ישנן סוגיות יסוד רוחניות שמחמת ההרגל, הצרות והשחיקה שבחיי היום־יום – נשכחו. מחמת כל הקשיים הללו, האדם עוסק רוב היום במסגרת החיצונית ובהישרדות. הוא מוותר על התוכן, על הפְּנים, וחושב שהם בגדר מותרות ופינוק. אך עם השנים חוסר התכלית יוצר שיתוק וגעגועים, והוא חייב לחזור אל הנשמה שבתוך הגוף.

החסידות לא רק ניקתה את האבק מעליהן, אלא אף הבריקה אותן מחדש, והדליקה מאורות שיכוונו לתכלית של כל התורה כולה. החסידות חידשה את התכלית של אהבת הבורא, יראתו, הדבקות בו, והכל מתוך התרוממות רוח ושמחה, מתוך אמון ותקווה. היא גואלת את הפרט מתחושת הגלות הפרטית שלו, בתוך עולם של מצוקות דוריות ופרטיות.לדור שלנו לא חסרה חומריות, והשפע מצוי. כיוון שיש הכל, צפה פתאום שאלה הכרחית – בשביל מה אנחנו חיים? מה התכלית? בעבר, לאדם היו בעיות משלו שנטרלו אותו מהתעמקות. אך ככל שהגאולה מתקרבת, לדור הגאולה יש פניוּת לעסוק בתוכן, והאדם רוצה לדעת מה התוכן של כל מצווה ושל התורה בכללותה. לימוד החסידות וקיום תורה ומצוות מתוך מבט חסידי מוליך אותו לחיים של טעם ותכלית, שנותנים לו הרבה חיים, חן וחסד.

במקביל, גם עולם החסידות צריך להתאים את עצמו לדור הזה, עם כל הבעיות המיוחדות שלו. התפקיד שלנו, השותים ממימי החסידות, הוא לינוק מן הבאר ולחדש שוב את המים האלה, שבלשון רבי נחמן הם עתיקים מאוד, אך אף־על־פי־כן חדשים לגמרי.