בס"ד

משה רבינו והתוכניות

משה רבינו והתוכניות

שלום חברים! אני רוצה לברך אתכם לרגל המפגש המחודש עם משה רבנו, שמחכה לנו בשבת הבאה עלינו לטובה. אנחנו זוכים למפגש שנתי מחודש, שמתחיל בפרשת שמות, ויישאר איתנו בעזרת ה' עד סיום התורה. אם לא שמעתם על המפגש הצפוי, אז הרי לפניכם פרסום ראשון על הפגישה עם מושיעם של ישראל.

חסידים שאלו פעם, למה משה רבינו נקרא 'משה' ולא 'משוי'. לכאורה היה יותר מתאים לקרוא לו כך, בעקבות המילים של בתיה בת פרעה: "כי מן המים משיתיהו". כיוון שהיא משתה אותו, הוא צריך להיקרא 'משוי'. התשובה שאומרים החסידים היא, ש'משה' זאת מילה בלשון הווה, לעומת 'משוי' שהיא מילה בלשון עבר. משה רבינו נמצא בכל דור ודור, בתוך הלב של כל אחד מישראל. לכל אחד מאיתנו יש ניצוץ מנשמת משה רבינו, שעוזר לו בזמן הווה למשות את עצמו מהיאור.

היציאה מהיאור, שמסמלת יציאה מכל הביצות שאדם שקוע בהן, מתרחשת אצל כל אדם בכל פעם מחדש. ומכיוון שיש לכל אחד מאיתנו משהו מעין העבודה והשליחות של משה רבינו, אז משה ממשיך להתקיים כל הזמן בהווה. הניצוץ הזה הוא גם מסייע וגם נותן לנו מחויבות של שליחות – לפעול כמו משה רבינו, ולצאת מהמים שעוטפים אותנו.

חבל על הלחץ

מהמפגש הראשון עם משה רבינו בפרשת שמות, אפשר ללמוד עוד מסר מאוד חשוב. לומדים ממנו שהתוכניות של הקב"ה יוצאות לפועל בכל מקרה, וכל השאלה מצידנו היא – מה הם הכלים שדרכם התוכניות האלוקיות יתגשמו. אם אדם שרוי בפחד, אז דברים יקרו דרך הפחדים שלו. לעומת זאת, אם אדם מלא ביטחון, עדיין התוכניות של הקב"ה מתממשות באותה מידה, רק בכלים בריאים יותר.

בפרשה שלנו רואים שפרעה מפחד מאוד כאשר הוא שומע מהחרטומים שלו שנולד מושיעם של ישראל. הוא נכנס ללחץ, ובגלל שהוא גם יודע דרך האצטגנינים שלו שמושיעם של ישראל עתיד ללקות במים, הוא עושה את כל הפעולות שהוא יכול כדי למנוע ממושיעם של ישראל להופיע בעולם. הדאגה והלחץ שלו כמובן לא עזרו, ובסופו של דבר התברר שדווקא הפעולות הללו הן שגרמו להופעתו הבטוחה של משה בעולם ולגדילתו – לא פחות ולא יותר – בארמון של פרעה עצמו.

יש הרבה דוגמאות לאורך ההיסטוריה לעניין הזה. כל מיני פחדים של בני האדם, שדבר כזה או אחר יקרה, דווקא הם הובילו את התוכנית האלוקית להתממש. לא שאין לגיטימציה לפחד, אבל צריך לזכור את האמת – שהתוכנית האלוקית תתממש בכל מקרה. המחשבה הזאת יכולה למתן את הפחדים והדאגות.

עוד לפני הסיפור של משה רבינו, גם אצל יוסף הצדיק רואים את הכיוון הזה. יוסף היה אמור להיות בכל מקרה מלך במצרים, ומהצד של הקב"ה כל השאלה הייתה אם זה יקרה דרך הפחדים של האחים וכל המעשה של המכירה או שאולי היה תסריט אלוקי אחר לגמרי, שהיה מוביל בסופו של דבר לאותה תוצאה.

יהלום בפשטידה

יש עוד דוגמא מפורסמת לעניין הזה, ובשבילה נעבור מיוסף ליוסף. לא רק אצל יוסף הצדיק, אלא גם אצל יוסף מוקיר שבת. בוודאי אתם מכירים את הסיפור על העשיר הגוי, שנאמר לו שכל כספו יגיע לשכנו היהודי שהיה מכבד מאוד את השבת, ושמו היה יוסף מוקיר שבת. אותו גוי מכר את כל נכסיו כדי לרכז אותם ביהלום הגדול, שאותו הוא הטמין בכובע שלו. בסופו של דבר, דווקא הפחד שלו הוביל לכך שכל הרכוש בדמות היהלום נפל לים, וכך התגשמה התוכנית האלוקית.

הרבי מלובביץ' שואל ביחס לסיפור הזה: למה הגמרא האריכה בו כל כך? לכאורה, אפשר היה להסתפק בסיפור על יוסף שמאוד אהב את השבת, התאמץ לקנות דג גדול לכבודה למרות היותו עני מרוד, ובזכות המסירות שלו הוא מצא בתוך הדג מטמון. לא ברור בשביל מה כל האריכות הזאת על אותו גוי שנבהל מהחוזים בכוכבים, מכר את הרכוש שלו, קנה אבן יקרה ושם אותה בכובע, וכשהכובע עף למים בלע אותו דג, שהגיע בסוף לשולחן שבת של יוסף מוקיר שבת…

הרבי מסביר, שלמרות שהגמרא באה ללמד על החשיבות של עונג שבת, היא רצתה על הדרך ללמד אותנו שגם כל המציאות תסתדר לפי הצרכים של התוכנית האלוקית. אם יהודי מתעורר על ידי הניצוץ של משה שנמצא בתוכו, ומתאמץ לצאת מהמֵצרים של ימי החול, ה' יתברך מסייע לו שהכל יסתדר לטובת התכלית – יום שכולו שבת.

אם כבר הזכרנו את יוסף מוקיר שבת, אז רק נאמר שעיקר המסר שלו הוא לעשות את כל ההכנות לשבת בשמחה ובטוב לבב. גם אם יש יהודי צמחוני או טבעוני שלא אוכל דגים, אפשר לנסות בחשיבה יוצרת, יחד עם כל בני המשפחה, לראות איך לענג את השבת, והעיקר היא המסירות נפש. כשיש מסירות כמו של יוסף מוקיר שבת, אפשר למצוא יהלום אולי גם בפשטידה צמחונית…

לחיים חברים! שנזכה להיות בשמחה ובטוב לבב ובשלווה בכל מה שאנחנו עושים. שנזכור שמה שצריך להיות שלנו אכן יהיה, וממילא נשאר לנו רק לבחור את הכלים – דאגה ופחד או שלווה ונינוחות. התוצאה בסוף תהיה אותה תוצאה, רק שנבחר בדרך הנעימה. שבת שלום!

אהבת את המאמר? שתפו

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד מאמרים שיכולים לעניין אותך

מצאתם טעות בכתבה?

נשמח שתדווחו לנו וככה נוכל לתקן...

דילוג לתוכן