החורף הקדוש

החורף הקדוש

שלום חברים! ברוך ה', אחרי חנוכה אנחנו חוזרים לשגרה של החורף המבורך. בחורף אפשר להשיג מעלות רבות. רבי נחמן אומר שחורף הוא זמן של הריון, והקיץ הוא זמן של לידה. הכוונה היא שיש לנו הזדמנות להתחיל תהליכים חדשים ולקנות הרגלים טובים. אתם ודאי יודעים שיש סדר לימוד רמב"ם יומי – פרק, או שלושה פרקים ליום, וגם הדף היומי מתחיל מחזור חדש. ואפילו מי שלא מצליח לשמור קביעות כזאת, יכול בכל זאת להשתדל מעת לעת להתעדכן איפה אוחזים בלימוד היומי וללמוד מעט יחד עם הסדרים הקבועים, וכך לקשר את עצמו לעניין הכללי.

טיפול שורש

לפני כמה זמן למדתי ברמב"ם שתחילת דינו של אדם הוא על התלמוד. רק אחר כך דנים אותו על שאר מעשיו. מה הרעיון?

ודאי יבוא יום שבו יהודי יצטרך לתת דין וחשבון על התנהלותו בחיים. כידוע, לכל דבר במציאות יש שורש ויש ענפים. כשרוצים לתקן משהו, הרבה יותר יעיל לחפש את השורש של הקלקול או שורש התיקון, כי אם אתה מנסה לתקן רק את הסימפטומים-הענפים, אתה כל הזמן צריך לפתח מערכות חדשות, כיפת ברזל או כיפות אחרות… כך גם ביחס להתנהלות לקויה של בן אדם. אם ההתנהלות היומיומית מקולקלת, צריך להבין שהיא בעצם רק ענף של משהו עמוק יותר.

הרמב"ם מסביר שהשורש של הכל הוא לימוד התורה. הלימוד נותן לאדם דעת והזנה פנימית שממלאת את הנפש. הלימוד גם מכוון ומספר לך מה הם היעדים אליהם צריך להתגעגע. רבי נחמן אומר בספר המידות, שהרגל הלימוד עולה על הכל. זאת אומרת, מבין כל סוגי ההרגלים החיוביים שבן אדם מסגל לעצמו, את התועלת והברכה הגדולה ביותר הוא יראה מכך שירגיל את עצמו ללמוד. אם לבן אדם אין רגילות בלימוד, האנרגיה שלו יוצאת על עצם היכולת לשבת וללמוד, במקום להשקיע בתוכן. אפשר ממש להרגיל את עצמנו ללמוד, במיוחד כשיש קביעות והתמדה. המילים של הרמב"ם שתחילת דינו של אדם הוא על התלמוד, תפסו אותי מאוד – לא במובן הקפדני – אלא במובן של עצה טובה. אם אתה רוצה לתקן משהו – בוא תתקן את ההזנה הרוחנית שלך. תיקון כזה ייתן תוצאות טובות יותר מכל דבר אחר. 

גבינה שצריכה עכברים

מעבר להרגל הלמידה, חשוב מאוד שהלימוד יהיה עם עוד אנשים. ישנו סיפור שמופיע במדרש בילקוט שמעוני על רבי אלעזר בן ערך, שהיה מגדולי חכמי ישראל. כידוע הוא קיבל מחמאות רבות מרבו – רבן יוחנן בן זכאי – שאמר עליו שהוא כמעיין המתגבר, ושאם כל חכמי ישראל יהיו בכף אחת של המאזניים ורבי אלעזר בן ערך בכף השניה, הוא יכריע את כולם. המדרש מספר שאחרי שרבי יוחנן בן זכאי נפטר, כל התלמידים הלכו ליבנה שהייתה מקום התורה, ואילו רבי אלעזר בן ערך הלך אחר אשתו לאמאוס – אזור פארק קנדה כיום.

אמאוס היה מקום "מים היפים ונווה יפה", היו שם כמה יתרונות. הוא ישב שם וחיכה שהחברים שלו יבואו אחריו, אבל הם לא הגיעו. כשראה שהחברים לא הגיעו הוא "ביקש לילך אצלם", אבל "ולא הנחתו אשתו". היא שאלה אותו: "מי צריך למי?" והוא ענה: "הן צריכין לי". אז היא נתנה לו דימוי על חמת של עכברים: "חמת העכברים, מי דרכו לילך אצל מי: העכברים אצל החמת, או החמת אצל העכברים?". כנראה הכוונה היא, האם הגבינה צריכה את העכברים או העכברים את הגבינה… והסוף היה: "שמע לה, וישב לו – עד ששכח תלמודו". עד כאן הסיפור מילקוט שמעוני, ובשלב הזה הסיפור לא כל כך נעים, כי הרבנית בן ערך יצאה לא כל כך טוב…

חשוב לי לציין שהדיון בדמותו של רבי אלעזר בן ערך לא בא לשפוט אותו – אין לנו השגה בקדושי עליון שכאלו. זאת הערה חשובה מאוד כשלומדים סיפור כזה. הרעיון הוא לקחת רק את מה ש'דיברה תורה כלשון בני אדם' ולראות מה אנחנו יכולים ללמוד מהסיפור הזה. ואני מעדיף להוציא מפה נקודה חיובית, גם עליה.

חוסר הסכמה זה חלק מתהליך

אפשר להבין את הסיטואציה קצת אחרת – הוא ביקש ללכת אל החברים, ואז היא שואלת אותו שאלה פשוטה בתמימות. מתוך רצון טוב, של חבר, של רעיה: "בעלי היקר, מי צריך למי?" והוא זה שאומר לה "הם צריכים אותי". ואמנם האמת היא שהם צריכים אותו, אבל האמת לאמיתה היא שגם הוא צריך אותם – לא פחות.

בכל אופן, אפשר ללמוד כאן את הנקודה הזאת, שלפעמים הזולת מתנגד לך רק בגלל שהוא מזהה שאתה לא סגור על עצמך. לפעמים העובדה שחבר קרוב לא מסכים אתך נועדה בשביל לברר את הרצון שלך, שתרצה יותר את העניין. בסיפורנו יכול היה להיות גם דו שיח אחר – היא שואלת אותו "מי צריך למי?" והוא היה אומר לה: "אשתי היקרה, לא נעים לי להגיד, אבל באמת אני צריך אותם". אם כך הוא היה עונה, התגובה שלה הייתה אחרת לגמרי. כל מה שהיא "לא הנחתו לילך", זה אחרי שהוא אומר שהם צריכים אותו.

רבי אלעזר בן ערך הוא אדם כל כך גדול, וכביכול יכול לעשות את העבודה לבד. אף על פי כן, למרות גדולתו העצומה בהיותו "מכריע את כולם", היכולות שלו לא באות במקום החברים, לא במקום הביחד של הקבוצה. חשוב לשים לב: דווקא כיום, בדור של אמצעים רבים ללמוד תורה, גם דרך הרשת ודרך המדיה, אין תחליף ללימוד בחבורה. כמובן שהאמצעים האלה מבורכים – ההכרח לא יגונה, ומי שאין לו אופציות אחרות עדיף שילמד כך – אבל צריך לדעת שזאת מתנה גדולה ומבורכת ללכת ללמוד עם אחרים.

אז קודם כל, בעקבות הרמב"ם למדנו להשקיע בלימוד, וכשלומדים – לא לעשות את זה לבד. אין דבר יותר נעלה מאשר למצוא את החבורה או החברותא, את הלימוד עם המגע האנושי. 

אהבת את המאמר? שתפו

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד מאמרים שיכולים לעניין אותך

מצאתם טעות בכתבה?

נשמח שתדווחו לנו וככה נוכל לתקן...

דילוג לתוכן