שלום חברים, הפעם אני רוצה לספר לכם סיפור על אחד מגדולי ישראל שהיה אמן בגיוס תרומות, ושמו הרב יוסף שלמה כהנמן. הוא הקים מפעלי תורה בארץ ישראל, והייתה לו יכולת יוצאת דופן לדבר לאנשים ולגעת בליבם, לרתום אותם למוסדות שלו ולהעניק להם את התחושה שהתרומה שהם נותנים מיטיבה איתם עצמם ומעצימה אותם. הדרשות שלו בקרב יהודי ארצות הברית – לשם נסע פעמים רבות – היו לשם דבר.

דרך אגב, מסופר שפעם אחת הוא הגיע ללוס אנג'לס למטרות גיוס כספים, ובמקום בו שהה נכח גם גיסו של הרבי מלובביץ' – הרב שמריהו גוראריה, שכוּנה "הרש"ג", שהיה אחראי על רשת ישיבות חב"ד וגם על איסוף הכספים עבורן. באותה הזדמנות פנה מישהו אל הרש"ג ושאל אותו "מה נשמע?", כשהשאלה הייתה בהקשר לאיסוף התרומות במטרה לכונן מחדש את עולם התורה בדור שאחרי השואה. בתגובה, הוא נאנח ואמר: "לא קל, אבל הנה נמצא כאן הרב כהנמן שהוא ממש מומחה בפתיחת הלבבות של הציבור". אחר כך פנה השואל גם לרב כהנמן ושאל אותו "מה נשמע?", וגם הוא נאנח ואמר "לא פשוט, אבל הוא מומחה גדול בגיוס כספים" – כשהוא מצביע על הרש"ג… כלומר, כל אחד ראה את האיכות המיוחדת של זולתו.

הדרשה המאכזבת

מספרים עליו שפעם אחת הוא דרש באיזה מקום בארצות הברית, והדרשה הצליחה לגעת בלבבות השומעים ולעורר אותם. איננו יודעים את תוכן הדרשה הספציפית ההיא, אבל בדרך כלל הדרשות שלו עוררו את הקהל לחזק את יהדותם ולשפר את רמת חייהם הרוחנית, וכמובן גם לתרום למפעלי התורה שלו. בכל אופן, השומעים היו בהתעוררות גדולה וחוו תועלת רבה מהדרשה, וגם הרב כהנמן ראה ברכה מהדברים.

בדרך כלל, כל ביקור שלו בחו"ל היה למעשה מסע שכלל כמה דרשות במקומות שונים. וכך, למחרת הדרשה המוצלחת הזו הוא היה אמור להגיע לעיר אחרת הרחוקה ממנה שמונה שעות נסיעה ברכבת. לאור זאת הוא חשב לעצמו שיוכל לחזור על הדרשה הזו גם שם – שהרי מי בדיוק יגיע לשם מהיום להיום ממרחק בן 8 שעות – והוא קיווה שגם הפעם השומעים יחוו התעוררות רבה כמו אלו שהאזינו לדבריו אתמול.

למעשה, כשהוא נכנס למקום ההתכנסות ועמד להתחיל את הדרשה, זיהה בין השומעים יהודי אחד שנכח אתמול בדרשה שלו… (דרך אגב, זו ההזדמנות שלנו לחשוב מה אנחנו היינו עושים במקרה הזה). הרב כהנמן אמר לעצמו: טוב, אם הוא כבר שמע אתמול את הדרשה, אין טעם לחזור עליה שוב. וכיוון שהוא היה דרשן מופלא, הוא שלף נושא אחר שעליו נשא את דבריו לתלפיות.

אתם יודעים, לרוב נהוג שאחרי דרשה ניגשים לומר לדרשן "יישר כוח", וכך היהודי הזה ששמע את הדרשה אמש ניגש אל הרב כהנמן ואמר לו: "תודה רבה על הדרשה הנפלאה שאמרת עכשיו, היא הייתה נהדרת, אבל למה לא חזרת על הדרשה שאמרת אתמול?…" והוא המשיך ואמר: "הדרשה של אתמול הצליחה לחולל בציבור התעוררות כל כך עצומה, וגם אני אישית יצאתי ממנה ברצון עז להתחזק, ולכן כאשר שמעתי שהרב נוסע למחרת לעיר אחרת חשבתי לעצמי שכיוון שהעיר הזו רחוקה כשמונה שעות נסיעה, מן הסתם הרב יחזור שוב על הדרשה שאמר בעירנו, ואם כן אוכל לשמוע אותה שוב ולהתעורר מחדש…

"חשבתי על כך שוב ושוב, והחלטתי שכדאי לי להקדיש נסיעה בת 8 שעות הלוך וחזור כדי לשמוע עוד פעם את הדרשה הזאת, וכך עשיתי. אבל למעשה", סיים האיש באכזבה, "אמרת דרשה אחרת, ולא זכיתי לשמוע את הדרשה ההיא שלמענה טרחתי ובאתי עד כאן…".

נאמנות זו ברכה

חברים, שימו לב, מה שמעניין במעשייה הזו הוא לאן לוקחים את מוסר ההשכל. אני נחשפתי לסיפור הזה דרך אחד המשפיעים החסידיים, הרב צבי מאיר זילברברג (הידוע בשם "שיחות התחזקות"), שלקח את הדברים לכיוון הזה שלפעמים אדם חווה הרגשה שדבר מסוים הוא הדבר שנכון לו לעשות – כמו במקרה שלנו, שהרב כהנמן חשב שהדרשה הזו כל כך טובה והיא נכונה גם לעיר האחרת – ואם כן, כדאי שהוא יהיה נאמן לה. אמנם לפעמים זה בסדר גמור לשנות תוכניות מהרגע להרגע, אבל יש פעמים שבהן דווקא הנאמנות למחשבה וההחלטה הראשונית יכולה להיות הברכה הגדולה ביותר.

ברשותכם, אקרא את זה במילותיו שלו: "והרב כהנמן הוסיף שהיה לו עובדה זו מוסר השכל עצום. מכיוון שהוא החליט בתחילה לומר עוד פעם הדרשה המוצלחת שאמר אתמול כדי שיהיה מזה התעוררות כמו שהייתה אתמול" – כלומר, הוא לא התכוון לומר את הדרשה הזו רק בגלל שהיא הייתה עבורו מוכנה וזמינה יותר, אלא כי הוא עמד באמת תחת הרושם כמה היא פעלה לטובה על הציבור – "ואף שפתאום ראה שיש יהודי אחד שהיה אתמול בדרשה, ואף שהייתה לו סיבה הגיונית למה לשנות את הדרשה בשביל היהודי הזה, הוא לא היה צריך לשנות ממה שהחליט בתחילה, רק בתמימות ופשטות לומר דרשה של אתמול…".

אתם מבינים? למעשה התברר שהמצב האמיתי היה להפך ממה שהיה נראה במבט ראשון, שכביכול התועלת של היהודי הזה תהיה אם ישנו עבורו את הדרשה. כי מה אנחנו יודעים? מה שהתברר בפועל הוא שאדרבה – הוא נסע 8 שעות הלוך ואולי גם 8 שעות חזור רק בשביל לזכות לשמוע עוד פעם את הדרשה המקורית…

חברים יקרים, מה אנחנו יכולים לקחת לעצמנו מהסיפור הזה?

אישית, אני יכול לומר לכם שהסיפור הזה מאוד תפס אותי, ואני חושב בפשטות שכאשר אנחנו מקבלים איזו החלטה טובה, יש מין סייעתא דשמיא ומשמעות יקרת ערך להיות נאמנים להחלטה הראשונית הזו. אמנם אין בזה חוקים ברורים ומענה מוחלט לכל מיני דילמות שעולות בקשר למצבים שונים, אבל זה בהחלט יכול לספק לנו כיוון כללי.

לחיים לחיים, שנזכה להיות נאמנים למקור ולקבל בכל פעם את ההחלטה הנכונה, לחיים!