שלום חברים! אנחנו נמצאים כעת בסמיכות לג' תמוז, שהוא יום ההילולא של הרבי מלובביץ' זיע"א. לכבוד ההילולא, חשבתי לספר לכם שני סיפורים על הרבי, שמדגישים את השלמות שהייתה אצלו.
על הרבי יש תיאורים של התפשטות הגשמיות ועלייה לדבקות, עד כדי שהוא לא הרגיש את מה שמתרחש סביבו. בכל זאת, יש גם תיאורים הפוכים, על איך שהוא ידע לשים לב לפרטים הכי קטנים – לענות למכתב של כל ילד יהודי, וגם למכתבים של מבוגרים מכל שכבות האוכלוסייה. כל כך הרבה יהודים – מקהלות רבבות עמך בית ישראל – שפכו את ליבם לפני הרבי בכתב! והרבי לא חס על זמנו או על כבודו, וטרח לענות להם בשימת לב.
מכתב חילוץ
רציתי לדבר אתכם על מכתב כזה – לא מכתב תשובה מהרבי, אלא מכתב שנכתב אל הרבי. מעטים הם המכתבים שנכתבו אל הרבי שניתן לעיין בהם. המכתב הספציפי הזה נכתב על ידי אישה מפורסמת, שגם הייתה בת דודה ראשונה של הרבי – המשוררת זלדה ע"ה. זלדה התכתבה עם הרבי, לא כמו עוד סתם בן דוד, אלא הרבה יותר כמו שכותבים לאדמו"ר. בספר הכתבים והציורים של זלדה, שנקרא 'גני האין', מופיע מכתב מאוד מעניין שכתוב בו כך:
"לבן דודי הנעלה – האדמו"ר שליט"א! מכתבו הקדוש החיה את ליבי. היה לי לסם של תקווה ותיקון הנפש… פונה אני אליו, כמו שפונה החולה לרופא בשפלות, ומראה לו נגעיו ברגע של פחד. כשדולל מעיין אהבה בי, כשסכנת הבהמיות אורבת לי במעמקי הכאב". בהמשך היא כותבת עוד: "תמיד זקוקה אני בכל רגע ורגע מחיי, לקשר חיי עם הבורא לחסדי שמים. ותפילתו של האדמו"ר, וכתביו, ותשומת נפשו חילצו אותי לא פעם מתוך הבור".
המשפט הזה כל כך יפה! ברוך ה', לא רק זלדה זכתה לכך, אלא עוד הרבה רבבות יהודים זכו לו! זלדה מתארת קשיים אישיים שלה, שהתרככו ונרפאו, בזכות הנחמה שהיא מצאה בהקשבה של הרבי. כמוה היו עוד אלפים רבים שהמשפט הזה מתאים להם: "ותפילתו של האדמו"ר וכתביו ותשומת נפשו חילצו אותי לא פעם מתוך הבור".
את המכתב היא מסיימת כך: "ויברך גם את בעלי ואמי. ושולחת אני לו שיר שלי שנדפס פעם על שבת". בספר של זלדה מופיע צילום כתב היד של השיר, שמתחיל במילים "הלל לסבי". כנראה שבשיר הזה היא מנציחה את הסבא המשותף שלהם, ולכן היא ראתה עניין לשלוח אותו לרבי. בכל אופן, נראה לי שמהמכתב הנפלא הזה אפשר ללמוד, שכשהרבי כל כך עודד כל אחד להיות שליח, הוא נתן לנו כוח גם להיות שליחים בתחום של הקשבה למצוקות של אנשים. לתת תשומת לב לאדם שסובל, זאת שליחות ממעלה ראשונה, שבמכתב של זלדה רואים את הברכה שהשליחות הזאת מביאה. עד כאן צד אחד באישיות של הרבי – תשומת לב, וקשר חם לנשברי לב, ולכל אדם – קטן וגדול, שהיה צריך עצה ועידוד, וגם דחיפה לעורר את החזון והייעוד בחיים.
התמונה הנעדרת
הצד השני, הוא הדבקות של הרבי בעולמות כל כך עליונים, עד כדי התפשטות הגשמיות. כולם יודעים שלרבי היו מזכירים וגבאים. פחות מפורסם, שהיו חסידים שתפקידם היה לדאוג ולעזור בניהול הבית הפרטי של הרבי. הבית הפרטי לא היה בבניין 770, שם היה בית המדרש והמשרד ושם הרבי גם שהה רוב הזמן. הבית הפרטי שבו הרבי והרבנית התגוררו, היה בבניין נפרד.
דרך אגב, שמעתי בעניין הזה אנקדוטה שחבל לפספס. מספרים שפעם אחת השליח של חנות הירקות דפק בדלת הבית של הרבי, והרבנית, שהייתה בעלת הנהגה אצילית והאירה פנים גם לכאלה שאינם יהודים, פתחה לו. הרבנית כיבדה את השליח לשתות משהו, ותוך כדי שהוא משיב את נפשו ומנגב את הזיעה, הוא שאל אותה אם הם חלק מהקהילה היהודית המקומית. היא ענתה שבוודאי כן, והתעניינה למה הוא שואל. הוא אמר לה: "אני נכנס פה להרבה בתים, ותמיד יש על הקיר תמונה גדולה של רבי. הבית שלכם הוא הבית היחיד שאין בו את התמונה הזאת…" אני לא בטוח שיש מוסר השכל מהאנקדוטה הזאת, אבל בוודאי אפשר ללמוד שצריך להגיש כוס מים לשליח, גם אם הוא לא שליח חב"ד, אלא סתם שליח גוי מחנות הירקות.
המיזוג המופלא
בכל אופן, ליהודי שהיה העוזר בבית של הרבי, קראו ר' חס"ד (= חנניה סיני דוד) הלברשטם. יום אחד, הרבנית התקשרה אליו והודיעה לו שהיא תקועה במעלית של הבית. במעלית היה טלפון שנועד למקרים כאלה ומשם היא התקשרה וסיפרה שהיא הפעילה את האזעקה, ולמרות שהרבי נמצא בבית, הוא לא שומע אותה. היא התנצלה שהיא מטריחה אותו, אבל לא הייתה לה ברירה אלא לבקש ממנו עזרה.
אותו ר' חס"ד הגיע לבית של הרבי, וראה שהוא לא יכול לפתוח את הדלת עם המפתח שברשותו, כי היה מפתח שנעוץ בדלת מבפנים. הוא התקשר שוב אל הרבנית שבמעלית, והיא אמרה לו שאין ברירה, ושייקח סולם כדי להיכנס דרך החלון לחדר השינה. הוא באמת עלה בסולם והגיע לחלון החדר, ושם הוא ראה מולו את הרבי, יושב בעיניים פקוחות וזוהר באור יקרות. הרבי היה אז בכזאת דבקות, שלמרות שעיניו היו פקוחות הוא לא שם לב שמישהו נשקף מהחלון. ר' חס"ד סיפר שמרוב יראה מהרבי הוא כמעט נפל מהסולם, אבל התגבר, כי הרבנית הייתה במצוקה. הוא נכנס והגיע למעלית וחילץ את הרבנית. הוא סיפר לה מה קרה, וביקש ממנה שתמסור את התנצלותו על שהפריע לרבי. אבל למחרת הרבנית אמרה לו שלא ידאג, כי הרבי בכלל לא שם לב שהוא עבר שם…
לפעמים שומעים סיפורים על צדיקים שהם בעלי דבקות עצומה, אבל אין להם יכולת לרדת אל הפרטים הקטנים. לעומת זאת, יש הרבה אנשים שמצויים בפרטים הקטנים, אבל אין להם גישה לעולמות עליונים. לרבי הייתה היכולת להתמלא באור יקרות נשגב, ויחד עם כל המלאות של האורות הגבוהים לזכור לרדת אל העולם ולסייע ולעודד את כל מי שזקוק לעזרה כזאת או אחרת, או סתם למילים טובות. שנזכה להיות שליחים! לחיים!