לימוד הדף היומי
רק היום
// הרב פינחס תורגמן ר"מ בישיבת ההסדר רמלה

מלמד דף יומי בבית כנסת המרכזי קרית אונו ובקיבוץ בארות יצחק

 

שאלו פעם קבוצת אנשים עשירים מהו הכוח שהביא להם את ההצלחה, כולם ציפו לתשובה מסוג 'אמונה' 'חזון' 'יכולת לחלום ולשאוף' ו'מוטיבציה', אבל התשובה הייתה אחת - התמדה, להצליח להמשיך גם כשקשה וגם כשאין רצון. אנחנו בדרך כלל מתמכרים לריגושים, לחוויות, אולם כוח ההתמדה אומר לנו שגם כשקשה, גם כשלא מובן, נמשיך עוד יום ועוד יום ובסוף נגיע ליעד. רבי אליעזר בן הורקנוס למד שתי הלכות ביום, אבל בשנה היה לו 700 הלכות, ובעשר שנים כבר 7000. זהו כוח ההתמדה.

זכות ענקית נפלה בחלקי להעביר שיעור דף יומי בשני מקומות, אז נכון שיש סטיגמה שמי שלומד דף יומי הוא לא ממש מבין, אבל האמת היא שזה לא נכון. אצלנו בשיעור יש גם זמן לשאלות ולהסברים, ואפילו נעזרים תדיר בלוח כדי להבהיר את הדברים.

כשאחד המשתתפים אומר שבצעירותו מי שלימד אותו גמרא גרם לו שנאה ללימוד, ועכשיו בזכות הלימוד היומי חזרה לו מחדש האהבה לגמרא, זה בעצם אומר הכל.

ללמוד דף יומי זה להרגיש חלק ממשהו עצום וגדול, זה להתמיד במשך יום יום, ולא מעט פעמים להפסיד אירועים משפחתיים או סתם דברים שרוצים, אבל בתמורה לקבל עוצמה ענקית וסיפוק אדיר.

אני מודה לה' שזכיתי לראות אנשי עמל שחוזרים מחליבה או מטיפול בתרנגולות, ועם כל העייפות משקיעים את הכוחות האחרונים בעוד דף גמרא, או לחילופין לראות אנשים שבמודע יוצאים לעבודה חצי שעה אחרי הזמן, ומי שמכיר את גוש דן יודע שזה אומר עוד לפחות שעה בדרכים (אצלנו יש הבדל עצום בפקקים אם יוצאים בשבע או בשבע וחצי...).

התבוננתי בכוח של ההתמדה: דף ביום, רק שלושת רבעי שעה יומיים, שמצטרפים לבסוף לש"ס שלם; דבר שגם בחורי ישיבות רציניים לא תמיד מספיקים.

 אז איך עושים את זה, איך מתמידים?

קודם כל מבינים ומשננים כמה גדול הוא הדבר שאנחנו עושים.

בכל יום להתמודד רק עם היום, לא יודע מה יהיה בעוד מסכת או בעוד פרק ואפילו מה יהיה בעוד דף... היום אני יכול והיום אני מצליח.

ואין ספק שהחיבור לחבורה נותן כוח עצום. לא סתם חז"ל לימדו אותנו "אין התורה נקנית אלא בחבורה", אחד נותן כח לשני.

מוזמנים לפחות רק לדף הראשון, ומה יהיה אחר כך - כבר נראה.

הכי חשוב להחליט
// הרב עקיבא כהנא פורטל הדף היומי

כשחזרתי מאחד השיעורים הראשונים, אמרתי לאשתי שנראה לי שהשיעור לא יימשך עוד הרבה זמן, כי אחד המשתתפים אמר שהוא מגיע רק לשבועיים. בסוף הוא התמיד תשע שנים... ואני איתו ועם כל הקבוצה. זכיתי להחסיר רק פעמים בודדות במשך כל השנים. בדרך נתקלנו בהמון סייעתא דשמיא: כמו טרמפ שלקח אותי כמה דקות אחרי השיעור ("במקרה") למרחק של 100 מטר ממקום אירוע בר המצווה שאליו הייתי אמור להגיע, או סיפורים על ימי שלג ירושלמיים שהשיעור הצליח להתקיים בהם.

בתור ילד הייתי משתתף יחד עם אבי ז"ל בשיעור של אחד ממגידי השיעורים הגדולים בבני ברק - הרב יקותיאל דרודי, ועד היום אני משלב בשיעורים דברים שהרב אמר בשיעוריו אז. בשיעורים עצמם השתדלנו לתת דגש גם על קישור של הלימוד לחיי המעשה, וגם בנוגע ללימוד האגדה - לא "להריץ" את האגדות במהירות, אלא לנסות למצוא רעיון פנימי, להסביר את האגדה לפי המהר"ל או המהרש"א או הרב קוק וחכמי דורנו, וכך להפוך אותה ל"הגדה" - לראות את ההיגד שלה. אני זוכר כמה שיעורים שתוך כדי לימוד האגדה או המוסר, אני מרגיש ממש את השפעת הנלמד על עצמי, כשאני חושב איפה אני בכל הסיפור, זו חוויה של חיבור לדברים שלומדים ברובד הכי עמוק שיש.

אז איך מתמידים? ללא תמיכה מרובה מהאישה והמשפחה, אי אפשר! הדבר הכי חשוב זו ההחלטה שהשעה הזו מוקדשת לתורה. ברגע שיש החלטה כזו, כל שאר הדברים נדחקים. לאט לאט הסביבה מסתגלת לכך. אנשים אחרים לומדים שבשעה הזו אתה לא זמין לטלפונים ולא לשמחות שנערכות בשעות הללו, ותוכל להגיע אליהן רק לאחר השיעור. זה אומר להגיע להרבה שמחות באיחור (יש בזה גם יתרונות...), אבל כשהיום בנוי על זה שאתה יודע שיש שעה שהיא מוקדשת כל כולה ללימוד תורה בחבורה, היום כולו מקבל משמעות מיוחדת.

לראשונה בחיי
// צבי יהודה דיקשטיין מעביר שיעורי דף יומי בבית הכנסת היכל משה בתל אביב

זכיתי

זכיתי להיות בעם ה', וללמוד את תורתו.

זכיתי לגדול בבית שהתורה והשמחה בה היו מרכז החיים והרוח.

זכיתי לצמוח בבתי מדרש בהם ינקתי חיבור וקשר לדבר ה'.

זכיתי בקהילה מיוחדת ששמה את לימוד התורה במקום מרכזי.

זכיתי להיות חלק ולהוביל חבורת לומדים מסורה ומתמידה.

זכיתי לאישה שרואה בתורה ערך עליון, גם כשהלימוד נופל על זמנים לחוצים בבית.

זכיתי לעסוק בתורה, להבין ולהתחבר אליה.

זכיתי ללמד תורה בתל אביב, עם כאלה שלמדו מינקותם וכאלה שכל מילה היא חידוש עבורם.

זכיתי להיות חלק ממעגל לומדי הדף היומי, שהלב שלו היא הקביעות המחייבת יום יום!

זכיתי לראשונה בחיי לסיים את הש"ס!

כשאני רואה את האור הגדול שזכיתי בו, איך אפשר לעצור? איך אפשר לפספס דף?

כשאני מסתכל סביבי ורואה כל כך הרבה שלא זכו כמוני, אני לא יכול להרשות לעצמי להרפות ולאבד את הזכות הזו!

בתור מעביר שיעור דף יומי בתל אביב, הרבה יהודים יקרים שמחפשים ללמוד תורה, עוברים ומנסים להתחיל את דרכם בשיעור הזה.

אחד הלומדים, בחור נפלא, התעקש להבין כל מילה וסוגיא. אבל בלי שום רקע, לא בתורה שבכתב, ולא במשנה, הדף היה לו קשה ובלתי מובן לחלוטין. ישבתי איתו לפני ואחרי השיעור, אבל הוא לא הצליח להדביק את הפער. הצעתי לו להכין את הדף לקראת השיעור.

בשלב הראשון הוא למד בשקידה את "הדף היומי לילדים". שם קיבל מושגים ורקע. בענווה גדולה, בדרכו של רבי עקיבא שלא הרגיש בושה ללמוד עם תינוקות של בית רבן בתחילת דרכו, גם הוא למד בעיון מתוך "הש"ס לילדים". בשלב השני הראיתי לו את הפירוש של "שוטנשטיין". וכיום הוא לומד עצמאית את הדף היומי!

לומד אחר שהבין עד כמה גדול הפער בין עולם המושגים בו הוא גדל ובין הדף היומי, החליט להשלים אותו בלימוד בישיבה!

בשביל להאיר את היהלומים האלה, ההשקעה הגדולה משתלמת!

אהבת את המאמר? שתפו

עוד מאמרים שיכולים לעניין אותך
שירי זיני

לימודי ליבא

היא עמדה במקומה מבוישת. ארבעים זוגות עיניים מופנות אליה, ועיניה האפורות של המורה לגיאוגרפיה יורות בה

למאמר המלא »

מצאתם טעות בכתבה?

נשמח שתדווחו לנו וככה נוכל לתקן...

דילוג לתוכן