שלום חברים יקרים, פורים קטן שמח. אנחנו צריכים לזכור שלמרות שהוא קטן, אבל הוא פורים. אמנם אין בפורים קטן חובות הלכתיות, אבל זה הזמן להתוועד ולהיזכר שהמילים המיוחדות של המגילה – "החודש אשר נהפך להם מיגון לשמחה ומאבל ליום טוב", חלות על שני האדרים כאחד. הלוואי שנזכה לראות את זה באופן הנראה והנגלה.

היום אני רוצה להתוועד איתכם על סיפור שהתרחש בזמנו של רבי שמשון וורטהיימר (נפטר תפ"ד, 1724, בדיוק לפני 300 שנה). הוא היה רב גדול, תלמיד חכם ומדינאי ששירת בחצרם של כמה ממלכי אירופה: לאופולד הראשון, יוזף הראשון וקרל השישי. את הסיפור הזה היה מספר רבי מאיר מפרמישלן לחסידיו בחג השבועות, שהוא יום קבלת התורה. וכאן המקום להזכיר שעל פורים נאמר "הדר קיבלוה בימי אחשוורוש", שעם ישראל קיבל בפורים את התורה מחדש, ברצון ובהתמסרות, בעקבות גזירת ההשמדה והנס שנעשה להם. אך מסתבר שבשביל לקבל את התורה נדרשת אהבת ישראל, להיות כאיש אחד בלב אחד, והרי חלק עיקרי במצוות הפורים נועד להרבות אהבה בין איש לרעהו. אז הנה הסיפור.

כאשר רבי שמשון שירת אצל הקיסר שמאוד אהב והעריך אותו – לא ברור על איזה קיסר או מלך מדובר – יום אחד פנה אליו הקיסר בשאלה נוקבת: "אם אתם, היהודים, אכן העם הנבחר שנועדת להוות דוגמה ומופת לכל העמים, מדוע אתם סובלים חרפת גלות קשה כל כך ונודדים בין העמים שנים רבות?!…" ובעוד רבי שמשון חוכך בדעתו איך לענות, המשיך הקיסר ואמר לו: "אני מצפה לקבל תשובה כנה ואמיתית". כאן המקום להוסיף, בשם החירות הספרותית, שכנראה הקיסר כל כך התרשם מדמותו של רבי שמשון, והוא הבין שהוא מלמד משהו על כלל היהודים.

בכל אופן, רבי שמשון הרהר מעט וענה לקיסר כך: "יש סיבה אחת המאריכה את גלותנו". "מהי?" שאל הקיסר. שנאת חינם, השיב רבי שמשון. הבעת ספקנות עלתה על פני הקיסר. התשובה לא הניחה את דעתו, והוא ביקש מרבי שמשון שיהרהר בדבר, ובעוד שלושה ימים יבוא אליו שוב. רבי שמשון, שהיה איש קדוש, החליט לברר את העניין למעלה. ואכן, אולי באמצעות שאלת חלום, מהשמיים השיבו לו שאין תשובה אחרת, ולא זו בלבד אלא שבקרוב הקיסר ייווכח בעצמו באמיתות תשובתו.

הקיסר האובד

כעבור זמן קצר, יצא הקיסר למסע ציד עם מלוויו ועוזריו, אך תוך כדי שדהר אל סבך היער אחרי אחת מחיות הבר כדי לצוד אותה, לא שם לב שהתרחק מפמלייתו. הערב התחיל לרדת, והקיסר קלט שהוא אבוד ביער האפל והמסוכן. במרחק מה הוא זיהה נקודות אור והוא התקרב לעברן, ואכן היה זה ישוב קטן על גדות נחל. הקיסר ירד מסוסו, פשט את בגדי הרכיבה וחצה את הנחל בשחייה עד שהגיע לצד השני תשוש ורעב. כשכותנתו הרטובה לעורו הוא נקש על דלתות הבתים, אך התושבים שהיו איכרים פשוטים לא זיהו אותו. הם לא שעו להפצרותיו, חשדו בו כמהתל והשאירו אותו לגשש את דרכו בחוצות לבדו.

מאוכזב התקדם הקיסר אל הפונדק המקומי. הפונדקאי היהודי פתח לפניו את הדלת, הקיסר הסתיר את זהותו, ורק סיפר ליהודי שהוא ניצל מטביעה בנהר הסמוך והוא זקוק למנוחה וארוחה. ניכרים דברי אמת, אמר היהודי בליבו. הוא מזג לו משקה חם והגיש לפניו ארוחה דשנה, וכמובן הציע לו בגד נקי להחלפה. אשתו של הפונדקאי אמרה לבעלה בחשש: "מדוע אינך חושד בו? אולי זהו שודד או גנב…" אבל בעלה השיב לה: "הזדמנות להצלת נפשות נקלעה לידינו, ולא אמנע ממנה".

הקיסר התפעל מאוד מהנהגתם של בני הזוג הפונדקאים, והעובדה הזו הצטרפה לרושם הטוב על היהודים שכבר היה בלבו בעקבות ההיכרות עם רבי שמשון. בכל אופן, הוא העביר את הלילה בפונדק, ושנתו ערבה לו. בבוקר ביקש מהיהודי אם יוכל להסיע אותו אל עיר הבירה, ושם – אמר – יוכל להשיב לו כגבולו הטוב. שוב הזהירה האישה את בעלה: "אולי זו מלכודת, אל לנו לתת אמון באדם זר". אך בעלה לא שעה לחששותיה, והוביל את הקיסר עד שהגיעו לארמון שבמרכז העיר.

כשהגיעו, ביקש הקיסר מהיהודי להמתין מעט. הקיסר נכנס לארמון ולאחר מספר דקות ניגשו אנשי המשמר אל היהודי, וזימנו אותו להיכנס פנימה לפגישה עם הקיסר. היהודי הופתע מאוד, אך כשנכנס פנה אליו הקיסר בשאלה: "האם הנך מכיר אותי?". היהודי – שלא זיהה אותו עקב השינוי הכביר שחל כתוצאה מלבישת בגדי המלכות – השיב בשלילה. אמר לו הקיסר: "אמש הייתי האורח שלך, ואתה הבאתני עד הלום חזרה לארמוני. ועתה, האוצר המלכותי פתוח בפניך, קח ממנו את שכרך ככל שתחפוץ".

דרוש כלי

היהודי הנרעש השיב לקיסר כדברים האלה: "תודה רבה אדוני הקיסר. יש לי כל צרכיי, אבל רק דבר אחד טורד את מנוחתי. רוכל יהודי פלש לגבולי ומוכר מצרכי מזון ללקוחותיי משכבר הימים. הוא מתחרה בי ונוטל את פרנסתי. יצווה נא הקיסר כי תיאסר עליו הכניסה לכפרנו…".

הקיסר הופתע מאוד. הרי היהודי יכול היה לבקש כל דבר – שתוענק לו משרה, ממון רב או נחלה רחבת ידיים, ותמורת זאת מה הוא מבקש – שלא יתנו ליהודי אחר מאחיו להתפרנס ולהרוויח כדי חייו… החליט הקיסר אפוא לתת לו סכום כסף נאה, ופטר אותו לשלום. מיד קרא הקיסר לרבי שמשון ואמר לו: "עתה מבין אני כמה התשובה לשאלתך הייתה מדויקת, כמה חבל ששנאת חינם מאפילה על התכונות היפות של העם היהודי…"

בהקשר זה כדאי להוסיף, שלמרות שהסיפור מתאר מפגש בין הקיסר ליהודי כפרי אחד, אבל בעקבות השיח המקדים עם רבי שמשון ביחס לסוגייה הזו – מה מעיב על חיי היהודים – והסיפור האישי שחווה בעצמו, הוא הבין שיש דבר-מה אצל היהודים הקשור בשנאת חינם. את המקרה המסוים הזה הוא ראה כמשלים, או מתקף, את המהלך של רבי שמשון.

חברים יקרים, כשאנחנו באים לקבל את התורה, בחג השבועות או בפורים, ראוי להיזכר ולעורר את האהבה, "ואהבת לרעך כמוך – זה כלל גדול בתורה". והמילה "כלל" – עם קצת גמישות לשונית – יכולה להיות גם כלי, וכלי גדול, לקבל את התורה. לחיים לחיים. פורים קטן שמח, שנזכה לראות איפה מסתתרת בתוכנו שנאת חינם בגלוי או בנסתר – לא אצל אחרים, את זה תמיד קל יותר לזהות… – ולשאת על זה תפילה. נבקש מריבונו של עולם: אבא, יקר בעיניי את מה שיקר בעיניך.