שלום חברים! ישנו סיפור מעניין בגמרא על כך שרב אשי פגש פעם את מלאך המוות. רב אשי הבין שכנראה הגיע זמנו למות, וביקש מהמלאך שייתן לו עוד שלושים יום, כדי שיספיק לחזור על תלמודו לפני פטירתו. רב אשי ידע שבשמים מכריזים "אשרי מי שבא לכאן, ותלמודו בידו!", ולכן הוא ביקש להתכונן לקראת בית דין של מעלה ולעשות חזרה אחרונה. לעצמנו אולי נוסיף ונאמר: 'אשרי מי שבשלושים יום זוכה לחזור על כל תלמודו…'
בכל אופן, לרב אשי היה על מה לחזור, וניתן לו האישור המיוחל. כשכעברו שלושים יום, מלאך המוות הופיע שוב פעם, וכמו שאומרים – 'על הדקה'. רב אשי הופתע מעט, ושאל את המלאך "לאיפה אתה ממהר? מה הדייקנות הזאת?" מלאך המוות ענה, שהגיע זמנו של בר-נתן להיות ראש הישיבה בפומבדיתא, וכיוון ש"אין מלכות נוגעת בחברתה אפילו כמלוא הנימה", רב אשי צריך לפנות את מקומו לראש הישיבה הבא. כל עוד רב אשי חי, הוא חוסם את הבא בתור לקבלת המשרה.
פינוי יזום
מהסיפור הזה יוצאת נקודה מעניינת: אם רב אשי היה מפנה את ראשות הישיבה מיזמתו, ייתכן שהוא היה זוכה להאריך ימים… בגלל הנקודה הזאת נזכרתי דווקא השבוע בסיפור הזה. היא קשורה מאוד לצדיק שיום הפטירה שלו חל השבוע, בי"ג אלול. שמו היה רבי יעקב ישראל מצ'רקס, והוא היה בנו של רבי מרדכי מצ'רנוביל. במשך שנים ארוכות הוא שימש בתור אדמו"ר לאלפי חסידים בעיירה הורנוסטייפל. זאת אותה עיירה ממנה בא הסטייפלר – שנקרא גם הוא רבי יעקב ישראל, על שם רבי יעקב ישראל מצ'רקס.
ביום בהיר אחד, אחרי הרבה שנים בתור רבי, ללא הודעה מוקדמת עזב רבי יעקב ישראל את כל מה שהיה לו בביתו, ועבר לעיירה אחרת. הוא מינה במקומו את הנכד שלו – רבי מרדכי דב – להיות אדמו"ר על החסידים בהורנוסטייפל, ובעצמו יצא לגור בעיירה צ'רקס, שם הוא פתח מחדש בית מדרש. את כל המוסדות (או כמו שאומרים – מויסדוס) הוא השאיר לנכדו, שבאמת נעשה אדמו"ר גדול עם חסידים רבים עוד בחיי הסבא.
ההנהגה הזאת שלו הייתה חידוש ופלא גדול: אדמו"ר בשיא תפארתו שעוזב את כל הגדולה ומשאיר אותה לבא אחריו – לא הייתה הנהגה מצויה כלל. לימים, כעבור יותר ממאתיים שנה, פגשתי את הממשיך של אותה שושלת בירושלים – הרבי מהורנוסטייפל. שוחחתי אתו על המעשה המיוחד של הסבא הגדול שלו, ובתור הסבר לעניין הוא סיפר לי את הסיפור על רב אשי. הוא אמר, שרבי יעקב ישראל בעצם ראה שהגיע זמנו של הנכד להיות רבי, וכעת עומדות בפניו שתי אפשרויות – או שהוא, הסבא רבי יעקב ישראל, יסתלק מן העולם, או שהוא יפנה מעצמו את הנהגת החסידות לטובת נכדו. באמת הוא זכה להאריך ימים, והיה אדמו"ר עוד שש עשרה שנה בעיירה צ'רקס.
העיקר הסיפור
באופן אישי, התחברתי מאוד לסיפור הזה, וגם לקחתי מוסר השכל לעצמי: לפעמים, כל מה שאנחנו צריכים בשביל להאריך ימים, באיכות ובכמות, היא היכולת לפנות את המשרה והעמידה בראש למי שמיועד לבוא אחרינו. האמת היא, שבהתחלה חשבתי להימנע מלספר לכם על רבי יעקב ישראל, בגלל הקשרים פוליטיים שמקפצים כל הזמן ברקע… בסוף החלטתי בכל זאת לספר לכם את הסיפור לכבוד בעל ההילולא, בתקווה שתוכלו להשאיר את זה כסיפורי חסידים – על רב אשי ובר נתן וראשות הישיבה, ורבי יעקב ישראל מצ'רקס שהשאיר את הנהגת החסידות לנכדו רבי מרדכי דב. דרך אגב, אותו רבי יעקב ישראל היה סבא רבה של הרבי הריי"צ מלובביץ'. גם יום חתונתו של הריי"ץ חל ביארצייט של הסבא רבה – י"ג באלול.
חברים יקרים! זה הזמן לאמירת לחיים! שנזכה כולנו לקחת אתנו מוסר השכל מרבי יעקב ישראל, ונדע לזוז קדימה. שנצליח לזהות, גם בלי מפגש עם מלאך המוות, שהגיע הזמן לפנות את המקום לבא בתור, ושנזכה לכוחות לעשות את זה בשמחה. שנצליח לצאת מהקופסה החמימה שהתרגלנו אליה, לא מתוך תחושת אומללות והתקרבנות, אלא מתוך שמחה וטוב לבב.
מעבר לכך, נאחל לעצמנו עין טובה לקבל את הבא אחרינו בלב פתוח, ולצאת לדרך החדשה שמחכה לנו. אמנם לא כל אחד פוגש את מלאך המוות וזוכה לתדרוך מפורט כמו רב אשי, ולא לכל אחד יש ראייה רוחנית כמו רבי יעקב ישראל מצ'רקס, אבל ה' שולח לנו רמזים ואנחנו מוזמנים לפענח אותם. לחיים!