שלום חברים, יש לי חבר יקר, מנחם שטיין שמו, פיזיותרפיסט במקצועו, שזכה לטפל ולסייע לכמה מגדולי ישראל. בעבר הזמינו אותו גם לקנדה, אל הרבי מטאָהש, רבי משולם פייש זצ"ל. אני מניח שרבים מכם לא שמעו על החצר החסידית המיוחדת הזו שמוצאה בהונגריה, ואני מוצא לנכון לספר לכם עליה ועל רבותיה.
כשמנחם חזר ארצה אחרי שטיפל ברבי מטאש, הוא הביא לי תשורה – ספר חסידות עם דיברות קודש מהרבי, ושמו 'עבודת עבודה'. לצערי הספר היה מונח בארון הספרים שלי זמן רב ולא נגעתי בו, אבל בשבת האחרונה כיוון שהוזכר בפרשת נשא הפסוק הזה – "עבודת עבודה", התעורר בליבי לפתוח ולקרוא את הדברים שהופיעו בו לפרשת נשא.
בכלל, הרבי מטהאש היה ידוע ביכולת המופלאה שלו לספר סיפורי צדיקים ולעורר את הלבבות בדברי תורתו. אני יכול לומר שהבחנתי בשני דברים שהיו מאוד חשובים בעיניו: האחד, שהמחנכים יספרו סיפורי צדיקים לתלמידים באופן קבוע ומסודר, והשני – המעלה היסודית של שמירת הזמנים וסדר היום, עליה נדבר הפעם.
מהו עיקר היהדות?
הרבי סיפר בהקשר זה בהערכה והערצה רבה על סבו לשושלת טאהש, רבי אלימלך זצ"ל, שכל לוח הזמנים שלו מדי יום היה בסדר קבוע, והסבא היה רגיל לומר שכך קיבל מרבו הקדוש – רבי אליעזר צבי מקומרנא זצ"ל. הוא, הרבי מקומרנא, לימד והדריך אותו בנושא הזה באמרו שעיקר היהדות – לא פחות! – תלוי בזה שאדם לא ישנה מסדר היום שלו בשום אופן, ולכן אמר לו רבו שלא ייסע לערוך שבתות בעיירות ולנהל כך את האדמו"רות שלו, וזאת כדי שלא יפריעו לו מסדר היום שלו.
אם להשתמש במילים המיוחדות שהרבי מקומרנא אמר לסבא מטהאש, אלו הן: "אם תיסע – תנחל כבוד רב, יידחפו בשבילך, יהיה דוחק עד שייקרעו שטריימלך וקפוטות, כי אתה בן של אביך [הרבי הקודם מטאהש], אבל מכל דברים אלו לא תתעלה בעבודתו יתברך, כי העיקר הוא שלא תשנה לעולם מסדר היום שלך".
כמובן, חשוב לציין, שישנם אנשים שצורת השליחות שלהם והעבודה הציבורית בה הם נוטלים חלק לא מאפשרות להם סדר יום קבוע, אבל מי שהדברים נוגעים בליבו והוא מבקש את ההתעוררות לכך, אני ממליץ בכל פה לקרוא אותם שוב בשימת לב ולאמץ אותם.
הזמן או השכל?
כעת, ברשותכם, אקרא בפניכם כמה נקודות מדיבוריו של הרבי על חשיבות שמירת הזמן. באופן אישי, הדברים הללו כל כך עוררו אותי, ואני מודה על ההזדמנות שאני יכול לשתף אתכם בהם.
"כי שמירת הזמן מבחינת יראה, כי יראה היא עניין צמצום, שמצמצם עצמו לזמן הקבוע. ועל בחינת יראה זו אמרו חז"ל 'אם אין יראה אין חכמה'". זה מאוד מעניין: הרבי אומר כאן שהנאמנות לסדר היום שלנו היא בחינת יראה, ואם ישנה יראה – ממילא גם תהיה חכמה. "ואי אפשר לאדם להצליח בלימוד התורה, אלא על ידי שמבטל עצמו לזמן ולסדר שהוקבע". אפשר להוסיף על הדברים ולומר שהם נכונים במיוחד ביחס ללימוד התורה, אבל האמת היא שהדרך להגיע להצלחה בכל תחום בחיים היא על ידי שאדם "מבטל עצמו על הזמן ולסדר שהוקבע".
כמובן, צריך להזכיר את הכלל ש"ההכרח לא יגונה". כלומר, לכל כלל יש יוצא מן הכלל, והאדם יודע בכנות, בינו לבין עצמו, מתי נכון לצאת מהכלל ומהסדר הקבוע ומתי זו בריחה מההזדמנות להצליח.
הרבי ממשיך:
"לכן צריך כל אחד למסור נפשו וילך לישון בזמן קבוע, ולא יתפתה מדברי היצר שמפתהו לבלות את שעות הלילה בטרדות שונות ודמיונות שווא, וכמו כן יקום וישמור את הבוקר בזמן קבוע".
כעת שימו לב למילים הבאות, שכל כך משמעותיות עבורי:
"ואף כשיראה מחמת איזה סיבה שלא ישן בלילה די הצורך לו, עם כל זה ימסור נפשו לקום בזמן הקבוע, ואת השינה שחסרה לו ישלים בזמן אחר. כי אז באשמורת הבוקר הוא עת רצון גדול לפעול בשמיים כל מה שצריך לו, כמובא בזוהר הקדוש הרבה פעמים…
"וכן בכל סדר היום מריש ועד גמירא הכל יהיה בסדר קבוע, וכאשר היצר יזמין לפניו איזה טרדה מבטלת אותו מזמניו הקבועים – ידע שאין זה אלא דמיון והסתר אשר היצר העמיד זאת בפניו כדי לבטל מזמנו הקבוע, וכאשר יתגבר על זה כדי לשמור על הזמן, יזכה להכיר אחר כך כי אותה טרדה לא הייתה אלא דמיון שווא".
אני מקווה שאתם שוהים כמה שניות ליד המילים האחרונות, ממש חשוב לתת להן להתעכל בתוכנו. והרבי ממשיך: "כי אם אין האדם ממלא כל רגע בסדר קבוע ואינו שומר הזמנים שנקבעו, אזי שולט עליו היצר בכל מעשיו. היום אומר לו עשה כך ולמחר עשה כך…". אם יורשה לי, אני מוסיף במילותיי שהכוונה אינה בהכרח לדברים שליליים, אלא "עשה כך" במובן של פיזור הנפש שמונע מאיתנו את ההתמקדות בהצלחתנו.
והרבי מוסיף:
"כי בכל שעה מנהיגו היצר לעניין אחר ובכל רגע מעלה במקום מחשבות אחרות ומעשים אחרים, כיוון שאין לו זמן קבוע לשום דבר, ונמצא שאינו עושה שום דבר בשלמות. ולעומת זאת, האיש אשר קבוע בסדר מסודר לכל היום, זוכה להצליח ויש לו סייעתא דשמיא לפעול בשעה אחת הרבה יותר מכפי ערך השעה. מכיוון שהוא מסודר בסדר, הוא שולט בזה על כוח הזמן והטבע, וכיוון שאין לכוח הטבע שליטה עליו, יכול להצליח בלימודו למעלה מדרך הטבע, כעניין שאמרו חז"ל 'אוכל קמעה ומתברך במעיו', כן באדם כזה זמנו מתברך, שמצליח לפעול בשעה אחת הרבה מאוד.
"יש לומר שזה הכוונה במאמר החכם הידוע 'מה שלא יעשה השכל – יעשה הזמן'. פירוש, כי בכוח הזמן, היינו בכוח זה שהאדם שומר זמניו ורגעיו, יכול לפעול ולעשות אף מה שלא יוכל לעשות על פי שכל הטבעי, כי זמנו של איש כזה מתברך למעלה מדרך הטבע".
חברים יקרים, הדיבורים היקרים הללו נשמעים ממש כמו שיצאו מפיו של מאמן בן זמננו בשפה מודרנית. אלה דברים נפלאים מאוד שיכולים יכולים לחולל שינוי משמעותי בקרב כל מי שיזמין את עצמו לפעול על פיהם.
יהי רצון שיתקיים בנו "מה שלא יעשה השכל – יעשה הזמן", במובן הזה של שמירת הזמן בסדר קבוע, ונזכה לראות את הברכה הגדולה הטמונה בכך. ומי שרוצה לגשת לעניינים הללו יכול להדליק נר לכבוד רבי משולם פייש מטאהש שדיבר באוזני חסידיו את הדברים הנפלאים הללו, וכן לכבוד רבי אלימלך מטאהש, סבו של הרבי שהיווה מופת לנכדו בנושא שמירת הזמנים, ולכבוד הרבי מקומרנא שהדריך אותו שבכך צריך להיות עיקר הנהגתו. יהיה רצון שתשרה שכינה במעשי ידינו ובשמירת הזמנים. לחיים לחיים.
