חברים יקרים שלום, הנה אנחנו בפתחה של שנה חדשה, והפרק הראשון בנביאים שיהודים בכל העולם קוראים, זו כמובן ההפטרה של היום הראשון של ראש השנה, על מה שהתרחש בשילה בעת תפילת חנה – התפילה המפורסמת שמכוחה נולד שמואל הנביא שהמליך את דוד המלך שממנו יבוא משיח צדקנו. מסתבר, אם כן, שהכל מתחיל בתפילת חנה בשילה.
סיפר לי הרב דוב ברקוביץ, מוותיקי שילה, שלפני מספר שנים ביקשו ממנו להדריך בשילה הקדומה את הרבי מקוסוב, רבי שרגא פייבוש הגר זצ"ל מארצות הברית, שנפטר בקיץ האחרון, בכ"ג סיוון. הרב ברקוביץ' סיפר לי שהרבי בא עם ארבעה־חמישה חסידים, וכשהוא עמד במקום המשוער בו עמד משכן שילה, הוא שקע בדבקות עצומה, ממש כמו שכתוב "בהתפשטות הגשמיות".
בעקבות הביקור הזה, הרבי עשה לו מנהג שבכל שנה בקיץ הוא היה בא עם חסידיו לשאת תפילה במקום המשכן, במיוחד עבור זוגות שציפו להיפקד בילדים.
פועלים ישועות
אני רוצה לקרוא בפניכם כמה מילים מדברי התורה של הרבי בעניין משכן שילה, כמקום שלדבריו גם היום הזה אפשר להיוושע בו. "כשם שבתפילת חנה ההשפעה המשיכה לכל תפילות ישראל בכל מקום שהן, ודאי שהיא עושה רושם גם על המקום שבו התפללה. אשרי כל מי שיבוא לכאן ויתפלל בדבקות, כעין תפילת חנה, ויזכה שתתקבל תפילתו".
עוד אמר הרבי: "צריכים אנו להאמין שהמקום הזה מסוגל מאוד לעורר כוח התפילה", מכוח העובדה שחנה התפללה במקום הזה כשהוא היה בתוקף קדושתו, ונענתה מן השמיים בישועה של למעלה מהטבע. והוסיף: "בוודאי נותר רושם קדוש מאותה תפילה שממנה אנו לומדים כל מיני כל דיני תפילותינו" – כידוע, הגמרא לומדת את הלכות תפילת העמידה מתפילת חנה – "וכל הבא למקום הזה ומתפלל בדבקות מהבחינה שחנה התפללה, יכול לפעול גם כן ישועות גדולות, וביותר מסוגל המקום הזה לבקש על זרע של קיימא כמו שהיה בתפילת חנה".
לקראת סיום הדיבור על הנושא אומר הרבי, בביטוי בארמית, "ביודעיי ומכיריי קאמינא – הרבה ישועות שנפעלו במקום הזה, ואי אפשר לאומרן בפה, וכבוד אלוקים הסתר דבר".
לצער הלב, הרבי נפטר ממחלת הסרטן לא מזמן, כאמור, בגיל צעיר יחסית. אבל לפחות פעמיים זכיתי להיות נוכח כשהוא היה בא בקיץ לשילה בראש קבוצה גדולה ומכובדת של חסידים. בכל פעם חוויתי מעמד מרטיט של התפילות, ובעקבות זאת הצטערתי כמובן מאוד על הסתלקותו בגיל צעיר כל כך.
בימים האחרונים – המשיך וסיפר לי הרב ברקוביץ – הוא פגש בשילה את אחד החסידים שזיהה אותו כמי שהדריך את הרבי בביקורו. החסיד סיפר לו שהוא שימש כגבאי של הרבי בארץ ישראל, והעיד בפניו שהרבי סיפר לו כי הוא מכיר לפחות שלושים זוגות שהוא שלח אישית להתפלל על ילדים במשכן שילה, והם נפקדו.
בהמשך לכך עלה במחשבתו שאולי זו משמעות הביטוי שהרבי השתמש בו "ביודעיי ומכיריי קאמינא" – כלומר, אני מכיר אותם אישית, ולכן הרבי יודע בוודאות ש"הרבה ישועות שנפעלו במקום הזה, ואי אפשר לאומרן בפה, וכבוד אלוקים הסתר דבר". זאת אומרת שאת עצם הסיפור שהמקום מסוגל לישועות – מתאים וראוי לפרסם, אבל כבוד אלוקים הסתר דבר – במובן הזה שיש ניסים למעלה מהטבע שלעיתים ראוי להשאיר אותם מכוסים. ובכל אופן, אנחנו יכולים לעורר על העניין שמי שזקוק לישועה, יוכל לבקר במקום של משכן שילה, ובעזרת ה' בזכות כוח התפילה וקדושת המקום – ייוושע ברחמים.
בין עיקר לטפל
במעבר חד לרבי נחמן מברסלב, כידוע הוא אמר "עיקר העניין שלי זה ראש השנה". ומסופר (חיי מוהר"ן תד) שאחד מהחסידים אמר לרבי נחמן שלא כל כך מתאים לו לבוא אליו לראש השנה. הרבי שאל אותו מדוע, והחסיד ענה: "כִּי אֵין לוֹ מָקוֹם לַעֲמֹד שָׁם בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ וְגַם אֵין לוֹ אַכְסַנְיָא טוֹבָה לֶאֱכֹל וְלָלוּן וּמֵחֲמַת זֶה דַּעְתּוֹ מְבֻלְבֶּלֶת מְאֹד וְאֵינוֹ יָכוֹל לְהִתְפַּלֵּל בְּכַוָּנָה…". מה ענה לו רבי נחמן? "אִם לֶאֱכֹל אִם שֶׁלֹּא לֶאֱכֹל, אִם לִישֹׁן אִם שֶׁלֹּא לִישֹׁן, אִם לְהִתְפַּלֵּל אִם שֶׁלֹּא לְהִתְפַּלֵּל – אַךְ וְרַק שֶׁתִּהְיוּ אֶצְלִי עַל ראֹשׁ הַשָּׁנָה, יִהְיֶה אֵיךְ שֶׁיִּהְיֶה".
היו חסידים שהאמירה הזו קצת הייתה נראית להם נועזת מדי, וכשציטטו אותה בכתובים הוסיפו "להתפלל בכוונה או שלא להתפלל בכוונה". אבל הרב בזנסון אמר לי שזו התערבות בוטה בכוונה של רבי נחמן, שאמר במפורש "לאכול או לא לאכול, לישון או לא לישון, להתפלל או לא להתפלל – העיקר להיות אצלי על ראש השנה". והוסיף ואמר לי הרב בזנסון: שים לב שרבי נחמן לא אמר "לשמוע שופר או לא לשמוע שופר", כי עיקר ההמלכה של ריבונו של עולם זה השופר, שזו כמובן מצוה מדאורייתא.
מלבד זאת, חשוב לציין שבוודאי בדרך כלל בסוף מי שמגיע לרבי נחמן מוצא גם מקום להתפלל בנחת ויש לו תפילות מצוינות, וגם ישן לא רע וגם הארוחות לא חסרות; האמירה הזו בעיקר באה להוציא את האנשים מהדמיונות שכביכול הם מנועים לבוא בגלל סיבות כאלה ואחרות, שבאמת אין בהן ממש.
בכל אופן, חשבתי על כך שהדברים נוגעים גם למי שלא נמצא ב'קיבוץ' בראש השנה באומן. לפעמים קורה שאין לנו מקום בבית הכנסת, אולי תפסו לנו את המקום, או שנקלענו איכשהו בלי מחזור תפילה מאיר עיניים, או שצריך לשמור על הילדים וכדומה. במקרה כזה, העיקר הוא לזכור את הנקודה הכי בסיסית – אנחנו באים ביום הזה להמליך את הקדוש ברוך הוא על המציאות.
זה, אם כן, המסר לכל אחד לראש השנה: לאכול או שלא לאכול כרצוננו כי לא היה התפריט שבדיוק רצינו, לישון או לא לישון כי המיטה לא הייתה נוחה לנו, להתפלל או לא להתפלל כמו שתכננו – העיקר הוא לקבל את הדעת של רבי נחמן, שראש השנה פירושו לבוא מהמקום עם הלב הפתוח ולומר: ריבונו של עולם, אני בהסכמת הלב, ברעותא דליבא, מקבל את מלכותך.
חברים יקרים, בשורות טובות. לחיים לחיים, תחל שנה וברכותיה!
