שלום חברים אהובים! אני לא יודע למי מכם יצא לשבת לאחרונה בהתוועדות שבה הניגונים קיבלו את מלוא תשומת הלב הראויה להם. אנשים נוטים לחשוב בטעות, שהעיקר בהתוועדות חסידית נמצא בחלק של הדיבורים, והניגונים הם רק הכנה לקראתו. האמת היא שלא פעם, העיקר של ההתוועדות נמצא דווקא בניגונים.
בעניין הזה יש סיפור מעניין על המשפיע החב"די ר' ראובן דונין – שהיה מכונה "הטרקטוריסט של הרבי". הוא היה בעל עזות דקדושה, וזכה שהרבי חיבב אותו מאוד, ואמר לו שהוא יכול להיכנס לחדרו בכל עת שיחפוץ. אותו ר' ראובן ישב פעם להתוועד, והאריך מאוד בשירת ניגונים. אחד החבר'ה שישבו שם התחיל ללחוץ עליו שכבר יתחיל לדבר, אבל ר' ראובן לא רצה, והמשיך עוד זמן עם הניגונים.
כשהבחור לא ויתר, ר' ראובן פנה אליו ואמר: "נו, גם זו דרך…" את האמירה שלו הוא הסביר על ידי סיפור: פעם הרשל'ה רצה להשתמש בפיח שהוא מצא תוך כדי ניקוי ארובות, כאמצעי נוסף לפרנסה. הוא אסף את הפיח בקופסאות, ומכר אותן לעקרות הבית כתכשיר שממגר מקקים. אחרי שבוע, עקרות הבית שקנו ממנו את המוצר הנהדר, באו כדי להכות אותו על ההונאה החמורה… בניסיון להיחלץ מהן הוא שאל אותן מה הן עשו עם התכשיר. התשובה הייתה שהן פיזרו אותו על ריצפת הבית, אבל המקקים לא רק שלא התרשמו ממנו, אלא גם פיזרו אותו עוד ועוד ברחבי הבית. הרשל'ה מצא את ההזדמנות להתחמק, ואמר להן: "לא השתמשתן בתכשיר לפי ההוראות! כדי שזה יפעל, צריך לתפוס את המקק, לדגדג אותו קצת, לפתוח לו את הפה, ולפזר לו קצת מהאבקה פנימה…" אחת מעקרות הבית הקשתה: "אם הייתי תופסת את המקק ביד, כבר לא הייתי צריכה את האבקה שלך, אלא מועכת אותו בעצמי!" הרשל'ה ענה בשלווה: "נו, גם זו דרך…"
ר' ראובן סיים ואמר, שלמרות שאנשים מורגלים לפרוטוקול של ההתוועדות, שיש ניגונים ולאחריהם דיבורים, לא תמיד הדברים פועלים באותה צורה. יש זמנים ששייכים יותר לניגון, ואז הניגון פועל גם במקום המילים שלא נאמרו. נראה לי שיש בסיפור הזה עצה נפלאה, שכאשר אנחנו מגיעים למקום בו אנחנו מייחלים לקבל מילים מסוימות שיאירו את הנשמה, או אפילו אמירה שרק מעוררת השראה, אבל דברים לא זורמים כמו שציפינו אלא מופיעים אחרת, צריך לזכור ש"גם זו דרך". גם אם תיארנו לעצמנו משהו אחר, צריך לזכור שניגון טוב בוודאי יכול לתת לך מה שציפית, רק צריך להקשיב לו היטב.
עוד חוזר הניגון
המבט הרגוע של ר' ראובן על מרחב האפשרויות, הזכיר לי את המחלוקת בין הפיזיקאים ביחס למבנה האור. הם שאלו, האם האור מורכב מחלקיקים או שהוא בנוי בצורה של גלים. אחרי שנים רבות של ויכוחים הגיעו החוקרים למסקנה מעניינת, שהאור הוא "גם וגם" – גם חלקיקים, וגם גלים.
למרבה ההפתעה, הם הגיעו למסקנה נוספת, שהמצב של האור מושפע מצורת ההסתכלות שלנו עליו. בצורת החשיבה הרגילה אנחנו נוטים להבין, שהמבט שלנו מתרשם מהמציאות. האמת היא, שהמבט שלנו לא רק מושפע מהמציאות אלא גם, ובעיקר, מהווה שותף פעיל בעיצוב שלה.
אחת התורות הכי מפורסמות של ר' נחמן היא תורת 'אזמרה', המוכרת לפי המספור שלה – רפ"ב. רבי נחמן אומר שם, שכאשר רואים אדם שנראה רשע גמור, צריך לחפש בו איזה מעט טוב ולהתבונן בו היטב. המבט החיובי, מעלה את הרשע לכף זכות וגורם לו להשתנות. צריך לדעת שהרעיון הזה הוא לא רק עצה פסיכולוגית. יש פה נקודה שקובעת את עצם המציאות. שינוי המבט לחפש טוב חושף את הנקודה הפנימית, שבעצם המהות הפנימית של הרשע היא האישיות האמיתית, הזהות האותנטית שלו. ר' נחמן מלמד אותנו שאנחנו קובעים את המציאות – הבחירה בידינו אם להזדהות עם התדמית והאישיות החיצונית של האדם שלפנינו, או להתבונן ולהזדהות עם הנקודה הפנימית, שהיא אולי מועטה בכמותה אבל אמיתית ומשמעותית באיכותה. ריכוז המבט לנקודה אחת, מגדיל אותה עד כדי כך שגם האדם שעליו מתבוננים מתחיל להזדהות בעצמו עם נקודת הטוב שבו, וכך הוא מתהפך לטובה.
בהמשך, ר' נחמן אומר, שהדברים נכונים גם לאדם כלפי עצמו. כשיש לאדם מצב רוח לא טוב והדברים לא הולכים כרצונו, הוא צריך לחפש עניין אחד בחיים שעליו הוא רוצה להודות ולברך לה', להתמקד בו ולהגדיל אותו. ההתבוננות הזאת משנה את כל החוויה, ובסופו של דבר, מכל הנקודות הטובות נולד ניגון ושיר חדש לקב"ה. התורה הזאת נקרא 'אזמרה' בעקבות הפסוק "אזמרה לאלוקי בעודי". ההתבוננות של האדם ב'עוד מעט' טוב מולידה אצלו שיר לקב"ה סביב נקודת 'בעודי', כלומר בנקודת הטוב.
גם זו דרך
אם עד לא מזמן אנשים חיו עם אשליה כזאת שעיתונאים מתארים את המציאות באופן אובייקטיבי, הרי שכיום יותר ויותר מבינים שהמצב לא ממש כך. בכל זאת, כשאדם מסתכל על עצמו, עוד שולטת אצלו המחשבה שבאופן אובייקטיבי הוא רשע. תורת החסידות אומרת שהאמת היא הפוכה. האדם הוא זה שקובע את המציאות, והאמת נקבעת על ידי המבט האישי-סובייקטיבי שלנו. לכן האדם שמוצא את מעט הטוב בתוך עצמו, מסוגל להתרומם ולהתהפך לטובה.
כשר' ראובן אמר שהניגון בפני עצמו גם הוא דרך טובה, הוא לא התכוון לספר סיפורי מקקים אלא לומר בדיוק את אותה נקודה. בכל דבר יש נקודת טוב שאדם יכול לבחור לראות אותה. גם אם כל המצב שאליו האדם נקלע הוא לא לפי התוכנית המקורית ולא לפי הפרוטוקול, אם אדם יצליח להזכיר לעצמו שגם זו דרך, הוא ישמע ניגון נפלא. אדם יכול לקנות לאשתו את הפרחים הכי יקרים מהדוכן השכונתי, אבל לחילופין יכול לשמח אותה גם בחרציות שמתחילות לצמוח בימים האלו בחריצים שבין המרצפות של המדרכה. כל דרך שנמצא בה את הנקודה הפנימית, תשמיע לנו בסופו של דבר ניגון נפלא.
