חברים יקרים, היום אני מבקש לדבר איתכם על הגעגוע לדוד המלך, עליו נאמר "ודוד עבדי נשיא להם לעולם", כדי לעורר את נקודת המשיח שבכל אחד מאיתנו שתעורר ותגלה בתורה את נקודת המשיח בעם כולו, ואחד הזמנים המוקדשים לכך זהו זמן סעודת מלווה מלכה, הסעודה הרביעית של יום השבת – סעודתו של דוד המלך.
אם נדבר בכנות, יש לא מעט מאיתנו שכשמדברים על סעודת מלווה מלכה עולות אצלם הסתייגויות כאלה ואחרות… הרי הבטן מלאה, והם כבר יודעים מה ההשלכות שיש לסעודה הזו על יום ראשון – על הבריאות, על הקלילות או העדר הקלילות, על מערכת העיכול… ולכן, ברוח ההתוועדות שלנו, אני מבקש להציע לכל החוששים הצעה. אבל לפני כן, נדבר קצת על היוקר של הסעודה המופלאה הזו, שרבים מאיתנו לא תמיד זוכים להדר בה, לצער הלב, ואשתף בכנות שגם אני לא… הדיבור שלי, אם כן, על הנושא הזה עכשיו נועד בשביל שנתחזק ביחד, ובכך לעשות התחלות חדשות לחודש אלול שנכנסנו אליו בשעה טובה, ולעורר את רוחו של משיח בהתחדשות גמורה בחיינו.
מה נולד לך?
מספרים על הרבי ה'צמח דוד' מדינוב (בנו של ה'בני יששכר') שהסביר את מאמר חז"ל "עשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות", שהכוונה היא לסעודת מלווה מלכה. וזה הפירוש: "עשה שבתך חול" – עשֵה סעודת שבת גם כשכבר הגיע החול, היא סעודת מלווה מלכה שעורכים במוצאי שבת, ובזכות זה "אל תצטרך לבריות" – יהיה לך שפע של ברכה בשבוע הקרוב, כך שכמובן לא תזדקק לבריות…
עוד מספרים, שבהזדמנות מסוימת ישב הבעל שם טוב הקדוש ובכה, ואחר כך התחיל לשמוח מאוד. שאלו אותו תלמידיו לפשר הדבר, והשיב: "ישבתי והתבוננתי בכך שאני ואליהו הנביא למדנו אצל רבי אחד – הלא הוא אחיה השילוני. והרי כאשר מזכירים את שמו של אליהו אומרים מיד "זכור לטוב", ואני, אחרי שאומרים את שמי, ברצוני שיספרו מעשה. בכיתי והתחננתי, אפוא, לפני ה' שאם יספר איש ישראל סיפור ממני בענייני רוחניות – תהיה לו ישועה ברוחניות, ואם יספר ממני סיפור הקשור בגשמיות – תהיה לו ישועה בגשמיות".
המשיך הבעל שם טוב ואמר: "כמענה, שמעתי כרוז יוצא מן השמים ואומר, אשר מי שמאמין בישראל בן שרה שכל עבודתו הייתה בעד ישראל בכלל ובפרט, וידבר ממנו בתחילת שבוע – יהיה לו שבוע טוב; בתחילת חודש – יהיה לו חודש טוב; בתחילת שנה – תהיה לו שנה טובה. לכן התמלאתי שמחה, כי בכך אף כשאהיה בעולם האמת – ייוושעו בני ישראל על ידי".
אז חברים, מה עושים? איך אפשר לקיים את המצווה הזו כהלכתה, ובזכותה להכניס אל לוח הזמנים שלנו במוצאי שבת קודש את אורו של דוד המלך?
אפשר להציע שכבר מתחילת השבת תהיה לנו ההתכווננות לסעודת מלווה מלכה, בבחינת "איזהו חכם? הרואה את הנולד". אגב, אצל חסידים אומרים שהביטוי "איזהו חכם? הרואה את הנולד" מתפרש בשתי דרכים. דרך אחת היא – לראות את מה שכבר נולד, כלומר: את מציאות חיינו כפשוטה, איך הגענו לאן שהגענו. כיוון שגם על הדברים שאנחנו רוצים להודות עליהם וגם על הדברים שהתפתחו שלא כשורה, החכם מבקש להבין איך הכל נולד, מה גרם לכך ולאן אנחנו צריכים להמשיך ללכת. לא לחינם הגענו למשקל כפי שאנחנו, לא לחינם הגענו לשחיקה כפי שאנחנו… החכם עמל להתבונן, להכיר ולזהות את כל הדברים הללו, ולעבוד עם התוצאות של הניתוח שלו הלאה.
הדרך השנייה מפרשת "איזהו חכם? הרואה את הנולד" כלפי העתיד. למשל, מה עתיד לצאת מארוחות מלאות יתר על המידה… ולענייננו: אם אנחנו אוכלים בשבת סעודה ראשונה בלילה, קידוש עשיר בבית הכנסת בבוקר, סעודה שנייה, סעודה שלישית… – באמת קשה לדבר על סעודה רביעית. לעומת זאת, אורו של משיח מבקש שנקיים ארבע סעודות בשבת, כולל מלווה מלכה, אבל בצורה כזו שנישאר באיזון. נישאר רעננים, עם מערכת עיכול שלא ניזוקה. זו הצעה שיכולה להוות יעד בר־השגה. זאת אומרת, שכבר בליל שבת עלינו לזכור שלכל שבת יש מוצאי שבת… ולהתכונן נפשית וגופנית ללוות את המלכה כראוי.
עשֵה שבתך מאוזנת
ודאי אתם יודעים שלסעודה רביעית יש מקורות בדברי חז"ל. למשל, ריש לקיש אומר על הפסוק "שבת וינפש", שכאשר מסתלקת קדושת השבת – מסתלקת איתה גם הנשמה היתרה שנכנסה לתוכנו בכניסת השבת, והמילה "וינפש" רומזת לכך כנוטריקון: "וי, אבדה נפש"! אבוי, נעלמה הנשמה היתרה. ורבי נחמן אומר, שכאשר בליל שבת אדם ייזכר באובדן הנשמה העתידי במוצאי שבת, זה יעורר בו געגוע גדול יותר להיות במלוא נוכחותו בקידוש של ליל שבת, כדי לקבל את ברכת השבת.
בהתאם לזה, אם כן, ההזמנה שלנו הפעם היא להתכוונן ולהרהר בשבת על הסעודה הרביעית שתתקיים בצאת השבת, וכך כל השבת תלך על ציר מאוזן ונוכל לקיים את הסעודה הזאת בשמחה, בהתעוררות הלב, ובליווי סיפורי צדיקים וסיפורי הבעל שם טוב, ונזכה ליהנות בה מאורו של משיח. וכשאני חושב על זה, נראה לי שלסיים ארבע סעודות של שבת באיזון, בנינוחות בקלילות – זה עצמו כבר היבט מסוים של גאולה…
נחתום בסיפור ממזכירו הנאמן ואיש סודו של הרב קוק זצ"ל – לרגל יום השנה לפטירתו בג' באלול – ששמו היה רבי שמואל אהרן ובר (או בשמו ה'מעוּברת': שזורי). הוא האריך ימים ונפטר בגיל 94, ובשנות חייו היה פוקד רבות את היכלו של רבי דוד שלמה צבי מלעלוב, שהיה באותה עת מאדמו"רי ירושלים. אגב, יום ההילולא שלו חל בה' באלול.
בכל מוצאי שבת היה ר' שמואל אהרן הולך לסדר את המלווה מלכה אצל רבי דוד צבי שלמה מלעלוב, או כפי שכּוּנה: ר' דוד'ל. "פעם אחת", סיפר ר' שמואל אהרן, "לא יכולתי ללכת לסעודה. למחרת שאל אותי ר' דוד'ל: היכן היית אמש? התנצלתי ואמרתי לו את הסיבה שבשלה נבצר ממני להגיע. אמר לי הרבי: רצוני רק לדעת אם נטלת ידיך לסעודת מלווה מלכה… דע לך – אמר הרבי – סעודת מלווה מלכה היא סגולה לאריכות ימים! והוסיף ר' דוד'ל ואמר לי: החבא לעצמך שערה מזקנך, כי נכדיך לא יאמינו שהיה לך זקן של אדם צעיר…".
ר' שמואל אהרן זכה, אכן, להאריך ימים, וגם אנחנו יכולים לזכות בכך, יחד עם שאר הסגולות הכרוכות בסעודה הזו. אבל חברים, חשוב לומר שיכולה להיות סעודת מלווה מלכה ברוח גלותית, שהביטוי שלה הוא כובד ושיבוש מערכת העיכול, ושעות ארוכות ביום ראשון שהולכות לאיבוד בלי ערנות, בלי ריכוז ובלי נוכחות. אבל בהיערכות נכונה, כמו שדיברנו, זו יכולה להיות סעודה שיהיו בה קלילות, נוכחות, ניגונים ושירים, וגם עיכול נוח וטוב. לחיים חברים! לחיים לנוכחות בשבת קודש, לחיים לזמירות שבת, לחיים לאורו של דוד המלך, לחיים לגילוי אורו ותורתו של הבעל שם טוב ביום ח"י אלול, ולחודש אלול שמח ומלא ישועות.
