שלום חברים יקרים. זמן מתן תורה מתקרב, וכדאי לדעת שיש מתן תורה ויש קבלת התורה. הבעל שם טוב הקדוש, שיום הסתלקותו חל בחג השבועות, לימד אותנו איך להכין את הלב לקבל את התורה ולראות אותה בכל היבטי חיינו.

כהמחשה לכך, אני רוצה לספר לכם על אחד מגדולי הדורות ומראשי תנועת החסידות, הלא הוא רבי יעקב יצחק, 'היהודי הקדוש' מפשיסחא. דרך אגב, גם לרבי שלו 'החוזה' מלובלין קראו רבי יעקב יצחק. בכל אופן, מסופר עליו שהוא נהג ללמוד עם תלמידיו שיעור בגמרא בעומק הלמדנות, ותוך כדי הלימוד הוא היה מעמיק מתוך דבקות רבה, וכך נוצר מצב בו לפעמים כשהיה נכנס לדבקות היו התלמידים באותם רגעים עסוקים בענייניהם האישיים.

בין התלמידים שישבו לפניו היה בחור צעיר, תלמיד חכם, שהיה יתום מאביו והתגורר יחד עם אימו האלמנה. פעם אחת, בעיצומו של השיעור, הוא הרגיש ברעב התוקף אותו. כנראה הוא לא הספיק לאכול באותו יום ארוחת בוקר, וכשראה שהרבי שלו נכנס לדבקות הזו והוא ידע שהדבר יכול לארוך גם דקות ארוכות, הוא החליט לרוץ הביתה ולאכול בזריזות, בשאיפה להספיק לשוב כשעדיין היהודי הקדוש יהיה שרוי בתנועת הדבקות הזו ולא ישים לב שהוא עזב את הלימוד.

כך עשה. הוא הגיע הביתה, אכל בזריזות, בירך על המזון ויצא מן הבית כלעומת שבא. אבל בדיוק אז שמע את קולה של אמו הקוראת אחריו. היא ביקשה ממנו לעלות לעליית הגג להוריד לה פריט מסוים שהיה נדרש לה, מה שהיא כשלעצמה לא יכלה לעשות זאת בכוחותיה.

ליווי מכובד

כשהתלמיד הצעיר שמע את הבקשה מאמו, החלה התלבטות לגעוש במוחו. מצד אחד הוא חשש אולי כבר רבו התנער מדביקותו והוא ממשיך בשיעור כרגיל בהיעדרו, מצד שני הוא התנער ואמר לעצמו: רגע, הרי לימוד התורה נועד כדי לקיים ולעשות את הכתוב בה. והנה, יש לי כאן הזדמנות לקיים מצוות כיבוד אב ואם, ואני לא אקיים אותה?!

ההחלטה גמלה בלבו והוא מיד רץ אל עליית הגג ומילא את רצונה של אימו. כשסיים, חזר בזריזות לבית המדרש, פתח את הדלת ובדיוק באותו רגע התנער היהודי הקדוש מהדבקות שהיה שרוי בה, קם מלוא קומתו לעבר התלמיד ואמר לו: "ספר לי יקירי, איזו מצווה קיימת זה עתה?"

התלמיד עמד נרעש ולא פצה פה. כדי להרגיע אותו שיתף אותו הרבי בחוויה הרוחנית שחווה בעת דבקותו ואמר: "הייתי טרוד בשאלה כבדה שלא הצלחתי ליישבה, ועתה כשנכנסת לחדר ראיתי כי התלווה אליך האמורא אביי. וברגע אחד התיישבה הקושיה ובאה על פתרונה. ובכן, אם זכית שהאמורא אביי התלווה אליך, ודאי קיימת מצוה חשובה וכך זכית בזכות זו…"

ואכן, התלמיד סיפר לרבו על אודות ההתלבטות שהייתה בלבו – האם לעזור כעת לאמא באמצע הלימוד או לא, ועל המסקנה אליה הגיע שזהו הדבר החשוב עתה. נענה היהודי הקדוש ואמר לתלמידיו: "הלא יודעים אתם שהאמורא אביי היה יתום מאביו ואמו, ולכן גם כינויו 'אביי' הוא ראשי תיבות של הפסוק מספר הושע: אשר בך ירוחם יתום. כנראה", אמר הרבי, "בזכות ההשקעה של התלמיד בכיבוד אם זכה והתלווה אליו אביי…"

גדולת התלמוד או המעשה

חברים יקרים, אני חושב שהסיפור הזה קשור בקשר הדוק לחג מתן תורה וקבלת התורה. הרי מתן תורה פירושו לשמוע את הציוויים העליונים, אבל קבלת התורה משמעותה לזהות את ההזדמנות להוריד את הדברים הנשמעים והנלמדים לידי מעשה.

זה מזכיר את הדיון שהיה בין רבי עקיבא לרבי טרפון ביחס לשאלה מה יותר חשוב – תלמוד גדול או מעשה גדול. רבי טרפון אמר מעשה גדול, ורבי עקיבא אמר תלמוד גדול.

לפני שאזכיר את סיום הדברים בגמרא, אציין במאמר מוסגר שרבי טרפון מופיע במשנה 49 פעמים. זו פיסת מידע שכעת היא ההזדמנות להיזכר בה, לקראת סיום ימי ספירת העומר. כמו כן, גם על רבי טרפון אנחנו יודעים סיפורים נהדרים על מידת ההידור שלו במצוות כיבוד אם. כאן המקום גם להזכיר שהרבי מלובביץ', למרות עבודת הקודש שלו שחבקה עולם ומלואו, היה מקדיש יום-יום זמן מיוחד כדי לשבת במתינות עם אימו. ואפרופו מצוה חשובה זו, גם ביחס לגדולי העולם הליטאי שמעתי מאבי היקר סיפור על נער צעיר שניגש פעם אל החזון איש ושאל אותו איך זוכים להיות החזון איש… והוא השיב לו: על ידי כיבוד אם. זה בהחלט מעניין שמתוך כל העבודה הרוחנית שלו, הוא בחר דווקא את הנקודה הזאת.

בכל אופן, נחזור לדיון בין רבי עקיבא לבין רבי טרפון – מה חשוב יותר, התלמוד או המעשה – וכלשון הגמרא: "כבר היו רבי טרפון וזקנים מסובים בעליית בית נתזה בלוד…", ושם עלתה השאלה האמורה, אבל בסוף "נענו כולם ואמרו: תלמוד גדול שהתלמוד מביא לידי מעשה". אפשר גם לקרוא את זה בפרשנות חסידית, שהאמרה "גדול תלמוד שמביא לידי מעשה" מלמדת שאימתי התלמוד הוא גדול ומגיע לשיא תפארתו – דווקא כשהוא מביא לידי מעשה…

במאמר מוסגר, לפני שניפרד, כדאי גם להזכיר שבימים אלו – בסמוך לחג השבועות – מתחילים בלימוד התניא היומי את החלק הנקרא 'שער היחוד והאמונה' שלימודו אורך שבועות מעטים. חשוב לומר שגם מי שלא אוחז בלימוד התניא היומי יכול לעלות עכשיו על הרכבת, ולו רק לצורך לימוד החיבור המיוחד הזה – מועט הכמות ורב האיכות – שיסודות האמונה על פי דרך הבעל שם טוב נמצאים ומבוארים בו בהרחבה. זכורני שראיתי פעם מכתב מהרב יעקב משה חרל"פ, תלמידו המובהק של הרב קוק, שכתב ליהודי ששאל אותו מה ללמוד ביסודות האמונה, והוא הציע לו ללמוד גם את שער היחוד והאמונה.

לחיים לחיים! חברים יקרים, שנזכה לעשות כיבוד הורים ככל שמתאפשר לנו, שנזכה להיות במקום הזה של "גדול תלמוד", שנזכה לדבקות שהייתה ליהודי הקדוש מפשיסחא באותם רגעים שהפסיק מלימודו כאן למטה וזכה לשוטט בעולמות העליונים… – סך הכל מותר גם לנו לזכות לכך שאביי ושאר חכמי התלמוד ילוו אותנו וינחו אותנו בהליכותינו ובכל מעשינו. לחיים, חג שמח. קבלת התורה בשמחה ובפנימיות!