האבלות על המקדש דומה לאבלות על אדם שנפטר. הצער והבכי אינם על הגוף החומרי שאבד, ואפילו לא על המעשים הטובים שאותו אדם עשה ופעל. עיקר הצער הוא על הנשמה האלוקית שהסתלקה ואיננה. וכך במקדש, האבלות איננה על העצים והאבנים ואפילו לא רק על ההשפעה הנפלאה שהייתה למקדש על האומה, בגילוי שפע של רוחניות וגשמיות. עיקר הצער הוא על חסרון הנשמה, כלומר על הסתלקות גילוי הקדושה הפנימית והשראת השכינה שהייתה במקדש. כך אומר המדרש (פתיחתא לאיכה רבה סכ"ד) "באותה שעה נכנסו אויבים להיכל ושרפוהו. וכיון שנשרף אמר הקדוש ברוך הוא שוב אין לי מושב בארץ, אסלק שכינתי ממנה ואעלה אל מכוני הראשון".
תכליתו של בית המקדש היא להביא להשראת השכינה באומה ובתוך כל אדם מישראל, "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם". וזאת מכוח החיבור שבין ארון הברית והתורה השוכנים בקודש הקודשים, עם עבודת הקורבנות והתפילה של ישראל.
משחרב בית המקדש ישנה מחיצה המפרידה בין ישראל לאביהם שבשמים. ובמקום חיבור והארת פנים ישנו פירוד בין ישראל לריבונו של עולם. ישנה השגחה, אך אין זו אותה הארת הפנים ודבקות הנוכחות בזמן המקדש, שאנו מייחלים לבניינו.
בספרו 'איש האמונה הבודד' משווה הרב סולובייצ'יק בין התפילה לנבואה: "בעוד שבתוך קהילת הנבואה האלוקים נוקט ביוזמה – הוא מדבר והאדם מאזין – הרי בקהילת התפילה היוזמה באה מן האדם. הוא מדבר והאלוקים מאזין" (עמ' 35).
המציאות כיום היא שאין לנו שיח חוזר עם הבורא. תפקידו של המקדש הוא כפול. מחד, המקדש הוא מקום תפילה אוניברסלי, ומאידך הוא מקום להשראת שכינה גלויה בעם ישראל בפרט ובעולם בכלל.
אין כאן דרשות חסידיות אלא פסוק מפורש בתורה, "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" (שמות כה, א). פסוק זה הוא המקור לחובה לבנות בית מקדש. המקדש הוא מקום של היזון חוזר (feedback) שבא לידי ביטוי בניסים כתוצאה מהשראת שכינה במקדש. מצב הכרובים שעל הארון מהווה סימן ברור לטיב הקשר בין ישראל לקדוש ברוך הוא (יומא נד ע"א): "בשעה שהיו ישראל עולין לרגל מגללין להם את הפרוכת, ומראין להם את הכרובים שהיו מעורים זה בזה, ואומרים להן: ראו חיבתכם לפני המקום כחיבת זכר ונקבה". כך גם הגשם שלא מכבה את אש עצי המערכה והרוח שלא מנצחת את עמוד העשן (אבות ה, ה). כאשר כל אלה מתרחשים, אנו יכולים לדעת כי מעשינו הם לרצון ותפילותינו נשמעות ונענות. איננו מחפשים ניסים, זה לא העניין. אנו פונים אליו והוא עונה לנו. תפילה ונבואה במקום אחד. כך נוכל לדעת טוב יותר שלא רק כוונתנו רצויה אלא גם מעשינו רצויים.
ייעודו של בית המקדש נקבע על ידי הקדוש ברוך הוא: "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם".
הקדוש ברוך הוא ברא את העולם כדי לגלות את עצמו, במלוא עוצמתו, בבריאה שברא. לעשות לו דירה בתחתונים. מטרה זו נחלקת לשנים: ה"חיצוניות" של הדירה נעשית בעולם. כאשר ישראל משתמשים בחלקי העולם לקיום המצוות, הוא מתקדש ונעשה דירה לה'; אך ה"פנימיות" והעיקר של הדירה הם – "לדור ולשכון בנשמות ישראל" (לשון הרבי הרש"ב). כאשר יהודי, כפי שהוא מלובש בגוף גשמי, מגלה את העוצמות האלוקיות שבנשמתו – מתגלית העצמיות של הקדוש ברוך הוא בעולם הזה.
דבר זה נעשה על ידי שהיהודי אינו נרתע מהטבע, אינו נכנע לחומריות, אינו נמשך אחר הלך־הרוח של הסביבה ואינו נגרר אחר תאוות העולם. אדרבה, הוא חי את חייו מתוך תחושת שליחות לגלות אלוקות על ידי התורה והמצוות בגשמיות שלו ובסביבתו, אזי מתגלה האלוקות שבתוכו.
הסמל והעדות להתגלות השכינה בישראל הוא בית המקדש הבנוי בירושלים עיר הקודש. הבחירה לשכון במקום גשמי מוגבל, מבטאת את יכולתו של הקדוש ברוך הוא הבלתי־מוגבל להתחבר עם הגשמיות המוגבלת ולהתגלות בתוכה. הדבר היה נראה במוחשיות בעשרת הניסים שנעשו בבית המקדש, ו"כשם שבא ליראות כך בא לראות".
חורבן הבית הוא ביטוי לחיסרון בהתגלות האלוקית בישראל. בעת החורבן ישראל הם כבנים שגלו מעל שולחן אביהם. היהודים אינם במקומם האמיתי. נעשה ככל יכולתנו לקיים את הכתוב "ושכנתי בתוכם" במקדש הפנימי שבכל אחד מישראל, ועל ידי זה במקדש כפשוטו. שני הדברים משפיעים זה על זה ומשלימים זה את זה.
כבר 3334 שנה אנחנו מציינים את מעמד הר סיני בחג השבועות. ובכל שנה העיסוק המרכזי הוא
אחיי ורעיי, לחיים לחיים. מן הסתם שמעתם על הרבי מריבניץ זצ"ל, שחי בארצות הברית והתפרסם כקדוש
אחי, אפשר שאלה? כמה ה' גדול? וואי, נפלתי עליך? לא נורא, תענה בכל זאת. * ה'
שלום חברים, רציתי להתוועד איתכם הפעם על אחד המשלים הקצרים של רבי נחמן ושמו "העני והיהלום",