שלום חברים, יש לנו השנה פורים מיוחד. ביום שישי נתאחד כולנו – בני הפרזים ובני הכרכים – ותהיה לנו הזכות לשמוע את קריאת המגילה וניתן מתנות לאביונים, ואחר כך כל אחד בזמנו ובמקומו ישלח מנות ויערוך את המשתה והשמחה. ברשותכם, אבקש להביא בפניכם כמה מילים המובאות בשם הצדיק רבי צבי הירש מזידיטשוב שהיה מגדולי החסידות. הוא היה אומר, "כי מי ששותה ומתבסם בפורים נחשב לו כאילו התענה משבת לשבת, והעושה כן בשושן פורים נחשב לו כאילו התענה שתי פעמים משבת לשבת".
"וביאור הדברים" – אני מצטט מדברי ההסבר שקראתי מפי הרבי מטהאש – "כי על ידי משתה ושמחה של פורים מתקנים חטא אחד שזה חטא עבודה זרה, אבל על ידי סעודת יום שושן פורים מתקנים שני חטאים – אחד זהו פגם הברית שזמן תיקונו ביום שושן פורים, וגם חטא עבודה זרה שתיקונו ביום פורים נתקן עתה בשלמות".
לענייננו, הרבה פעמים קורה שלאדם שחגג את פורים דפרזים כבר אין כל כך עניין ומוטיבציה במשתה והשמחה של הפורים דמוקפין. אבל מהדברים האמורים אנחנו מקבלים עידוד לעשות את זה בשמחה ובלב טוב, ובמיוחד כשזוכים לשבת בהתוועדות עם חברים במקום להיות לבד עם עצמנו.
לך למשתה
אתם יודעים, דווקא בזמנים של שמחה וימים־טובים, לפעמים מתעוררת באנשים מסוימים נטייה להישאר לבד מכל מיני סיבות, וכך ייתכן שמצב רוח מסוים גורם לאדם לא לרצות להיות בין אנשים. בהקשר לכך מספרים שהיה חסיד בעיר הומיל שברוסיה הלבנה שעבד את השם בהתבודדות ולא כל כך אהב לשבת בהתוועדויות חסידיות. אגב, באותה מידה ייתכן שתקופה בה אדם נמצא הרבה לבד יכולה להביא אותו להתעלות, ולכן כל אחד צריך לדעת לעשות את האיזון הנכון בין הזמנים הללו – בין המילוי הפנימי לבין הזמנים בהם הולכים להיות יחד בהתוועדות חברים.
בכל אופן, כעבור תקופה ארוכה הבחין החסיד בירידה רוחנית שמתחוללת בו, והוא לא הבין את פשרה. הוא פנה לרב העיר רבי אייזיק מהומיל, שהיה מגדולי חסידי חב"ד בדורות הראשונים, והתייעץ איתו איך אפשר למצוא את הגורמים לירידה שלו. רבי אייזיק אמר לו, שהרי נצטווינו "זכור את אשר עשה לך עמלק" – "לך" בלשון יחיד. כלומר (שימו לב להסבר הבא, כדאי מאוד לכל מי שרוצה חיזוק ושמחה למשתה הפורים לקחת אותו איתו): עמלק יכול לפגוע רק במי שהוא מובדל לעצמו, ואילו מי שנמצא בחברת חסידים ומתוועד איתם כך ש"איש את רעהו יעזורו ולאחיו יאמר חזק" – עמלק אינו יכול לשלוט בו.
כמובן, הדברים הללו באים לעודד אותנו לצאת מגדרנו, מעצלותנו ומעייפותנו, וללכת להתוועדות או למשתה הקהילתי, גם אם לא תמיד הוא נראה לנו כעומד בסטנדרטים שלנו, אבל זהו מהלך שיש לו חשיבות רבה.
בוא למלא ארגזים
בהזדמנות זו, כדאי להזכיר את העשירות שאפשר לזכות לה בפורים. אתם יודעים, בעיר רחובות היה אדמו"ר ידוע – רבי דוד משה מקרטשניף זצ"ל, שנפטר בשנת תשכ"ט, בגיל צעיר, אבל בחייו הקצרים רבים נושעו מברכותיו ותפילותיו, והשולחנות – הטישים – שערך היו מאוד מיוחדים.
מסופר עליו שבשנת תש"ט הוא היה בווינה שבאוסטריה, שם עשה את חג הפורים עם ניצולי שואה שחיו בעיר. הרבי קרא בפניהם את המגילה בלילה וביום, וכיון שבאותם ימים הוא לא היה מפורסם, מעט אנשים הגיעו לשולחן שערך במשתה היין.
תוך כדי עריכת המשתה התלהב הרבי, נאחז בשרעפיו כשהוא מעלה עשן במקטרתו ופניו נראו בוערות בדבקות. אחרי כמה דקות של שתיקה אמר: "החוזה מלובלין ישב פעם בליל שבת בשולחנו הטהור ואמר: יהודים, גילו לי תורה מן השמיים, אך הוא לא אמר מה נתגלה לו. בסעודת יום השבת חזר בשנית על אותם דיבורים: יהודים, גילו לי תורה מן השמיים, ושוב לא אמר מה נתגלה לו. בסעודה השלישית אמר: יהודים, גילו לי תורה מן השמיים. כתוב "ועשית משבצות זהב" – בדרך כלל, פרשת תצווה בה אנו קוראים על מצוות עשיית החושן חלה סמוך לפורים – כלומר: עשֵה לבני ישראל ארגזים מלאים בכסף וזהב (את המילה "משבצות" הוא קרא במשמעות של ארגזים).
הרבי מקרטשניף, אחוז דבקות, המשיך ואמר: "מי שחפץ בעשירות, עתה הוא הזמן. ואף גם מי שאינו חפץ בעשירות, הלא פרנסה ברווח צריך שיהיה לכל יהודי". והרבי סיים: "להווי ידוע לכם שכל מי מהנמצאים עתה כאן יהיה עשיר מופלג"!…
מסופר שהקהל היה נרגש ולא ידע איך להגיב. רבים גם לא הכירו את הסיפורים החסידיים שמתרחשים בשידור חי, אבל כעבור תקופה לא ארוכה ראו שרבים מאלו שנכחו במעמד הזה אכן חוו רווחה גדולה ועשירות מופלגת.
לחיים! חברים יקרים, תרשו לי אפוא להשתמש בכוחו של הרבי מקרטשניף ובכוחו של החוזה מלובלין כדי לאחל לכל מי שיקרא את הדברים – סביר להניח שרוב האנשים יקראו אותם אחרי סעודת פורים של פורים דפרזים ולפני זו של פורים דמוקפין – שכל מי שרוצה עשירות של "משבצות זהב", פרנסה ברווח או רווחה נפשית פנימית, יזכה לכך מכוח קריאת הדברים ביום זכאי ובזכות הזכרתם של הצדיקים. פורים שמח, לחיים לחיים!
