עלינו להתאמץ, 'לשמור על מתח' ולחלק את השפע הגדול לטיפות קטנות, שבסופו של דבר ייכנסו עמוק לתוך ליבנו ויחוללו בו נפלאות.

יירד עלינו כמו גשם
// הדס לוינשטרן

לפני כמה שנים החלטתי לנסוע בראש חודש חשון לקבר רחל, להתפלל ולבכות את כל מה שישב עליי.

ראש חודש לא הסתדר, לא נורא, נסעתי יומיים אחר כך. גם קבר רחל לא הסתדר, לא נורא, לפחות אסע לכותל. גם הכותל לא הסתדר וזה כבר היה קצת נורא. ישבתי בסנטר 1 מובסת, עם כוס נס חם, ואמרתי לקב"ה – יבוא הנס מכל מקום. אני ניסיתי להגיע למאמע רחל, לא הצלחתי, אז אני אדבר איתך מפה, ואתה תשמע לתפילתי הדלה.

תוך כדי שאני מתבאסת, ראיתי את הרבנית ימימה מזרחי האהובה והיקרה, ובלי לחשוב הרבה זינקתי עליה ואמרתי לה "הרבנית! תברכי אותי!" "מה את צריכה?", היא שאלה, ואני לא הצלחתי להוציא מילה מהפה ורק הדמעות זלגו להן מעצמן.

הרבנית הניחה את ידה על ראשי, וברכה אותי שהכל ירד עלי כמו גשם.

איזה זמן תהיתי מה הייתה הכוונה של הרבנית בברכה הזו, ונדמה לי שהצלחתי לרדת לסוף דעתה.

חודש חשון מתאפיין בבקשת הגשמים, או בלשון חז"ל גבורות גשמים. הרב קוק זצ"ל (בעולת ראי"ה חלק א', עמוד ער) כותב: "השפע היורד ממרום, מצד חסד הבורא, הוא מוכן לרדת באופן שיהיה גמור בעניינו, שיוכל האדם ליהנות ממנו מיד, כעניין המן שהיה גמור ומוכן להנאתו. אך מידת הגבורה פועלת היא הרבה עיכובים וצמצומים, באופן שיהיה צריך הרבה מדרגות, על ידי עבודת האדם עד שיבוא לכלל הנאה".

נדמה לנו שאנחנו מבקשים את הגשם מלמעלה, במין פאסיביות כזו. גשם גשם, בוא. אבל באמת בקשת הגשמים היא כולה אקטיביות, פעולה, עבודת האדם. באופן פלאי, הקב"ה ממתין לנו, שנעשה אנחנו את הצעד הראשון לקראת הגשם. בפרשת בראשית כתוב שהקב"ה לא המטיר גשם, כי אדם אין לעבוד את האדמה. עבודה בלשון חז"ל היא תפילה. אם אין מי שיתפלל לשפע, הוא תקוע. לא מצד הנותן, אלא מצד מי שממאן לקבל.

הקב"ה בטובו האין סופי משתוקק להמטיר עליי רוב שפע וברכה, ואני? איפה אני?

גבורת הגשמים היא דווקא המוכנות שלהם לרדת בטיפות. בכמות קטנה, מדודה, שקולה, עדינה. אחרי חודשיים עמוסים אנחנו מתחילות את החג האמיתי, חג השגרה. גבורת השגרה היומיומית, לקום, לעבוד, לפעול, לפתוח את הסידור ולהאמין שחלומות מתגשמים, להבין את הקשר הפנימי בין הגשם להטבה שאנחנו מיטיבים את דרכנו, כעין סיסמוגרף עדין ששואל אותי, שומעת?

"והיה אם שמוע תשמעו אל מצותי אשר אנכי מצוה אתכם היום לאהבה את ד' אלקיכם ולעבדו בכל לבבכם ובכל נפשכם".

הלו, שומעת? יש כאן שפע עצום המצפה להתגשם עלייך השנה, להרוות את צמאונך ולהגשים כל משאלות ליבך לטובה, אז תהיי טובה.

בארץ ישראל, קשורים הגשמים במצבו המוסרי של עם ישראל. בלי שנהיה טובים, לא יירד כאן גשם. אולי לא יחסרו לנו מים בברזים, ונצליח אפילו לגדל גידולים חקלאיים נהדרים, אבל גשם נקבל רק מתוך הקשר האמיתי והחי אל הבורא. "למטר השמים תשתה מים", לא כמו הנחש שמסתדר לבד ומוצא את מזונו על הארץ, אנחנו נדרשים להרים, לא רק את העיניים לשמים, אלא את כל הווייתנו. להתרומם למדרגה המוסרית הזאת, להיות צמאים לשמוע דבר השם, לדבר נקי, לחשוב נקי, נקי כמו הריח של אחרי הגשם.

כדי שכל הטוב הזה יקרה, עלינו למלא את חלקנו בריקוד הגשם, להיות טובים, להיות מטיבים, לשמוע בקול ה', ולהסכים להירטב, גם אם לפעמים זה אומר להירטב מדמעות.

גשם בעיתו, כמה חסד בא בעיתו. אלו לא מילות השיר המקורי, אבל זו האמת. תודה לך השם על הגשם הטוב שיירד עלינו, ועל כל מה שנחלום ונגשים, בחורף הקרוב.

תן גשמים, אנחנו נביא את הברכה!
// הרב דב גרינברג רב קהילת בית חב"ד כוכב יאיר

"ותן טל ומטר לברכה", "גשמי ברכה רצון ונדבה".

כך נבקש כולנו בימים הקרובים, איש איש כנוסחתו בהתאם לשער הפתוח עבורו בשמים...

רגע, לא התבלבלנו? מדוע צריך ברכה בנוסף לגשם, האם אין הגשם כשלעצמו מהווה את הברכה כולה?

"השכלה בלא עבודה, היא כגשם הניתך על שדה בור. השכלה עם עבודה, היא כגשם היורד בשדה זרועה" - היו אומרים פעם חסידים.

נתאר לעצמנו את המחזה הפסטורלי של עולם שעמד מלכת, אין יוצא ואין בא, והגשם ניתך בהדרתו על הטבע כולו. הגשם יורד ואינו נבחין בין ארמון לביתן, לחצר ולגינה. הוא יורד בשדה בור ובשדה זרועה, ביישוב ובערבה.

אך כשייאספו העננים ותפציע השמש, נבחין גם נבחין מי הוא זה אשר הכין את שדהו, חרש, הפך, זרע וזיבל. אצלו ינבטו ויבצבצו עלעלים ודשאים ושדהו תיתן פרי תנובה. לעומתו, מי שלא טרח ויגע, שדהו תהא שטופת בוץ עכור או מעלה קמשונים וחרולים על פני הארץ.

הגשם הוא המתנה היורדת מלמעלה, הקב"ה הוא משיב הרוח ומוריד הגשם. הוא המעניק והנותן ברוב טובו וחסדו, בריאות ופרנסה, חיים ושלום, כישורים, כישרונות וכלים להצלחה. לא זו אף זו, גם מידת השפע והאור האלוקי אליו ניחשף תלויה לא רק ברצוננו אלא במתת מלמעלה.

"כי חוק לישראל הוא משפט לאל-הי יעקב", דרשו בתורת החסידות, שבראש השנה אדם נידון ונקצב לכמה אלוקות יזכה להיחשף בשנה זו. לכמה קדושה תוכל נפשו לערוג ולכסוף. כי הכל כאשר לכל, הגשמיות והרוחניות, הכל במתנת חינם מנותן הכל.

אבל כל זה רק צד אחד של המטבע. זהו הגשם. וכעת אנו נדרשים לברכה. ומהי הברכה?

כאשר היהודי עמל ומתייגע בעבודת ה', חורש משנה והופך את מידותיו והרגליו, זורע ונוטע במוחו ובאבריו דברי תורה, מעשי מצוה, ניצוצי אור ויגיעה. אזי הגשם יורד בשדהו לברכה.

שדהו העבודה, מוכנה ומצפה לשפע השמים, והוא רותם את המתנה מלמעלה כדי להתעלות בקדושה. הוא זך ומעודן דיו להבחין באור, להאחז בו, ונפשו וגופו מותאמים דיים כדי לקלוט ולפרוח בכוח ההשפעה הרוחנית והגשמית הנשפעת עליו.

כך השיב הרבי פעם ליהודי אחד, מבקש ה', שרצה להגיע לכל המדרגות הנעלות מיד 'כאן ועכשיו': הזורעים בדמעה – דווקא – ברינה יקצורו. תוספת מילה אחת שמשנה את התמונה כולה.

נברך ונתברך חברים, שבפעם הקרובה שנפתח את הסידור ונבקש מריבונו של עולם לתת לנו גשם גשמי ורוחני, ניתן את דעתנו ורצוננו לצרף לגשם גם את הברכה, את העבודה האישית, העצמית והמקדימה כדי שיהיו גשמים אלו "לברכה"!

בְּגִשְמֵי אוֹרָה תָּאִיר אֲדָמָה
// איטל כהן

אחרי החגים והזמנים ההם שבקענו רקיעים או לפחות התפללנו שייבקעו או לפחות התפללנו שנזכה להתפלל..

אנחנו חוזרים קרוב לאדמה..

להביט קרוב.

לפעמים המתיקות הזו של עבודת החקלאי בחורף (לגזום, לאסוף, לנקות..), העבודה הסיזיפית, היא זו שלאורך הזמן נותנת פירות

היא זו שמייקרת את הקשר

שלוכדת מבטים.

 

לפעמים כשאני מקפלת כביסה, מערבבת קוסקוס, יושבת בגינה, מנכשת עשבים, מכינה לימוד, מקשיבה, מדברת..

עושה ופועלת

לפעמים אז, ברגעים כאלו

אני מרגישה

שתפילות מתמקמות.

ובלב מתפללת שהגשמיות תהיה לברכה.

 

תפילה לאחר התפילה

עכשיו אחרי הכָּתְּבֵנוּ

עֲנֵנוּ

בָּרְכֵנּוּ

אפשר לעמוד לפניך

פְּשׁוּטָה

בלי הרבה מילים

כי צריך לקום ללמד לארגן להכין

לקפל את כל התפילות לפי הצבעים

המידות

לאוורר אותם

להכניס לתיקים

לדרך

 

עכשיו אחרי ה –

שְׁמַע תְּפִלָּתֵנוּ

לומדים להקשיב לקול הטיפות שיוצא מלב העולם עד –

זרענו אלפי רגעים דמעות תחינות

קמנו לבקש, לנכש, לדשן

עכשיו אחרי מה ששמטנו

האמנו שמה שזרענו יהיה –

לברכה

אנחנו מחכים לגשם ההוא,

שיאסוף

את מה שדיברנו אז.

אל תקשיב כשאנחנו עוברים מהר בדרך להספיק להזדרז,

להקפיץ להסיע למהר.

תברך אותנו להשיב פנימה את הרוח, להוריד מאיתנו את המגושם

להגשים פתיל בין ארץ לשמיים

להחיות אדמה עייפה וצמאה.

נעלה לפניך במעלות את מי התהום והבקשה

מים אל מים

כמשוש חתן, ככלה.

יהי רצון שתוציא מאיתנו צחוק ראשוני

לעטוף את החיים

במילים ההם

ועכשיו,

להנביט בנו

לנו

את כל

בגשמי טובה.

אהבת את המאמר? שתפו

עוד מאמרים שיכולים לעניין אותך
יהושע מילר

השתדל להיות איש

עליתי לבד בחושך, בבניין בן חמש קומות בלב העיר עזה. כמו הרבה בניינים שכבשנו, חדר המדרגות

למאמר המלא »
יקי מנדלסון

איש אשר רוח בו

חולמים ומגשימים אביעד שלנו הי"ד, ושיר שלנו תבדל"א. הייתם שני ילדים עם עיניים גדולות ומלאות תום,

למאמר המלא »

מצאתם טעות בכתבה?

נשמח שתדווחו לנו וככה נוכל לתקן...

דילוג לתוכן