מרן הרב קוק זצ"ל (עין אי"ה שבת, פרק תשיעי סעיף סז) מבאר את גודל המעלה של כפיית ההר כגיגית על ישראל.

מורגלים אנחנו לפאר וליקר את מעלת הרצון הבחירי החופשי המבטא נאמנה את עוצמתו המוסרית של האדם הבוחר בטוב והראוי על אף כל הפיתויים, ההעלמות והמחשכים המסתירים את האור כי טוב ומפארים תמורתו את מקסם הכזב של השקר החומרני התחתון.

אבל למרות מעלתו הגדולה של החופש הרצוני העומד ביסוד הבחירה החופשית, לשכלל ולרומם על ידו את הכישרון המוסרי של האדם, אף על פי כן עצמיות הרצון חשובה ממנו, והוא התוכן המהותי של האדם! וביחס לעצם הרצון כלל איננו חופשיים אם לרצות או לא לרצות. הרצון הוא עצם החיים, והחיים עצמם הנם מצויים בנו שלא בבחירתנו, שהרי "על כרחך אתה חי". אנו שולטים רק על הטיית הרצון, על בחירת צורת החיים, בזה ישנה בחירה חופשית ושפעת הטבה מוסרית, אבל עצם הרצון, עצם החיים, מפכים בנו מלעילא לעילא ושלא בבחירתנו כלל.

ולכן, כיון שהתורה היא עצמיותינו ממש, "חיינו ואורך ימינו" – בשעת נתינתה הופיע הדבר עלינו מתוך גילוי עצם חיינו, עצמות רצוננו העצמי, ולא מצד ענפי הרצון הבחיריים בלבד.

התורה איננה העצמה מוסרית, קריאת כיוון לכוח הבחירה שלנו, אלא התורה הינה עצם חיינו העצמיים ואורך ימינו גופם. והמתכחש לה – לעצמות חייו ולעצם רצונו הוא מתכחש חלילה.

ועוד: התורה – לא רק חיינו שלנו היא, כי אם ארוגה היא מתמצית החיים של כל המציאות כולה, וחיי כל שזורים וארוגים בה. שהרי "אם לא בריתי יומם ולילה – חוקות שמים וארץ לא שמתי"! ואם לא יקבלו ישראל את התורה, יחזור העולם כולו לתוהו ובוהו. נמצא שקיום העולם כולו ועצם חייו תלויים בקבלת ישראל את התורה, לימודה ושמירתה על ידם.

ולכן, מסכם הרב, אמר הקב"ה לישראל: "אם אתם מקבלים את התורה מוטב", שהרי אז אתם מגלים את מציאותכם העצמית כמות שהיא, באמיתת הווייתכם, וממילא את עצמיות ההוויה ואת אור חייה הנכם מופיעים. ואם לאו, "שם תהא קבורתכם". המציאות כולה מתקוממת לנגדכם, כאשר אתם מתקוממים מול עצמיותכם!

ימינו תחבקני

כיוון נוסף יש לו לאדמו"ר הזקן, רבי שניאור זלמן מלאדי, המבאר במספר מקומות במאמרי קודשו ביאור נפלא השופך אור חדש ויקר על מאמר חז"ל זה.

"וידוע פירוש ועניין כפה עליהם הר", כותב בעל התניא (ליקוטי תורה דברים כב, א), "שהוא בחינת 'וימינו תחבקני', דהיינו התגלות אהבה עליונה לישראל, כמו שכתוב ‘אהבתי אתכם אמר ה’’! ועל ידי זה ממילא נתעוררה האהבה גם כן בנשמות ישראל, על דרך ’כמים הפנים לפנים, כן לב האדם לאדם’ עד שבאו לכלות הנפש וכו'”.

ובמקום אחר, בספרו תורה אור במאמרי מגלת אסתר (צח, ד), כתב דבריו ביתר ביאור ופירוט וזו לשונו:

"ואיך יבואו לבחינת ביטול גדול כזה (הביטול בבחינת "נעשה ונשמע" המבואר שם)? הנה לזה היה עניין שכפה עליהם הר כגיגית שהוא בחינת 'וימינו תחבקני', דהיינו התגלות אהבה עליונה מלמעלה על ישראל כמו שכתוב ’אהבתי אתכם אמר ה'’, שאהבה זו תחבקני לכנסת ישראל ומקפת אותו מכל צד אפילו לבחינת אחוריים עד שאינו מניחו לפנות ממנו ומוכרח להיות עומד עמו פנים בפנים! ועל ידי אהבה עליונה זו נתעורר גם כן האהבה בנשמות ישראל עד שבאו למעלה ומדרגה שהקדימו נעשה לנשמע וכו', וכמו שכתוב ‘כמים הפנים לפנים כן לב האדם אל האדם’… והוא העלאת כנסת ישראל בכלות הנפש אליו יתברך. ולכן נקראת כנסת ישראל ’כלה’, על שם כלות הנפש!… וזה העניין שעל כל דיבור פרחה נשמתן...".

וכמה מכוונים דברי הקדושים שהביאו את הפסוק מספר מלאכי "אהבתי אתכם אמר ה'" המתייחס כולו לאהבת ה' אותנו ללא תנאים וללא מיצרים, והיא אהבה עליונה סגולית המקיפה וחובקת כל, כמבואר בפסוק הבא "הלא אח עשיו ליעקב" (ואפילו שיהיו בזמן מן הזמנים כל כך דומים), ואף על פי כן "ואוהב את יעקב ואת עשיו שנאתי".

ממוצא דברי שני המאורות הגדולים הללו אנו למדים, שעניין זה שלימדנו הרב זצ"ל שבמעמד הר סיני התברר שהתורה היא עצם חיינו וחיי ההוויה כולה, וזה הכוח המכריח אותנו לקבלה, והדבר הגדול שלימדנו רבנו הזקן שבמעמד הר סיני זכינו ל"ימינו תחבקני", אהבה שאי אפשר להימלט ממנה בשום פנים ואופן – דבר אחד הם ממש!

נמצא שהכרחי החיים היותר גדולים, המחייבים אותנו לגדול ולהעצים את נאמנותנו לתורה ומצוותיה, הם עצמם הארות שפעת אהבת ה' אלינו, ונשיאות פנים מופלאה שמציתה את לבנו באש אהבתו.

ומזה נדע נאמנה שגם סיבוכי דורנו, החוצפה, גלי הקיטוב והמרידה, כל בלבולי החיים המכריחים אותנו לגדול ולהעצים את חיי התורה והנשמה שלנו – באמת גילויי אהבת ה' עלינו הם, אהבת ה' אשר דיבר טוב על ישראל, והם כמלאך המכה על עלה ואומר לו: גדל!

נתפלל לשוב לזכות ולעמוד כולנו כאחד יחד, כעת חיה בתחתית ההר, שיהיה דומה עלינו כגיגית של שכר (כפירוש רש"י שם). ושוב יתקיים "שתו ושכרו דודים", נשתכר ביין האהבה האלוקית השופעת עלינו, וכמאז מקדם בשם כל ישראל ובשם כל יושבי תבל נשוב ונכריז "נעשה ונשמע".