האוצר שמתחת להר סיני
כבר 3334 שנה אנחנו מציינים את מעמד הר סיני בחג השבועות. ובכל שנה העיסוק המרכזי הוא
מי שאוחז כלי עבודה בידו אך אינו מבין את המערכת כולה, לא ידע כיצד לפעול כאשר ייתקל בבעיה שונה מהרגיל. אך מי שמכיר את המערכת לעומקה, יוכל להיות יצירתי, להגדיל ראש ולפתור בעיות. זהו בעצם ההבדל בעל מקצוע למקצוען - היכולת לגזור מהידוע אל הלא-מוכר.
כך גם בעבודת ה'. ניסיונות ואתגרי הדור העכשוויים הם סוגיה חדשה שהגיעה לפתחנו, התמודדויות חדשות שלא הכירו בעבר (וכשאני אומר "עבר" אני מתכוון לאתמול בבוקר...). על מנת שנוכל להתמודד כראוי מול האתגרים החדשים, עלינו לשאוף לקבל לא רק "כלים מקצועיים" שיעשו את העבודה, אלא לשאוף להיות מקצוענים ולהגיע להסברים הפנימיים שעומדים מאחורי ההתמודדות והניסיון. להבין את המאבקים התמידיים שמתחוללים בנו לפי הנקודות הראשוניות מהן המאבק הזה נולד. או אז נתמודד בשמחה וביצירתיות ונגיע לניצחון.
דוגמה אחת לחשיבה של מקצוענים: ספר התניא מסביר שהנפש הבהמית עצמה מייחלת שננצח אותה ושלא נשמע בקול הפצרותיה. היא מסיתה אותנו רק בגלל שכך ציווה עליה הקב"ה, היא עושה את העבודה שלה, אבל משתוקקת שגם אנחנו נעשה את העבודה שלנו. כשקולטים את החשיבה המהפכנית הזאת, המאבק כולו מקבל צבע אחר. אין כאן שני צדדים, אתה במסלול אימונים בבסיס אימונים של צבאות ה', וגם המכשולים הם חלק מהעניין.
ולענייננו, כשאנו באים ללמוד מהמבוגרים, נגיד להם: מבוגרים יקרים, אנא, תנו לנו את העומק. תנו לנו את הפנימיות. את מאחורי הקלעים אנו רוצים. להבין מה מסתתר מתחת לפני השטח. תנו לנו בעיקר את הנוסחאות, אנו נפרוט וניישם אותן בשטח. וננצח.
בכל דור הוא מגיע עם פרצוף אחר, כל פעם לבוש אחרת. על הפסוק "ויאמר למה זה תשאל לשמי" היה אומר רבי שלום שבדרון זצ"ל, ששרו של עשו ביקש לומר ליעקב כי אין לו שם קבוע, כל פעם הוא מפתיע.
מידה טובה גדולה פי כמה, וגם היצר הטוב ועבודת ה' משתנים בכל דור. אבל לא משנה מה הפרצוף או הצורה של היצרים, הרעיון הוא המבחן העמוק של האדם, מאיזה מחוז מגיעים מאווייו ורצונותיו.
הדבר היחיד שלא משתנה הוא - השאיפה והמחוייבות לעשות רצונו יתברך. הרצון הזה הוא שצריך להפעיל אותנו. כמו בן אהוב וכמו חייל נאמן, לא משנה איזו משימה אקבל - אבצע אותה. ולרצון הזה יכולים גם אנשי הדור הקודם לחנך אותנו.
אכשר דרא, ואנחנו רואים היום דור שמבקש לדעת את ה', ברמה ובצימאון שלא הכרנו בדורות קודמים, אבל הדבר הזה מביא אתו גם סיכונים. במדרש ילקוט שמעוני (מג) מופיע: "עשרה מיני רעבון באו לעולם וכו' ואחד לעתיד לבוא - 'לא רעב ללחם ולא צמא למים כי אם לשמוע דבר ה'". והעשירי - כתוב בחז"ל - קשה מכולם. שואל על כך הרב כהנמן זצ"ל: מה רע ברעב לשמוע את דבר השם? ומשיב, כי בזמן רעב אדם לא מדקדק מה הוא אוכל ומה הוא שותה. העשירי קשה כי מתוך הצמא לדבר ה' עלולים לשתות מבורות מורעלים או מלוכלכים. לכן אנו זקוקים למורי דרך מבוגרים שמכירים מניסיונם את הבורות המורעלים.
אז את המחוייבות לרצון ה' וזיהוי הסכנות שבדרך נוכל לקבל מהדור הקודם, אבל כמות ואיכות השתייה מבורות המים החיים נותרת בידיו של כל אחד. לצעירים אפשרויות רבות לפרוץ קדימה, ואחריות גדולה לעשות את זה בכל העוצמה - ובדרך נכונה.
זה למעלה מעשור שזיכרונות חזקים נצורים בליבי מימי המאבק הצורב על חבל היישובים בגוש קטיף. המחאות, הצעדות, הדמעות הרבות וההפגנות הסוערות, מהווים מטען רגשי חזק על ליבי והכאב נצור. אני זוכר היטב שבאספות החשובות ובכינוסי המחאה הרבים שהיו, שמעתי מכל עבר את הקריאות "כל הכבוד לנוער המדהים", "הכל בזכותכם", "העולם שייך לצעירים" ועוד. ובאמת הצעירים הרבים שליוו את המאבק הממושך היו פשוט מדהימים. ולמרות זאת, אני חייב לומר שכבר אז המשפטים הללו שייחסו לצעירים הרבים את כובד האחריות להצעדת האומה אל ייעודה, צרמו באזניי.
מבלי להקל ראש בתפקידו וחשיבותו של הדור הצעיר, האחריות צריכה להיות מונחת על כתפי ה'זקנים'. הניסיון, חכמת החיים והחיבור לשרשרת הדורות, הם אלו שצריכים להיות נטועים בלב ובדעת מנהיגינו. כדברי רבי שמעון בן אלעזר שאמר "אם יאמרו לך זקנים 'סתור' וילדים 'בנה', סתור ואל תבנה, מפני שסתירת זקנים - בנין, ובנין נערים - סתירה". כך גם ביחס להנהגה בסוגיות לאומיות, וקל וחומר ביחס ללימוד תורה ורוח.
עקרונות הנצח של התורה ויסודותיה לא משתנים. אדרבה, הם אלו אשר מאפשרים התחדשות נכונה המתאימה לכל תקופה ותקופה.
יש בלימוד התורה מסוגלות לזעזע את נקודת הרצון של הלומד ולהצעיד אותו למקום אחר, מקום חדש, לעיתים אף מסעיר, וטוב שכך. במובן זה לימוד תורה לא אמור להרדים אלא לעורר, לא אמור לכבות אלא להדליק. זה חשוב, זה נכון, בו בזמן שזה גם מאוד מורכב.
לשם כך צריך חומר בעירה נכון ומדוד, שאותו יכולים רק ה'זקנים' להנחיל. להם יש חיבור למקור, ובעיקר יש להם "בית אב". לא לחינם קבעו חכמינו קביעה חריפה ש"כל תורה שאין לה בית אב - אינה תורה". חומר הבעירה שלהם נוסה בהצלחה מאות בשנים, לאורך זמן ובמקומות מגוונים. התלהבות חזקה לא מבוססת, יכולה לגרום להרס וחורבן. לכן במובן זה כדאי שיהיה 'מבוגר אחראי' שיבנה את התשתית הנכונה. כך הדור הצעיר ייקח את חומר הבעירה המדוד, ובאמצעותו, כננס על גבי ענק, יוסיף הוא את האות שלו בתורה. בעוז ובענווה.
כבר 3334 שנה אנחנו מציינים את מעמד הר סיני בחג השבועות. ובכל שנה העיסוק המרכזי הוא
מה אתה עושה היום? אני מנגן בחתונות, מפיק ויוצר סרטונים לאחרים ולעצמי, ויש לי מופע שנקרא
בזמן האחרון אני מוצאת את עצמי פחות ופחות כותבת ביומן. ישתבח שמו, דברים טובים מאוד קורים
אם רק הייתי יכולה לצאת מכאן. לא שלא מתנהגים אליי יפה כאן, זו הבעיה, שמתנהגים אליי