שלום חברים! שיהיה לכם חודש תמוז מבורך ומלא טוב! אני מאחל לכם שתזכו לקבל התחדשות מראש־חודש זה, ותזכרו שהחיוּת תמיד מתחילה מהראש. הראש של החידושים נמצא בראש חודש, למרות שההרגל גורם לחשוב שהעניין של ראש חודש מסתכם באמירת "יעלה ויבוא", או עוד שינוי אחד־שניים בתפילה. העיקר הוא, שהקב"ה רוצה שנתחדש אחת לחודש, וההתחלה של החיות החדשה מגיעה מהראש.
בקשר לעניין ההתחדשות של הראש קראתי פעם סיפור על הרבי מלובביץ', שכידוע יום ההילולא שלו יחול בשבת הזאת, ביום ג' תמוז. שנה אחת, בסיום ההתוועדות הגדולה של חג הפורים, הרבי הכריז: "כל הפושט יד – נותנים לו!". כמובן, ההכרזה הזו מבוססת על דברי חז"ל בהלכות פורים, שלא מדקדקים במתנות לאביונים אלא נותנים לכל מי שמבקש. אבל הכוונה של הרבי הייתה שכל מי שיבקש כעת ברכה, יזכה לישועה נפלאה.
השמועה שהרבי מחלק ברכות "עובר לעשייתן" התפשטה כאש בשדה קוצים. כמובן, מי לא ירצה לקבל ברכה מהרבי ברגעים מופלאים כאלה? ואכן, מלבד קהל החסידים הגדול שכבר נכח במקום, נוספו עליהם עוד מאות אנשים שבאו בעקבות השמועה. הבעיה הייתה שאת הברכות הרבי חילק תוך כדי מזיגת משקה ואמירת 'לחיים' לכל אחד, ובשלב מסוים כל המשקה נגמר, כך שחלק גדול מהקהל נשאר ללא ברכה…
אחד החסידים שהיה בעל חנות באזור רץ לפתוח את המחסן שלו, והוציא משם את כל מלאי הסחורה שהיה לו. כעבור זמן קצר גם מזה לא נשאר כלום, ואפשר לדמיין את הדחיפות שהיו שם – מאות ואולי אלפים שצובאים על הרבי לקבל ברכה. בשלב מסוים, הרבי כבר יצא מהבניין והתקרב לכיוון המכונית שתסיע אותו לביתו, אך פתאום שוב הצליחו למצוא מאיפשהו איזה סטוק של משקה, אולי מחנות אחרת באזור, ושוב הרבי חילק ברכות בשפע. הצפיפות סביב הרבי התעצמה עד שכמה אנשים טיפסו על גג המכונית שכמובן לא עמד בעומס המשקל ונמעך כליל, כך שנדרש היה להביא רכב חילופי…
חור בכוס וחור בראש
בתוך כל הבלאגן הזה ניגש חסיד אחד אל הרבי ובידו כוס וביקש ברכה. הרבי התבונן בו לרגע ואמר: "כמדומני שאתה כבר קיבלת משקה…" קשה לדמיין את הסיטואציה הזאת – איך בתוך קהל האלפים, הרבי יודע לומר על אדם ספציפי שהוא כבר קיבל פעם אחת?! בכל אופן, לחסיד היה צידוק לכך שהוא בא פעם נוספת, הוא אמר לרבי, באנגלית: "היה לי חור בקַאפּ" – כלומר, חור בכוס. אתם יודעים שבאנגלית כוס היא 'קאַפּ'. החסיד רצה לומר שהוא בא פעם שניה כי היה לו חור בכוס הראשונה, והמשקה שהוא קיבל נזל החוצה.
כשהרבי שמע את התשובה, הוא הגיב ואמר: "אם יש חור בקאָפּ – לא יועיל למזוג עוד משקה בקַאפּ…". הכוונה הייתה, שעיקר הברכה תלוי במה שקורה עם ה'קאָפּ', שפירושו באידיש הוא 'ראש', ולא בכלי הגשמי שהיהודי מחזיק ביד. אותו חסיד, שהיה בעל תושייה, אמר מיד: "רבי! החלפתי את הקאָפּ"! כלומר, לא רק את הכוס הוא החליף, אלא גם את הראש. כעת הוא בא לקבל את הברכה עם ראש חדש לגמרי. הרבי חייך ואמר לו שאם כך – הברכה תחול בעזרת ה', ומזג לו שוב משקה לשמחתו הגדולה של החסיד.
חברים, אני מאחל לכל אחד מאתנו, שגם בזמנים שאנחנו מגלים חור בכוס הגשמית, נדע לזהות את הליקוי שאותו חור מבטא ברמה הרוחנית. נלמד איך להחליף את הראש ולהתחדש, ומתוך כך גם כוס הישועות של המשקה מהרבי תתמלא בשפע הברכות שאנחנו חפצים בהן. ברכות שיחולו על הראש החדש של ראש חודש. לחיים!
עם הכוס לכָּסִית
ללא ספק, אחת המתנות הגדולות שעם ישראל קיבל מההנהגה המיוחדת של הרבי מלובביץ', היא נתינת־אמון ללא גבולות. הרבי האמין בכל אחד מחסידיו, ולמעשה בכל יהודי באשר הוא, שהוא מסוגל להרבה יותר. גם במקומות בהם החשיבה הרגילה לא העזה להגיע, הרבי האמין שכל יהודי יכול לפעול. כיום נראה לכולנו כדבר פשוט שאפשר וצריך ליזום פנייה ליהודי ולהציע לו להניח תפילין או ליטול ארבעת המינים. כדאי לזכור שלא תמיד זה היה כל כך פשוט, ואת הכוחות שיש לנו היום לכך אנחנו שואבים מאותה נתינת האמון של הרבי.
קראתי פעם סיפור על תחילת הדרך של ה'מבצעים' של הרבי, שמדגיש את הנקודה הזאת. הרב מרדכי־שמואל אשכנזי זצ"ל, שלימים היה הרב של כפר חב"ד, סיפר על כך שהמבצעים של הרבי היו בתחילה קשים לעיכול עבור חלק מזקני החסידים שגרו אז בתל אביב: "בחג סוכות תשט"ו, לאחר שהרבי החל לעורר אודות זיכוי יהודים בנטילת ארבעת המינים" כתב הרב אשכנזי, שהיה אז בחור צעיר, "אנו הצעירים בקהילה בתל אביב טענו כלפי המבוגרים שיש לצאת לזכות יהודים במבצע הזה. אחד המבוגרים התבטא באוזנינו: 'נראה אתכם הולכים לבית הקפה כָּסִית!' שם ישבו אנשי הרוח והסופרים (שאינם דתיים) והגו את דעותיהם. אני וחברי, הרב יצחק יהודה ירוסלבסקי, היינו ילדים תמימים ויצאנו לכָּסִית כשאברך מסוים מתלווה אלינו, אך הוא חשש להיכנס. נכנסנו לבדנו, ואחד הנוכחים צעק אל המשורר נתן אלתרמן בנימת צחוק: 'תראה, הם באו לכאן עם לולב ואתרוג!' ניגשנו אל אלתרמן ואמרנו לו: 'באנו אליך בשליחותו של הרבי מלובביץ', כדי שתברך על ארבעת המינים'. הוא קם ואמר בהתרגשות: 'ראשית, עליי ליטול את ידיי'. לאחר מכן ביקש מאיתנו כיפה, והוא קיים את המצווה בדבקות. חבריו הלכו בעקבותיו, ונטלו אף הם את הלולב. אחר כך, בשובנו לבית הכנסת, שחנו לנאספים ממה שאירע והזקנים התקשו להאמין".
הרב אשכנזי הגדיר אותו ואת חבריו כ"ילדים תמימים". משמעותה של התמימות היא נתינת אמון. הרבי כל כך האמין ביכולת של החסידים להנהיג ולפעול בצורה נפלאה, עד שברגע שגם נדבקו באמונה שלו בהם היה להם את הכוח להצליח. לעומת זאת, אצל החסידים המבוגרים שהתקשו לתת אמון באמונה של הרבי בהם, הרעיון היה נראה בלתי אפשרי. אפשר להבין למה לא היה פשוט בעיניהם ללכת לבתי קפה עם לולב ואתרוג. בכל זאת, הצעירים התמימים, נותני האמון, הצליחו להגיע רחוק הרבה יותר ממה שאפשר היה לשער.
חברים יקרים! אלו דברים שנכונים גם כיום. האמון של הרבי ממשיך לדחוף קדימה כל יהודי להצליח ולעשות פעולות גם למעלה מטעם ודעת, ולראות את הברכה וההצלחה שבאות בעקבותיהן. לחיים!