שלום חברים יקרים, אנחנו נמצאים עכשיו בימי בין המצרים, ומבחינה היסטורית אלה ימים לא פשוטים לעם ישראל לכלל ולפרט. כדי להתעודד ולהתחזק, זה הזמן להיזכר במילותיו של המגיד ממזריטש שהיה מפרש כך את המילים ממגילת איכה "כל רודפיה השיגוה בין המצרים": כל מי שמתגעגע לקדוש ברוך הוא, שחפץ לפגוש אותו ורודף אחריו – לכך נועד הזמן המיוחד של הימים הללו, כי האמת היא שמאחורי החורבן והצער מסתתרים בניין ואהבה גדולה.
אצל חסידים נוהגים לערוך סיומי מסכת במיוחד בתשעת הימים – בין ראש חודש אב לתשעה באב, כי הלא פסקו רבותינו שבסעודת סיום מסכת בתשעת הימים מותרת אכילת בשר ושתיית יין, שהם ביטויי שמחה פנימית ולא רק פעולה חיצונית. בכך אנחנו מצהירים שגם כשהחושך יכסה ארץ ואנחנו בתוך ההסתרה, כשיהודי מכניס את ראשו ולבו בתוך התלמוד ולומד מסכת מתחילתה עד סופה, הוא זוכה בדבריהם של התנאים והאמוראים לגילוי מופלא של נוכחות אלוקית, עד שמהיבט מסוים הוא כמו רואה את בית המקדש לנגד עיניו.
יש דיבורים ויש דיבורים
הדברים האלה באים כהכנה לסיפור שלנו, על חסידיו של האדמו"ר רבי חנוך מאלכסנדר שהיו עורכים סעודה גדולה לסיום מסכת בתשעת הימים. אבל לפני שאספר מה היה בסעודה ומה אמר להם ר' חנוך – שגם בשבוע שעבר זכינו להתוועד אודותיו – כאן המקום להזכיר את אחת מאגדות חז"ל המופלאות והמעניינות ביותר, והעיקר – כזו הנושאת צופן ומסר פנימי שמבקש את הפיענוח שלו בתורת החסידות על פי תורת הסוד. כוונתי לאגדת חז"ל על שלמה המלך ואשמדאי. שלמה מבקש להיעזר בו בבניין בית המקדש, אבל בעיצומו של הסיפור אשמדאי מצליח לגרש את שלמה מכס מלכותו ולהתחזות כאילו הוא המלך, בשעה ששלמה נודד בדרכים ומנסה לומר: "אני שלמה, אני שלמה" ואין כמעט מי שמקשיב לו.
חברים, כדאי להכיר את האגדה הזאת כפי שהיא מובאת במסכת גיטין (דף סח), ולקרוא אותה בענווה. מה זה אומר בענווה? קודם כל להכיר את הנתונים בדברי חז"ל, אחר כך ללמוד את המפרשים ולראות מה אמרו רבותינו על כך. כי לפני שנכנסים לעומק, אל הדרוש הרמז והסוד, קודם כל צריך להכיר את הדברים כפשוטם ולהיות באמונה שהסיפור נושא כל כך הרבה סודות, וזו הייתה הדרך של חז"ל הקדושים להעביר לנו אותם.
בכל אופן, אני חוזר לסיפור שלנו על חסידיו של ר' חנוך מאלכסנדר שהיו עורכים סיום מסכת בתשעת הימים והשמחה הייתה גדולה והשתייה כדת, והיה מי שתמה על ההנהגה הזו. אבל ר' חנוך דיבר לפני החסידים ואמר: הרי הצרות הן זמניות, והמשיח בוא יבוא; עלינו לזכור שיהודים הם בני מלכים, והם כרגע בדיוק באותו מצב של שלמה המלך בשעה שאשמדאי מלך השדים גירש אותו מכס מלכותו, אך בסופו של דבר שלמה גבר על אשמדאי וחזר להיות מלך, וכך גם עם ישראל יחזור אל מקומו. איזה לימוד מרגש!
באותה סעודה, או בהזדמנות אחרת דומה, אמר ר' חנוך: בדורות עברו נהגו יהודים בעלי בתים להיות בתשעת הימים 'ברוגז' עם ריבונו של עולם על כך שהניח לבית המקדש להישרף. אולם עתה יש בעולם חסידים שעורכים סעודות אפילו בתשעת הימים, כי הם מאמינים שבית המקדש היה הווה ויהיה. זה שהוא היה – אנחנו יודעים ומאמינים באמונה שלמה; זה שהוא יהיה – אנחנו יודעים ומאמינים באמונה שלמה; וזה שהוא הווה – ניתן לומר שסיום המסכת ובה הוויות אביי ורבא המנכיחים את דבר ה' בעולם, זה ההיבט של גילוי בית המקדש בזמן הזה. וכמו שאמרו חז"ל "מיום שחרב בית המקדש אין לו להקדוש ברוך הוא בעולמו אלא ארבע אמות של הלכה בלבד".
ר' חנוך המשיך לארוג את הסיפור ואמר: אחרי שאשמדאי הפיל את שלמה מכס מלכותו, הוא נע ונד בארץ עד שאף אחד כבר לא הכיר אותו. פעם אחת הוא הגיע לכפר אחד, וכרגיל אמר לכולם: "אני שלמה!" שמע זאת אחד האיכרים וקרא לכל בני הכפר, כינס אותם יחד והם ערכו לכבודו סעודה שכללה מאכלים משובחים. בשעת הסעודה נשא האיכר נאום בו סיפר על גדולתו לשעבר של שלמה ועל ירידתו העכשווית. בין הדברים התבטא כשהוא משתתף בצערו של שלמה ואומר: "ראו מה יכול לקרות לאדם – כיצד הוא נופל מאיגרא רמה לבירא עמיקתא, ראו את הייסורים של שלמה שבאו עליו…". ליבו של שלמה התמלא בכאב ויגון, עד שהוא לא היה מסוגל לטעום מהמאכלים שלפניו.
פעם אחרת – המשיך ר' חנוך – הגיע שלמה לעיר פלונית ופגש בחסיד שהיה מלא שמחה. מן הסתם זו הייתה שמחה שנבעה מתוך אמונה – אמונה שהתבטאה על ידי שמחה. כשנודע לחסיד שהמלך עומד לפניו, ניחם את שלמה ואמר לו: אל תדאג כלל, שלמה המלך היית ושלמה המלך תהיה. כרגע אתה ללא כיסא מלוכה, אבל הכל יחזור לקדמותו.
שניהם – שלמה המלך והחסיד – שמחו מאוד זה בזה. לעומת המפגש הקודם עם הכפריים, שם למרות המאכלים המשובחים והערבים לחיך לא הצליח שלמה לאכול מרוב עצבות ודיבורים של השתתפות בצער, כאן שמע סוף־סוף דיבורי נחמה ותקווה המתיישבים על הלב. החסיד הוסיף ואמר שעקב עניותו הרבה אין לו אפשרות לערוך ארוחה מיוחדת עבורו, אבל הוא הציע לשלמה שיבוא עמו אל ביתו ושם יאכלו יחד ממה שיש לו. ואכן, שניהם נהנו מהמאכלים הפשוטים הללו יותר מכל מעדני העולם המשובחים ביותר.
לא לחידלון
חברים יקרים, את המילים הללו ששם ר' חנוך מאלכסנדר בפי החסיד, אפשר להקדיש לכל אחד מאיתנו במצבים שבהם אנחנו נמצאים על הקרשים וזקוקים לעידוד. צריך רק להחליף את השם שלמה בשם שלנו ולומר לעצמנו את מילות הנחמה והאמונה התמימות של החסיד: שלמה המלך היית ושלמה המלך תהיה. כרגע אתה ללא כיסא מלוכה, אבל הכול יחזור לקדמותו.
זו בעצם הנקודה שעלינו לזכור בימים הללו של ימי האבלות על החורבן – מטרת האבלות היא לא חידלון ודיכאון על החסר, אלא ליצור געגוע אל השלם הגדול המחכה לנו. אנחנו יכולים לומר לעם ישראל כולו: שלמה המלך היית ושלמה המלך תהיה. כרגע אתה ללא כיסא מלוכה, אבל הכל יחזור לקדמותו.
מי ייתן שנזכה לסיומי מסכתות משמעותיים כאלה. עוד לא מאוחר להתחיל מסכת ולסיימה בתשעת הימים או להשתתף באהבת חברים, באהבת חסידים ואהבת ישראל עם מי שעורך סיום. הרבי מלובביץ' הורה לערוך סיומי מסכת בכל יום בתשעת הימים ולזכות כמה יותר יהודים להשתתף בהם, כדי לעורר את התקווה, האמונה והשמחה על הטוב שבוא יבוא במהרה. יהי רצון שנזכה לאמונה מתוך שמחה ולשמחה מתוך אמונה. לחיים לחיים!